שוב הטרור מכה במדינה שלי. שוב תמונות הרג במולדת, גופות פזורות בביירות שלי, ורחובותיה נשטפים דם והרס. והעולם שותק. מביע הזדהות, מציע עזרה, אבל שותק.
אני ילידת הכפר עיישיה בדרום לבנון, אבל חייתי שנים רבות גם בביירות. יש לי עדיין משפחה ומכרים שם. העיר הזו זורמת בדמי. מאז האירוע - נותק הקשר. על טלפונים אין מה לדבר, פייסבוק - בקושי. קשה להבין עדיין את עוצמת הנזק, את היקף הפגיעה. אבל הלב מתפוצץ מגעגוע, והפיצוץ בנמל פער מכתש עמוק בלב.
בעצם, הלב הלבנוני שלי שבור כבר הרבה זמן. החברה הלבנונית שוקעת, פריז של המזרח התיכון קורסת. המצוקה הכלכלית והמשברים הפוליטיים השליטו ייאוש. חיזבאללה לקח בשבי מדינה שלמה, תחת חסות איראן. מחסני נשק מתחת לבתי מגורים ומצבורי טילים ברחבי המדינה.
הם הורגים אזרחים, מתנקשים בחיי מתנגדים, מענים מפגינים, ומתנקשים ברוחה ובנשמתה של מדינה שלמה. עם בלי מים ובלי חשמל, בלי כסף, בלי אוויר, בלי עתיד. גוף אכזרי טורף את העם הלבנוני מבפנים, והעם בלבנון נאנק וזועק. בייאושם, הצעירים, ולא רק הם, יוצאים לרחובות. מיואשים מהכלכלה, מהפוליטיקה, מהשחיתות. מסתכנים בתגובה אלימה של המשטר. אין להם מה להפסיד. ואז הגיע הפיצוץ.
עוד בנושא:
בעקבות האסון: ישראל הציעה סיוע ללבנון
אסון הפיצוץ בביירות: ממשלת לבנון הכריזה על מצב חירום לשבועיים
אבל מה שקרה הוא לא עוד אסון. כנסייה קורסת על יושביה באמצע תפילה, אב נהרג בדרך לטפל בתינוק, אחים מאבדים את חייהם יחד, אינספור נפגעים בגוף. המחשה איומה להתפרצות אחרת, לפצצה הפנימית שמתקתקת בתוככי המדינה והחברה בלבנון.
אל תתייחסו לזה כאל עוד אסון הומניטרי או תאונה מרובת נפגעים. אל תנתקו את זה מההקשר. תראו בזה איתות בוהק, קריאת השכמה, קריאה נואשת: העם הלבנוני תחת כיבוש פשיסטי של חיזבאללה, והחברה בלבנון זקוקה לעזרת העולם. צעירים שרוצים להתפתח, משפחות שרוצות לפרוח, מבוגרים שרוצים ליהנות מהשנים היפות: חיזבאללה גזל מהם הכל.
את החופש, את השגשוג, את החיים; הם נתונים ללא פחות מאשר כיבוש איראני, והכיבוש הזה רואה בהם בשר תותחים, לא יותר. אם מדינות העולם רוצות באמת לסייע ללבנון, זה לא יהיה רק בהגשת סיוע רפואי או עזרה בשיקום התשתיות. עזרו לעם בלבנון להשתחרר מטבעת החנק האיראנית. זו הדרך היחידה.
הכותבת היא ילידת לבנון, בת למשפחת לוחמי צד"ל, שמתגוררת עם משפחתה בחיפה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו