לאחר שישה חודשים של עצירה בשיחות הגרעין, שבמהלכם איראן הרחיבה מאוד את תוכניתה הגרעינית, היא מאותתת על חזרה למו"מ בנובמבר. לדברי מנהל המו"מ רוברט מאלי, המטרה היא "ציות תמורת ציות" - "מכבסת מילים" לרצון עז לחזרה ל-2015. ככל שמאלי הופך נואש לעסקה, משהו גרוע עלול לקרות. לתפריט המו"מ הצטרף רעיון שתומכיו מכנים "פחות תמורת פחות", ומי שמבין מכנה "פחות תמורת יותר" - פחות הגבלות תמורת יותר הקלות.
ההנהגה בישראל והרפובליקנים מתנגדים לחזרה להסכם מ-2015. גם אם היה ניתן לחזור להסכם, בתוך פחות מעשור איראן תבנה בהיתר תוכנית העשרה בהיקף תעשייתי, וזמן פריצה אפסי לפצצה. את הצנטריפוגות המתקדמות, שפותחו בהסכמה, אפשר לייצר ולהסתיר באתרים חשאיים, מכיוון שיידרשו הרבה פחות צנטריפוגות לקבלת האורניום הנדרש לפצצה, ותתאפשר יכולת "התגנבות" אליה. לאיראנים יהיו טילים בליסטיים המסוגלים לשאת ראש נפץ גרעיני, וסטטוס הפיתוח של מערכת הנשק ימשיך להיות נסתר. הקלה מאסיבית בסנקציות תאפשר למשטר לממן טרור ופעילויות שליליות נוספות.
המטרה האמריקנית המקורית - להחזיק את איראן מרחק שנה מפריצה לחומר הבקיע לפצצה - "חלפה מזמן עם הרוח". ההתקדמות מ-2015 צמצמה את הזמן לפחות משלושה חודשים, וגם מאלי ומנהליו מכירים היום בעובדה שכחמישה חודשים זה המקסימום שישיגו.
בינתיים, טהרן מעשירה ל-60 אחוז, מייצרת אורניום מתכתי, צוברת חומר בקיע ומונעת מפקחי סבא"א גישה לאתרים חשודים. חלק ניכר מההתקדמות התרחש לאחר בחירת ביידן ונטישת קמפיין הלחץ המקסימלי של קודמו. הנשיא ראיסי הגדיר מטרה זהה לקודמו: הקלה מקסימלית בסנקציות תמורת הגבלות גרעיניות מעטות, תוך שימור כל הנתיבים לפצצה.
החזרה להסכם מ-2015 פשוט אינה אפשרית. האמריקנים, האירופאים והישראלים מבינים ומודים בעובדה, ונאלצים לשקול אפשרויות אחרות. רובן אינן נכונות, ובמיוחד העסקה המכונה "פחות תמורת פחות", שלפיה הממשל יסכים לעסקה חלשה יותר, כדי לנהל בעתיד מו"מ על הסכם "ארוך, חזק ורחב יותר".
הסכנה הגדולה שבתוכנית
העסקה לא תהיה הכנה לעסקה טובה יותר, אלא העסקה האחרונה. למעשה, לא מדובר על "פחות תמורת פחות", אלא על "פחות תמורת יותר". טהרן תסכים לוויתורים גרעיניים מעטים, ותקבל בתמורה הקלות כלכליות רבות. העסקה החדשה תעניק לגיטימציה להפרות, ואיראן תשמור על מרבית הנכסים שהושגו באמצעות הפרת ההסכם מ-2015 ואי-ציות לאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, הרבה לפניו.
טהרן תמשיך לחתור תחת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית ותדרוש סיום, או לפחות הקפאה, של כל חקירות העבר וההווה, כפי שעשתה בהסכם המקורי. קבלת הדרישה תפחית את הרלוונטיות של הסוכנות ותסכן את יסוד הקיום של האמנה (NPT).
כבר עכשיו, איראן מסרבת לענות על שאלות הסוכנות ולא מאפשרת לפקחים גישה לאתרים ולחומרים חשודים. לצורך מה נדרשים "פיקוח ואימות חסרי תקדים", שאובאמה התגאה בהם בעת חתימת ההסכם, אם לא משתמשים בתוצאותיהם?
באמצעות סחיטה גרעינית (איום שלא תחזור למו"מ), אילצה איראן את מאלי ואת מנהליו, לפחות בשלוש הזדמנויות, להורות למנכ"ל סבא"א לסגת מכוונתו לפרסם דו"ח קשה על ההפרות האיראניות, ולדרוש כינוס מיוחד של הבורד, ואפילו הפניית הנושא למועבי"ט לצורך הטלת סנקציות חדשות.
מדינת סף
אם תיחתם עסקת "פחות עבור יותר", עצירת הגרעין האיראני תעבור מעדיפות עליונה לרמה נמוכה, מתוך הנחה שגויה שתוכנית הגרעין "חזרה לקופסה", כדברי היועץ האמריקני לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן. המציאות מדאיגה, כי המשטר ימצא את הדרך לסטטוס של "מדינת סף". הרבה טועים בהגדרה, אבל "מדינת סף" לא נמדדת על פי הזמן שנותר לה להגיע לפצצה, אלא על ידי בניית היכולת העצמאית לפרוץ, בזמן שתבחר, ללא יכולת של גוף חיצוני לעצור אותה.
העסקה צפויה להעניק לאיראן הקלה נוספת בסנקציות, שתוביל להתאוששות כלכלית גדולה, חסינות ללחץ מערבי בדרכי שלום ומשאבים נוספים למימון טרור ותוקפנות אזורית. איראן מתאוששת מקמפיין הלחץ המקסימלי של טראמפ, ואינדיקטורים כלכליים רבים (צמיחה, מכירות נפט, סחר שאינו נפט וייצוב האינפלציה) מראים זאת.
הממשל מקווה שטהרן תסכים למו"מ על "עסקה ארוכה, חזקה ורחבה יותר", אבל לאחר שקיבלה ויתורים משמעותיים, תמורת "עסקה קצרה וחלשה יותר", זוהי אשליה. מנהיגי איראן מבינים במינוף הרבה יותר מביידן. האיראנים מבינים שוושינגטון לא ששה להגיב, גם אחרי הפרות מתמשכות ותקיפות על אינטרסים אמריקניים במפרץ ובמזרח התיכון. מדוע שהמשטר יסכים להגבלות חמורות על תוכניות הגרעין והטילים, כאשר הוא מקבל כמעט כל מה שרצה בעסקה הקטנה? מדוע שיפסיק את התקדמותו הגרעינית, כאשר ביידן מסרב שוב ושוב לאיים בהפעלת כוח, כגורם הרתעה אמין?
כדי למנוע מאיראן להפוך למדינת סף גרעינית, על וושינגטון לטפל בכל שלושת המרכיבים החיוניים לתוכנית: חומר בקיע, פיתוח מערכת הנשק ואמצעי הנשיאה, במקביל ליצירת לחץ כלכלי מקסימלי, המגובה באיום צבאי אמין. עסקה מסוג "פחות עבור יותר" תיכשל בהשגת מטרות אלו. היא מסוכנת, כי היא תשלח איתותים מוטעים לאיראן שהמערב יסכים לדרישותיה ושישראל לבדה חלשה.
ישראל תהיה זו שעלולה לשלם את מחיר העסקה המוטעית, מכיוון שאיראן ממשיכה לאיים על עצם קיומה. ישראל חייבת לבנות יכולת צבאית אמינה ויכולות אחרות לטיפול בבעיה האיראנית, אף שהיא תעמוד בפני גינוי עולמי בגין תקיפת מדינה שתימצא תחת הסכם בינלאומי - אפילו אם הוא פגום באופן קטלני.
למנהיגי ישראל אין ברירה אלא לדבר בקול אחד ולהסביר מדוע החזרה להסכם מ-2015 לא אפשרית, ומדוע עסקה חלקית וקטנה היא אפילו גרועה יותר. כל ניסיון של גורמים ישראליים אפילו לבחון את העסקה הקטנה - הוא מסוכן ביותר, גם אם ברורות התוצאות. התנהגות לא אחראית כזאת תשדר מסר מוטעה לאיראנים, אבל במיוחד לקראת ביקורו הצפוי של מאלי בארץ, לקראת חידוש המו"מ, היא תשדר מסר מוטעה לאמריקנים שיש על מה לדבר - והם ישתמשו בכך, ללא ספק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו