הבחירות לנשיאות ארה"ב כבר ממש מעבר לפינה, וכתמיד הן מעלות שאלות סביב השיטה הייחודית שבה הן נערכות. רק בשבוע שעבר הצהיר טים וולץ, מספר 2 של קמלה האריס: "חבר האלקטורים צריך להתבטל, אנחנו צריכים הצבעה פופולרית לאומית". במילים אחרות, מי שזוכה ברוב הקולות הוא שצריך להתמנות לנשיא (או לנשיאה).
דוברו של וולץ, טדי טשאן, מיהר להבהיר אחרי האירוע כי הקמפיין הדמוקרטי לנשיאות אינו תומך בביטול חבר האלקטורים, וכי וולץ דיבר על דעת עצמו, אבל הדברים שלו נגעו היטב בהלכי הרוח בחברה האמריקנית לפחות במאה הנוכחית. סקר גאלופ מצא כי ב-2016 תמכו 49% מהאמריקנים בביטול שיטת האלקטורים. ב-2020 שיעורם עמד על 61%. סקר "פיו" שנערך בחודש האחרון, גילה כי בביטול השיטה תומכים 63%.
אז מהי אותה שיטת אלקטורים, איך היא פועלת, ולמה בכלל באה לעולם? בארה"ב את הנשיא לא בוחרים האזרחים באופן ישיר אלא אלקטורים - נציגים רשמיים מטעם המפלגות בכל מדינה ומדינה. יש בסך הכל 538 אלקטורים כאלה, והמספר המינימלי הוא שלושה למדינה - כנגד שני מושבים שיש בהכרח לכל מדינה בסנאט, ולפחות עוד אחד, כמספר המחוקקים מטעם אותה המדינה בבית הנבחרים בוושינגטון, מספר שהוא נגזרת של גודל האוכלוסייה. כך, למשל, במינסוטה - ביתו של וולץ - יש 10 אלקטורים, כנגד שני סנאטורים ושמונה מחוקקים בבית הנבחרים.
ביום הבחירות האזרחים בכל מדינה ומדינה מצביעים להלכה למועמד המועדף עליהם לנשיאות, אבל למעשה קולם קובע לאיזו מפלגה יהיו יותר אלקטורים. לאחר ספירת הקולות, בכל המדינות - למעט מיין ונברסקה - הצד שזכה ביותר אלקטורים גורף לשורותיו גם את האלקטורים של הצד המפסיד. כך, אם נישאר באותה מינסוטה, אם הדמוקרטים יזכו ב־70% מהקולות, גם 30% הנותרים מהקולות יצורפו לדמוקרטים. המשמעות: בספירת כלל 538 הקולות של חבר האלקטורים הלאומי, כל עשרת האלקטורים של מינסוטה יוענקו לדמוקרטים (מובן שהדברים עובדים גם הפוך: טקסס, למשל, נחשבת למדינה "אדומה", כלומר רפובליקנית, וסביר שתעניק את כל 38 האלקטורים שלה לדונלד טראמפ, אף שלפחות שליש מהטקסנים הם דמוקרטים).
כחודש לאחר יום הבוחר (השנה זה יקרה ב-17 בדצמבר) ישלחו האלקטורים מכל מדינה את קולותיהם המאושררים לוושינגטון, וב-6 בינואר 2025 יתכנסו שני בתי הקונגרס לספירת קולות רשמית ולאשרור התוצאות, שבעקבותיו באופן רשמי יוכרז הזוכה. זו פרוצדורה שאמורה להיות לפרוטוקול בלבד, אולם לאחר זכיית ג'ו ביידן קמה מהומה גדולה: 6 בינואר הוא התאריך שבו הסתערו תומכי טראמפ, שעד היום לא מקבל את הפסדו אז, על גבעת הקפיטול.
אבל למה בכלל נוסדה השיטה המסובכת הזו? מדובר בפשרה שאליה הגיעו האבות המייסדים של ארה"ב בין שיטות ממשל שונות, ובעיקר בין הדרישה שהקונגרס יבחר את הנשיא לבין הדרישה שייבחר ישירות על ידי בעלי זכות בחירה. נוסף על אלה, "האבות המייסדים מאוד פחדו מכוחו של ההמון", מסביר פרופ' ישראל ויסמל-מנור, מומחה לפוליטיקה אמריקנית בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. "צריך לזכור שהחבר'ה היו ממעמד עליון הן כלכלית והן מבחינת ההשכלה, והיה חשש ממה שההמון יכריע. אז הרעיון היה לבודד את ההחלטה הסופית מהעם, ולכן הוקם חיץ: בעלי זכות ההצבעה יבחרו את האלקטורים, ואלה יבחרו את הנשיא. בשיטה המקורית הרעיון היה שייבחרו אנשים טובים כאלקטורים, הם יתכנסו ויחשבו יחד מה עדיף למדינה עם סיגרים בחדר, וכקולקטיב יחליטו מי הכי טוב".
השיטה לא מושלמת
בתוך שנים בודדות התברר שהשיטה אינה חפה מפגמים - מאי-בהירות באופן הבחירה, דרך מניעת חופש ההצבעה של האלקטורים וכלה בהטיה גזענית שספרה את העבדים השחורים במדינות הדרום כחלק מהאוכלוסייה לצורך הקצאת אלקטורים, בלי להעניק להם זכות להצביע. "במדינות הדרום חששו שהצפון המאוכלס והעירוני יותר ישתלט על הפוליטיקה מכוח הרוב, במדינות הצפון חששו שהדרום יכפה את קבלת העבדות, וכך נוצרה הפשרה המכוערת שלפיה השחורים – שהיוו עד 40% מאוכלוסיית הדרום - ייחשבו כשלוש חמישיות אדם - אבל לא לצורכי הצבעה אלא למרשם אוכלוסין, שהשפיע על הקצאת האלקטורים. כתוצאה מכך קיבלו מדינות הדרום עוד אלקטורים (על סמך גודל האוכלוסייה) בלי שתושביהן השחורים הצביעו. ההטיה הזו לטובת מדינות הדרום העניקה להן לאורך ההיסטוריה כוח אלקטורים עודף, ואפילו אחרי ביטול העבדות והענקת זכות ההצבעה לשחורים עוד ינקטו המדינות האלה צעדים למנוע מהשחורים הצבעה - בין באמצעות התניית הצבעה בידיעת קרוא וכתוב, בין במגבלות משפטיות ובין בהפחדה מצד ארגונים כמו KKK.
הוויכוח נותר בעינו
שיטת האלקטורים תוקנה בשלושה תיקונים חוקתיים, אולם הוויכוח עליה נותר בעינו. תומכי השיטה סבורים כי היא מבטיחה שכל חלקי ארה"ב יהיו מעורבים בבחירת הנשיא. אחרת, סבורים התומכים, כדי לנצח בבחירות יתמקדו המתמודדים רק באזורים עם אוכלוסיות גדולות. במצב הנוכחי נדרשים המתמודדים לעצב מצע שפונה למדינה כולה. המתנגדים סבורים כי בפועל השיטה הנוכחית מתקנת עיוות אפשרי לטובת מרכזי אוכלוסין על ידי עיוות אחר: מתן דגש מוגזם למדינות המתנדנדות. כך, למשל, ב-2016 הקדישו הילארי קלינטון וטראמפ 90% מהמסעות שלהם ל־11 מדינות מפתח. "רוב האפליה היא נגד המדינות שאינן מתנדנדות, שנמצאות בכיס של הרפובליקנים או הדמוקרטים", אומר פרופ' ויסמל־מנור. "היום בפנסילבניה הטלוויזיה מפוצצת בפרסומות. אם תדליק טלוויזיה בקליפורניה או ביוטה, לא תדע שיש בחירות לנשיאות. אף אחד לא מוציא סנט על המדינות האלה. יש לכך משמעות גדולה כי המדינות המתנדנדות זוכות לתשומת לב ולתקציבים פדרליים גדולים יותר".
תומכי שיטת האלקטורים מזכירים כי היא נבנתה כדי לאזן בין רצון העם לבין החובה להגן על המיעוטים מפני "רודנות הרוב". יתרה מזאת, לדעת תומכי השיטה היא מונעת דרישות לסבבי הכרעה במקרים שבהם המועמד לא זכה ב-50% מהקולות או דרישות לספירה מחודשת של הקולות (כך היה עלול לקרות ב-1968 וב-1992 כאשר ניקסון וקלינטון, בהתאמה, זכו ב־43% מכלל קולות הבוחרים).
מנגד, טוענים המתנגדים, השיטה הנהוגה היום מייצרת למעשה את "רודנות המיעוט": אם ממילא ההכרעה מגיעה ממדינות המפתח, קולם של כ-80% מהאמריקנים במדינות הלא־מתנדנדות שווה פחות ומשפיע פחות. "אם אני מצביע רפובליקני או דמוקרטי ביוטה, אז למה לטרוח? המדינה גם כך אדומה", אומר פרופ' ויסמל־מנור.
לדבריו, מסיבות היסטוריות השיטה הנוכחית מעניקה גם יתרון מובנה לרפובליקנים. "מועמד דמוקרטי תמיד צריך לקחת 2% עד 4% יותר מאשר מועמד רפובליקני כדי לנצח. הסיבה לכך היא שהמדינות הקטנות והכפריות יותר הן בדרך כלל רפובליקניות, אבל לאלקטורים שלהם יש יותר משקל. ויסמל־מנור: "בצפון דקוטה, למשל, יש אוכלוסייה דלה, אבל היא זכאית לשלושה אלקטורים לפחות על 600 אלף מצביעיה - אלקטור מייצג 200 אלף. בקליפורניה כל אלקטור מייצג 700-600 אלף איש. התוצאה היא שכוחו של אלקטור במדינה שמרנית קטנה גדול הרבה יותר".
כדי לערוך שינוי נוסף בשיטה או לבטל אותה נדרש תיקון לחוקה, שיזכה לתמיכה של שני שלישים בשני בתי הקונגרס ולאישור של 38 מדינות לפחות. פרופ' ויסמל־מנור:"מדי פעם עולה בקשה לשינוי, אבל הרפובליקנים יודעים שלולא חבר האלקטורים הם היו מפסידים את כל הבחירות במאה ה-21. לכן מבחינתם ביטול השיטה הוא התאבדות".
לפי שעה נראה ששיטת האלקטורים תישאר בעתיד הנראה לעין. לזכותה ייאמר שבכל תולדותיה קרו רק חמש פעמים שבהן הזוכה בהצבעה הכללית לא נבחר לנשיא. אלכסנדר המילטון, אחד האבות המייסדים, כתב על האלקטורים כי "גם אם השיטה אינה מושלמת, היא מצוינת". במאה ה־21 פחות ופחות אמריקני
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו