בצל הבחירות בארה"ב והמלחמה כאן, הבחירות בוונצואלה שייערכו היום נשמעות כמו אירוע אקזוטי כמעט, אבל עשויות להיות להן השפעה כלל-עולמית.
לפחות על הנייר, למיליוני המצביעים בוונצואלה יש היום הזדמנות להחליף השלטון הסוציאליסטי-אוטוריטרי שהחל לפני 25 שנה בהוגו צ'אבס ונמשך ב-11 השנים האחרונות בידי ניקולס מדורו. אפילו הסקרים השמרניים ביותר מנבאים יתרון דו-ספרתי למועמד האופוזיציה אדמונדו גונסלס, שעומד בראש הקואליציה הדמוקרטית המאוחדת, וכל זאת על אף שגונסלס בן ה-74 הוא בעצם רק מועמד חלופי של האופוזיציה הדמוקרטית: על הכוכבת הגדולה שלה, מריה קורינה מצ'דו, נאסר להתמודד.
אלא שמדורו, שרץ לכהונה שלישית, הזהיר מפני "מרחץ דמים" אם המפלגה הסוציאליסטית (PSUV) תפסיד. באחד משידוריו האחרונים בטלוויזיה עוד הספיק להבטיח שמפלגתו תנצח בענק. "הניצחון בלתי נמנע", הבטיח – ולמען האמת, יש לו די והותר אמצעים "להבטיח ניצחון" – גם אם רוב המצביעים יחליטו אחרת. מדורו ומפלגתו שולטים בוועידת הבחירות המרכזית, בשופטי בית המשפט העליון, בצבא, לרשותו רוב של 256 מתוך 277 מושבים באסיפה הלאומית (תוצאה של החרמת הבחירות בידי גופי האופוזיציה), ואם לא די באלה - מדורו שולט ברוב התקשורת ולרשותו גם כנופיות חצי-צבאיות. מתחילת השנה יותר מ-100 פעילי אופוזיציה נעצרו, והשלטון לא בחל להתנקם במצ'אדו עוד לפני שנאסר עליה להתמודד: המכונית שלה הותקפה במארב, ואילו מסעדות ששירתו אותה קיבלו צווי סגירה. נראה שמדורו כל כך חושש מהגילוי של תוצאות האמת, עד שוועדת הבחירות ביטלה את הזמנת המשקיפים של האיחוד האירופי וגם של נשיא ארגנטינה לשעבר אלברטו פרננדס, לאחר שהלה אמר כי על הממשלה להיות מוכנה לקבל הפסד אפשרי.
אז על מה בונים מתנגדי מדורו, בנסיבות האלה? ב"קואליציה הדמוקרטית" סבורים שלנוכח היקף התמיכה בגונסלס השלטון לא יעז להפעיל אלימות. על מדורו מופעל לחץ גם מצד מדינות ידידותיות כמו ברזיל וקולומביה שהפצירו בו לקבל את תוצאות הבחירות. "כל דיכוי פוליטי ואלימות אינם מקובלים", הוסיף את קולו גם ג'ון קירבי, דובר מועצת הביטחון הלאומי האמריקנית. דרך אגב, מדורו הסכים לקיים בחירות בתמורה להסרת חלק מהסנקציות האמריקניות. לארה"ב צפוי גם תפקיד גם במתן ערובות לשלומו של מדורו בתמורה להעברת שלטון מסודרת. אם אכן כל זה יתממש, ממשל ביידן יוכל לרשום הישג בינלאומי משמעותי.
על מה הוונצוליאנים הולכים להצביע? לפי דוח האו"ם, 82% מאזרחי המדינה חיים מתחת לקו העוני – 53% מהם בעוני קיצוני. שכר המינימום החודשי שווה ערך ל-3.5 דולר אמריקני, ובשל ההיפר-אינפלציה סל מזון בסיסי למשפחה בת חמש נפשות מגיע ל-500 דולר בחודש. "אנחנו כבר עייפים מהדרך (הצ'אביסטית) שנמשכת 25 שנה", אמר לרויטרס אנחל לונה, חבר מועצת עיר במדינת קרבובו שבמרכז ונצואלה, "לא רואים שום התקדמות, והמצב רק הולך ומחמיר כל הזמן". כרמן פואנטה, פנסיונרית, הוסיפה: "קצבת הזקנה שלי לא מספיקה לדבר. להזדקן במדינה הזו זה דרמה. אין כל רשת ביטחון סוציאלית". נוסף לעוני ולרעב, סובלים תושבי ונצואלה גם מתפוצת מחלות ומשיעור פשיעה גבוה מאוד.
הנתונים האלה הם הסיבה המרכזית לכך שבעשור האחרון 7.8 מיליון תושבים – במדינה של 29.4 מיליון – עזבו את המדינה בחיפוש אחרי חיים נסבלים. רבים מהם הגיעו בדרך חתחתים לגבול מקסיקו-ארה"ב ותרמו למשבר ההגירה המתמשך באזור. סוגיית המהגרים בגבול הדרומי הייתה גם עד הבחירות נושא טעון במיוחד ואחד הקלפים החזקים של הרפובליקנים; כעת, אם מדורו יישאר בשלטון, המשבר יכול אפילו להחריף: בין 10% לבין שליש מהנשאלים בסקרים בוונצואלה אמרו שיהגרו אם לא יחול שינוי פוליטי. מנגד, גונסלס הבטיח ליצור תנאים שיאפשרו לוונצואלינים שהיגרו לחזור למולדתם.
האסון ההומניטרי של ונצואלה בלתי נתפס במיוחד בהתחשב בכך שמדובר במדינה עם עתודות הנפט הגדולות בעולם. אלא שניהול כושל בתקופת מדורו, היעדר השקעות וסדרת סנקציות שהטילו מדינות אירופה, דרום אמריקה, קנדה ובעיקר ארה"ב על המשטר הדכאני מוטטו את הכלכלה של ונצואלה. המשבר, שהחל למעשה עוד ב-2010 ומאז רק התגבר, הוא הקשה ביותר שעמו מתמודדת מדינה בעת שלום מאז מלחמת העולם השנייה.
בצר לו, בנה מדורו יחסים קרובים עם רוסיה, שסייעה בעקיפת הסנקציות, עם סין ועם איראן. זהב – סעיף הייצוא השלישי בגודלו של ונצואלה – היה גם הוא תחת סנקציות, אולם הרפובליקה האסלאמית שמחה לסייע. כך, למשל, צו שהוציא שר הביטחון גלנט לפני שנה וחצי חשף ציר שבו זהב מוונצואלה הגיע לאיראן ושימש למימון חיזבאללה. בכלל, למשטר האוטוריטרי בקראקס היסטוריה ענפה של יחסים עם איראן. למעשה מאז עלייתו לשלטון ב-1999, טיפח צ'אבס מדיניות אנטי-מערבית יותר ויותר ובימי אחמדינג'ד התקרב לציר השיעי. היחסים עם ישראל, שעוד בראשית העשור הראשון של המאה היו תקינים מספיק כדי שישראל תחתום על עיסקה להשבחת מטוסי ונצואלה, הידרדרו והלכו, ולאחר עופרת יצוקה (2009) ונצואלה ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם ירושלים. תחת זאת, הפכה ונצואלה לנמל מבטחים עבור איראן והפרוקסיז שלה. ב-2021 חשף "ישראל היום" נוכחות ענפה של חיזבאללה (וארגונים פלשתיניים) במדינה.
כל זה לא הפריע למדורו לאותת כבר ב-2017 על כוונתו לחמם את היחסים עם ישראל, אולם המהלך לא הבשיל, וב-2019 הצטרפה ממשלת ישראל למדינות המערב שהכירו בלגיטימיות של הנשיא חואן גואידו במשבר הנשיאות, שנמשך עד אשתקד ונגמר הלכה למעשה בניצחון מדורו דווקא.
מכל מקום, אם בבחירות תנצח הקואליציה הדמוקרטית, ולא פחות חשוב מכך – מדורו לא יפתח באלימות כדי להיאחז בשלטון, יש סיכוי שקראקס תנסה להתרחק מהציר האיראני-רוסי-שיעי. גונסלס כבר הבטיח לפעול "להוצאת ונצואלה מבידוד ולשיקום היחסים הבינלאומיים שלה". הקלפיות ייסגרו הלילה ב-01:00 (שעון ישראל) והתוצאות צפויות מחר בצהריים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו