המרוץ לבית הלבן: החודשים שנותרו לביידן והפוטנציאל של קמלה האריס

בהיסטוריה הפוליטית האמריקנית נפל דבר שלשום (ראשון). לראשונה מאז 1968, החליט נשיא מכהן לוותר על חלומו להיבחר לתקופת כהונה שנייה במהלך שנת הבחירות. יתרה מזאת: בה בשעה שהנשיא לינדון ג’ונסון פרש מן המרוץ כבר בראשיתו, במרץ 1968, הנשיא ג’ו ביידן עשה זאת שלושה וחצי חודשים בלבד לפני יום ההכרעה בקלפי, ולאחר שעונת הפריימריז הסתיימה זה מכבר בניצחונו המוחץ. 

עיתוי מאוחר זה עשוי להכתיב למפלגה הדמוקרטית דפוס התנהלות שונה מזה שהתמסד בעשורים האחרונים, שבמהלכם נקבעה זהותו של המועמד עם תום הפריימריז (ולעיתים אפילו קודם לכן) - עובדה שהפכה את הוועידה הארצית שלה לריטואל טקסי של הפגנת תמיכה גורפת והתכנסות סביב מי שזכה בתמיכתם של רוב צירי הוועידה במהלך סיבובי הפריימריז המתישים. שכן, המועמדת המובילה להחליף את הנשיא בהתמודדות אל מול דונלד טראמפ, סגנית הנשיא קמלה האריס, טרם זכתה באמונם ובתמיכתם של תומכי המפלגה, אוהדיה ועסקניה הבכירים.

למרות הפגיעה הברורה, הטמונה בעקרון המושרש של התמודדות פנים-מפלגתית כבסיס ללגיטימציה של המועמד הנבחר, ניתן להעריך שעיתוי החלטתו של הנשיא שלא לרוץ פעם נוספת לנשיאות ולסיים את הקריירה הפוליטית הארוכה שלו ב-20 בינואר 2025, יוביל את מנהיגות המפלגה לסטות מעקרון יסוד זה ולבצע קיצור דרך דרמטי בתהליך הבחירה. זאת, על-ידי קיום משאל בזק בין צירי הוועידה (או בין נציגי הגוף האקזקוטיבי שלה) עוד בטרם כינוסה הפורמלי, ב-19 באוגוסט, שבו יתבקשו להעניק את תמיכתם בסגנית הנשיא.

על רקע השפל שאליו הדרדר ביידן בסקרים מאז אותו עימות טלוויזיוני אומלל והרסני, שקיים עם טראמפ באטלנטה, המאיים להרחיק את המחנה הדמוקרטי לא רק מהבית הלבן, אלא גם ממרבית ממוקדי ההשפעה והשליטה הנוכחיים שלו (כגון בית- הנבחרים), צפוי שהמפלגה תעשה כל מאמץ כדי להימנע מהתמודדות פנימית בין טוענים אפשריים לכתר המועמדות, העלולה להסתיים בכאוס הרווי במחלוקות ויריבויות.

ואמנם, כאשר המשקעים מוועידת שיקגו הסוערת של 1968 (שמקורם בפרישתו של הנשיא ג’ונסון מן המרוץ) צפים ועולים במהירות מתהום הנשייה, מתקבל הרושם שבכירי המפלגה, ובראשם הנשיאים לשעבר אובמה וקלינטון, עתידים כעת לפעול במהירות, בנחישות וללא לאות כדי להביא ל"בחירתה" המוסכמת של האריס כמועמדת מפלגתה לבחירות שבשער עוד בטרם התכנסותה של הוועידה (עד כה הם פעלו בעיקר מאחורי הקלעים כדי לקדם יעד זה). זאת, גם במחיר של שיבה במנהרת הזמן אל עידן, שבו ההצבעה עבור מועמד כלשהו בפריימריז הייתה המלצה בלתי מחייבת בלבד.

בהנחה שתסריט זה, שגובש בראש ובראשונה כדי לעצור את הדימום במצבה האלקטורלי של המפלגה ולמזער נזקים, אכן יתממש בפועל, נשאלת השאלה מהם סיכוייה של האריס להחזיר את מפלגתה מן הכפור ולהפוך את המרוץ לתחרותי יותר? ראשית, יש לציין שתמיכתו של ביידן במועמדותה של סגניתו הנאמנה, לצד מאמציהם של בכיריה רבי ההשפעה לממש באופן מזורז תסריט זה, אינם מעידים על כך שהאריס הטביעה חותם של ממש על תפקיד סגן הנשיא, או שיצקה לתוכו תכנים חדשים.

נהפוך הוא, למרות הרקע המרשים שלה כתובעת הכללית של קליפורניה וכחברת הסנאט, היא לא הפכה לסיפור הצלחה בלשכת סגן הנשיא, ונכשלה כישלון חרוץ במשימה העיקרית שביידן הטיל עליה - מציאת פתרון לבעיית ההגירה הבלתי חוקית לארה"ב ממקסיקו, הונדורס, גואטמלה ואל- סלבדור.

ולמרות כל זאת, סביר להניח שיתגבש עד מהרה קונצנזוס פנים-מפלגתי סביב מועמדותה. ראשית, הרקע הרב תרבותי שלה (אם ילידת הודו ואב יליד ג’מייקה, ששורשיו באפריקה), עשוי להיתפס כביטוי מזוקק של אתוס כור ההיתוך האמריקני וכמימושו בפועל של החלום האמריקני. רקע זה עשוי להבטיח שלפחות פלח מבין קהלי היעד המרכזיים והמסורתיים של הדמוקרטים (שבמרכזם הקהילה האפרו- אמריקנית), המאותת עתה על נכונותו לערוק אל שורות המחנה הרפובליקני, יישאר נאמן לכור מחצבתו.

שנית, במישור המגדרי עשויה לזכות האריס לתמיכה רחבה בקרב נשים (כולל רפובליקניות מתונות), שכמו האריס מתנגדות בחריפות לפסיקותיו של הרוב האולטרה-שמרני בבית המשפט העליון (שטראמפ כנשיא תרם תרומה מכרעת להווצרותו) בזיקה לסוגיית ההפלות (שנגזרו מהחלטתו, שלפיה זכותה של אישה לעבור הפלה אינה זכות המעוגנת בחוקה).

שלישית, קשה לתייג את האריס כפרוגרסיבית קיצונית, וזאת במיוחד לאור עמדתה התקיפה, כתובעת הכללית של קליפורניה, בסוגיות של חוק וסדר. זאת, חרף העובדה שהיא תומכת נאמנה במרבית עקרונות היסוד של תנועתה בנושאי סביבה, הגירה, הפלות ונשיאת נשק. לבסוף, זכייתה של הארים בכרטיס המועמדות עתידה להבטיח שכל התרומות שהוענקו למימון מסע הבחירות של ביידן יועברו אליה כשותפה המקורית למרוץ של הנשיא, ולא ירדו לטמיון.

נשאלת השאלה - האם הפיכתה של האריס למועמדת תיצור דינמיקה חדשה בהתמודדות, ותציב אתגר של ממש בפני טראמפ?

ימים יגידו גם האם, במרוצת ששת החודשים שנותרו לו לכהן כנשיא, יפעל ביידן - כשהוא חופשי ומשוחרר מחלק, לפחות, מן הלחצים, המגבלות והאילוצים שכבלו את ידיו במהלך ההתמודדות - ליישום מלא בפועל של אמונותיו הבסיסיות, ובהן גם זיקתו העמוקה לאומה הישראלית ולמכלול מרכיביה של תבנית היחסים המיוחדים.