דבריו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ גררו מבול תגובות נאצה מצד חמאס. החזון שנפרס להגירת פלשתינים ולשליטת ארה"ב בעזה חותר תחת האינטרסים של תנועת הטרור. בראשם – שימור האוכלוסייה כמגן אנושי ועתודת גיוס למחבלים לצד המשך ניהול הרצועה מאחורי הקלעים, כשהרשות הפלשתינית מתפקדת כממשלת בובות. לא בכדי ההצהרה הדרמטית עוררה לחץ רב.
על כן, בחמאס מיהרו לגנות את ההצהרות בבית הלבן, אבל גם קראו לכינוס "ועידת חירום" של הליגה הערבית, הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי והאו"ם. כל זאת, במטרה להפעיל לחץ נגד החזון של נשיא ארה"ב. בסביבת חמאס קיימת הבנה כי הפלשתינים לבדם מוגבלים ביכולת שלהם להשפיע על וושינגטון, במיוחד בימי הממשל הנוכחי.
אלא שבחמאס לא היו צריכים להתאמץ כל כך. מדינות ערב נערכות בעצמן לבלימת התוכנית. השבוע התנהל רצף שיחות של השליטים הערבים, לרבות יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן ונשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד אל-נהיאן. יו"ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן הוזמן לביקור בירדן, שם דחה בתוקף את דברי נשיא ארה"ב. בימים האחרונים, הנסיך הסעודי הוותיק, טורקי אל-פייסל, שלח לטראמפ מכתב ארסי במיוחד. ראש המודיעין הסעודי לשעבר הטיח בו רצף של האשמות נגד ישראל על אחריותה ליצירת בעיית עזה במלחמת העצמאות.
כפי שחוקר סעודי הסביר בשיחה עם "ישראל היום", הסוגיה הפלשתינית שימשה בעבר כאצטלה של ארגוני טרור כדי לפגוע במדינות ערב עצמן. זאת אחת הסיבות המרכזיות להתנגדות החריפה שלהן, והמלחמה בעזה רק חיזקה אותה. אין להתפלא על הטון התקיף של משרד החוץ הסעודי בתגובתו לדברי טראמפ, שלפיהם בריאד "לא דורשים מדינה פלשתינית בתמורה לנורמליזציה". בהודעה נכתב כי יורש העצר בן סלמאן הדגיש בעבר כי "סעודיה לא תפסיק לעבוד למען הקמת מדינה פלשתינית עצמאית, שבירתה מזרח ירושלים, וכי לא יהיו יחסים דיפלומטיים עם ישראל בלי זה". עוד הודגש כי בן סלמאן הפעיל לחץ על מדינות כדי שיכירו במדינה פלשתינית, ומסרים ברוח זו הועברו הן לממשל טראמפ והן לממשל ביידן הקודם.
כך, למשל, מצרים מתמודדת עם איום מתמיד של תנועות אסלאמיסטיות כמו האחים המוסלמים. לקהיר אין אשליות לגבי חמאס ובצמרת השלטון רואים בראשיו אחראים להרג של חיילים מצרים בחצי האי סיני לא פחות מהשלוחה של דאעש. אותו תא זכה לגיבוי מחמאס בעזה בעשור הקודם עד למבצע משותף של מצרים וישראל. לכן בקהיר מנסים לקדם את כניסת הרשות הפלשתינית לרצועה - גם אם חמאס ימשיך לפעול מאחורי הקלעים כמו ב"מודל חיזבאללה" בלבנון. על רקע זה, ראש ממשלת הרש"פ מוחמד מוסטפא הגיע לפגישה עם מקבילו המצרי מוסטפא אל-מדבולי כדי "לקדם את תהליך השיקום" של הרצועה. גם שר החוץ המצרי, בדר עבד אל-עאטי, הדגיש החשיבות של חיזוק הרשות והעברת השלטון בעזה לידיה.
הדבר תקף כמובן בירדן. בעקבות דברי טראמפ, נציגים בפרלמנט העלו טיוטת חוק אשר "תמנע הגירה של פלשתינים לירדן". לדבריהם החוק אמור למנוע "פגיעה באחדות הלאומית", לאשר את ריבונות המדינה ולדחות את "הגירת הפלשתינים לירדן בתור מולדת חלופית". אדם שאינו מכיר את ירדן עלול להתבלבל ולחשוב שאין בממלכה אוכלוסייה פלשתינית גדולה של כמה מיליוני תושבים. אלא שזאת בדיוק הסיבה להתנגדות. חשש מלעורר את זעמם, ולערער את היציבות של המדינה הירדנית.
ההיסטריה הנוכחית מזכירה את רמות הפרנויה בימים של "תוכנית המאה". היוזמה שהוביל ממשל טראמפ בקדנציה הקודמת בבית הלבן. גם אז הרשות הפלשתינית וחמאס הביעו חששות רבים מהכוונה של הממשל לאפשר החלת ריבונות ישראלית בחלק מיהודה ושומרון. כפי הנראה, הגורם המרכזי שבלם את המהלך היו הסכמי אברהם עם איחוד האמירויות ובחריין. כינון היחסים הרשמי בין ישראל למדינות ערביות דחק הצידה את ההכרזות על שינוי מהיסוד של המציאות. לא מהנמנע ששוב מדובר במסך עשן של הבית הלבן, שבסופו נחזה אולי בהסכם חדש, הפעם עם סעודיה.
כך או אחרת, לא כולם בעולם הערבי נבהלים מהרעיון. דווקא פלשתינים בעזה, שזמן רב פונים לכל מי שאפשר כדי לסייע להם לצאת, הביעו עניין גדול. לא מדובר בכלל האוכלוסייה, אבל בחלק לא מבוטל. מתחילת המלחמה כבר יצאו מעזה מאתיים אלף פלשתינים, כך לפי הערכות. אין לשלול את האפשרות שמאות אלפים אחרים יקפצו על ההזדמנות לחיים אחרים, הרחק מהאשליות של ארגוני הטרור. לצד זאת, רבים אחרים בעזה דבקים בתמיכתם בחמאס וברעיונות "העמידה האיתנה" ("הצומוד" המפורסם), ההישארות על הקרקע. נראה שדברי טראמפ רק יגרמו להם להתעקש עוד יותר.
ועדיין, יש דוברים שסודקים את "הקונצנזוס הערבי". "למה שמישהו ירצה שהפלשתינים יישארו באזור מוכה מלחמה כשהעולם יכול להציע להם חבל הצלה?", תהה על כך הפרשן האמירותי הבכיר אמג'ד טהא, "תארו לעצמכם יוזמה בינלאומית שנותנת להם (לעזתים) אפשרות לעבור לדירה זמנית לעשר שנים, הרחק מהרס וסכנה, בעוד עזה נבנית מחדש, מטוהרת ממחבלי חמאס והופכת לעיר של תקווה, ולא של שנאה. מקום שבו ילדים לומדים אהבה וכבוד, ולא אנטישמיות או האדרה של אלימות וחטיפה".
