הניסיון הטורקי להפוך את סוריה למדינת חסות ולהחליף שם את איראן ורוסיה טורד את מנוחתם של בכירים בדרג המדיני והביטחוני בישראל מזה שבועות. גורם בצמרת המדינית בירושלים הודה כי הפעולות הטורקיות במדינה נמצאות בראש סדר העדיפויות שלו בימים האחרונים.
על הדאגה בירושלים תלמד העובדה כי כבר בימים הקרובים ייערכו שני דיונים קריטיים בנושא: האחד במשרד הביטחון, ודיון המשך בהובלת רה"מ נתניהו. בישראל מזהים את המהלכים של טורקיה בסוריה כ"פוטנציאל לחיכוך חריף בין המדינות".
הצורך להיערך לאפשרות של התפתחות איום אסטרטגי מצידה של טורקיה מצא ביטוי גם בדוח שהגישה ועדת נגל לבחינת תקציב הביטחון ובניין הכוח. בדוח מוזכרת טורקיה לא פחות מ־15 פעמים בהקשרים של השינויים האסטרטגיים באזור.
בין היתר כותבים חברי הוועדה, כי "לאור חוסר היציבות המובהק במובן הגיאו־אסטרטגי האזורי, מניחה הוועדה כי ההשתנות שעברה הזירה האזורית עשויה להאיץ תפניות משמעותיות נוספות, כגון ניסיונות פגיעה בממלכה הירדנית, בדומה להתפתחויות בסוריה, שינויים אפשריים בגישה המצרית והטורקית, כולל פוטנציאל להיווצרות חיכוכים".
במקום אחר כותבים חברי הוועדה לראש הממשלה על האיום מפורשות: "הבעיה תתעצם אם הכוח הסורי יהפוך באופן מעשי ל'שליח טורקי', כחלק ממימוש חלומה של טורקיה להחזרת העטרה העות'מאנית ליושנה. הימצאות שליחי טורקיה, או כוחות טורקיים בסוריה, עלולה להעמיק את הסכנה לעימות טורקי־ישראלי ישיר".
מה עלול להוביל לשם? כניסת הצבא הטורקי לסוריה, שיכולה להוביל לחימוש מהיר של המדינה ולפעולה צבאית נגד הכורדים במזרח המדינה, ועלולה להתגלגל לפתחנו. האיום הזה מכונה על ידי הוועדה "פוטנציאל לשינוי דרסטי" מול מדינה שאיתה יש לישראל יחסים דיפלומטיים רציפים, גם אם כעת ברובד של האינטרסים ההדדיים בלבד.
אל מול השינויים הטקטוניים בסוריה, מדינות המערב ממהרות לייצר גשר לשלטון החדש, ורק לאחרונה ביקרו בדמשק שרי החוץ של גרמניה וצרפת. נוסף על כך, המגמה בבירות המערב, כולל בוושינגטון, היא לפעול להוצאת ארגון המורדים המרכזי בשלטון החדש (היאת תחריר א־שאם, או HTS) מרשימת ארגוני הטרור. "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו אחרת", הסבירו גורמים במערב בפני בכירים ישראלים את צעדיהם אל מול הארגון שהיה בעבר חלק מאל־קאעידה.
הדאגה לגורל הכורדים
את החששות של ישראל ניתן לחלק לשני נושאים עיקריים. הראשון - המשך הברחת הנשק דרך לבנון, בחסות הממשל החדש. השני - ניסיון של ארדואן לנצל את ההזדמנות ולמחוץ את השלטון העצמאי של הכורדים במזרח המדינה, דבר שעלול להוביל לטבח באוכלוסייה הכורדית באזור. בהתבטאותו האחרונה בנושא הבטיח ארדואן "לקבור באדמה עם נשקיהם את מי שיבחרו בטרור ואלימות", כשהוא מתייחס למיליציות הכורדים באזור.
לכורדים קשר ארוך שנים עם ישראל, אך גורמים ישראליים מבהירים כי פניה של ישראל הם לא לעימות ישיר מול טורקיה, וסוגיית ההגנה הצבאית על האוטונומיה הכורדית בסוריה מונחת לפתחם של האמריקנים.
מייד עם נפילת אסד הציגו בצה"ל שני תרחישים אפשריים בסוריה: מדינה אחת תחת שלטונו של אל־ג'ולאני (אחמד חוסיין א־שרע, מנהיג HTS), או חלוקה של המדינה לקנטונים שישמרו על רמות שונות של עצמאות. התרחיש השני הוא המועדף על ישראל.
בפועל, אומרים גורמים מדיניים בישראל, טורקיה הפכה לגורם המשפיע ביותר בדמשק, ומה שהיה הציר השיעי בהובלת איראן - פינה את מקומו לציר סוני־טורקי, שאמנם לא מוגדר עדיין כציר אויב, אבל יכול לתת מחסה לטרור. "לא מדובר בזירה דו־ממדית", אומר גורם דיפלומטי, "כי אם בזירה רב־ממדית. אנחנו רואים את האינטרסים של טורקיה באזור בהפיכת סוריה למעין מדינת חסות, להגדלת כוחה והשפעתה באזור. מה שאנחנו עושים מנגד הוא פעולות פיזיות בשטח, וכן היערכות לתרחישי איום שונים שעלולים להתפתח במהירות".
מאז נפל משטר אסד נשמעות בירושלים קריאות פומביות להגן על הכורדים, בעיקר על ידי שר החוץ גדעון סער. בכלי תקשורת המזוהים עם הכורדים דווח כי סער אף קיים שיחת טלפון עם נשיאת השלטון האוטונומי הכורדי בסוריה, אילהם אחמד.
ברית הנגד לסולטן?
לצד ההתבטאויות הפומביות של גורמים בישראל בעד הכורדים, נראה שהקשרים בין ישראל ליריבותיה ההיסטוריות של טורקיה מתהדקים. בחודשיים האחרונים נחתמה שורת עסקאות ביטחוניות בין ישראל ליוון ולקפריסין. לפי דיווחים בתקשורת היוונית ובסוכנויות הידיעות, על הפרק עומדת עסקת ענק של יותר מ־2 מיליארד יורו, שבמסגרתה תקבל יוון מכ"מים ומערכות יירוט מתקדמות שיותאמו להגנתה.
עסקה ביטחונית שכבר יצאה לדרך היא מכירת מערכות הגנה אווירית לקפריסין, ולפי דיווח של כלי תקשורת מקומיים, מערכות ראשונות הועברו כבר בתחילת דצמבר. לפי הדיווח, קפריסין שואפת להחליף את מערכות ההגנה האוויריות שסופקו לה בעבר על ידי רוסיה באלה הישראליות, והיא כבר קיבלה לידיה טילי "ברק MX" מתוצרת התעשייה האווירית.
מנגד, ישנה סוגיית היחסים בין ישראל לאזרבייג'ן, המוגדרים כיחסים מיוחדים, ובמסגרתם ישראל מוכרת מערכות נשק מתקדמת לבאקו וקונה ממנה כמויות גדולות של נפט, שעובר דרך טורקיה. הנשק הישראלי שימש את אזרבייג'ן במערכה נגד ארמניה, שנגמרה בניצחון של באקו ובהשתלטות מחודשת על חבל נגורנו־קרבאך. לנוכח העובדה שבעלת בריתה הקרובה ביותר של אזרבייג'ן היא טורקיה, המתיחות בין ירושלים לאנקרה תהווה מבחן גם ליחסים אלה.
