לפעול להחלשת איראן: הגיע הזמן לעבור לדוקטרינה אחרת

המשימה הקשה ביותר בביקור ביידן הייתה הבהרת הסכנות בחזרה להסכם הגרעין ובמשימה הזו נחלה ישראל, כצפוי, כישלון חרוץ (לא בהבהרות, בתוצאות). הממשל ממשיך בנחישות לעשות כל טעות אפשרית ולחתור לחזרה להסכם. עוזרים לו בכך קולות לא אחראיים של בכירים ישראליים, כאלו שפרשו, אבל גם בכירים מכהנים, בתדרוכים "אסורים" ובמפגשים עם עמיתים מחו"ל, בניגוד לעמדה הרשמית.

הרמטכ"ל, רמס"ד והדרג המדיני, וכמובן ראש הממשלה הקודם נתניהו משוכנעים שהחזרה להסכם היא טעות קריטית. הדרג המדיני ברובו עובד קשה, למרות הטענות שהוא לא משתמש "בקול רם מספיק", ובכל המדיות, על מנת להעביר את המסר לארה"ב. כמקובל בדמוקרטיה, כדאי שהכפופים לקובעי המדיניות יישרו קו במגעיהם עם עמיתיהם.

הרטוריקה האמריקנית והאיראנית (שכנראה מכינות כעת את דעת הקהל לחזרה להסכם) תוקפניות וכל צד מדגיש את הישגיו במו"מ ומצהיר שכמעט לא וויתר ושלא יהיו ויתורים נוספים, אבל לצערי זה המצב רק בצד האיראני.

למרות שסבב השיחות הרשמי האחרון נגמר לכאורה בכישלון חרוץ, והאיראנים לא הסכימו לקבל את ההסכם, כפי שהוצג להם בתור take it or leave it"", התנהלו מאז מגעים קדחתניים בין בריסל, וושינגטון וטהרן. האירופים הוסיפו להצעה "האחרונה" שלהם, ויתורים משמעותיים נוספים, ואילו האיראנים החזירו תשובה על פיה ייתכן שיהיו מוכנים להצעה, אבל החזירו אותה לאמריקנים כדי שיעשו בה "רק עוד כמה ויתורים".

האיראנים מתעקשים

ההסכם עדיין לא סופי ועדיין לא נחתם, כנראה מכיוון שהאיראנים, כדרכם, מנסים לסחוט עוד וויתורים ברגע האחרון. התקשורת בוושינגטון ציפתה אמנם להכרזה על חתימה בסוף השבוע האחרון, אבל זה לא קרה בינתיים, בגלל התעקשות איראנית.

מדובר בהסכם גרוע מאד, שבמרבית שלבי המו"מ הובל על ידי פוטין ושליחו אוליאנוב, עובדה שלא השתנתה. רוסיה ממשיכה לתקוף באוקראינה, כשאיראן מסייעת לה באמל"ח ובעצות לעקיפת הסנקציות. האיראנים שולחים במקביל צוותי חיסול לפומפיאו, לבולטון ולבכירים אמריקאים נוספים, אבל למרות הכול, ארה"ב ואירופה ממשיכות ליישר קו עם השאיפה להגיע להסכם בכל מחיר, כשרוסיה וסין מביטות מהצד בהנאה בהשפלה שאיראן מעבירה אותם. מעניין כמה זמן יטענו האמריקאים והאירופים שהיריקה בפניהם היא "גשמי ברכה"?

ההסכם שהתגבש גרוע בהרבה מהסכם 2015. הוא אמנם מוצג כמבוסס עליו, אבל הוא כולל ויתורים נוספים רבים, מעבר לכך שהוא לא מתחשב בזמן שחלף מהחתימה ובזמן הקצר שנותר לפקיעת כל המגבלות. ההסכם גם לא מתחשב בממצאי ארכיון הגרעין ובהפרות שגילתה סבא"א באתרים באיראן, בכל הקשור לפיתוח מערכת הנשק.

הוויתורים שכבר התקבלו כוללים, בין השאר: השארת חלק מהנכסים שאיראן אגרה במהלך ההפרות של ההסכם הקודם, כגון צנטריפוגות מתקדמות וחלקים לייצור נוספות וחומר מועשר בכמות גדולה שיישאר באיראן, לאחר שיומר לרמת העשרה נמוכה, לפחות בחלקים הראשונים של יישום ההסכם. האיראנים יוכלו מ-2026 , ובמשך שלוש שנים, להתקין אלפי צנטריפוגות מתקדמות (IR6) במקום הנוכחיות ומ-2029 יוכלו לייצר מתקדמות ככל שירצו. מ-2031 יוכלו להעשיר כל כמות שירצו, אמנם תחת פיקוח ותחת מגבלות אמנת ה-NPT  , אבל אנחנו יודעים מה היא שווה.

האיראנים יזכו להסרת סנקציות מסיבית, כולל על חברות שעושות עסקים עם משמרות המהפכה, זה ממש לא רחוק מהסרת משמרות המהפכה בפועל מרשימת גופי הטרור. הסרת הסנקציות תזרים לאיראן מאות מיליארדי דולר במיידי ועד טריליון דולר בתום ההסכם. הכסף יאפשר לאיראנים לשקם את הכלכלה, להעצים את הפיתוח וההצטיידות הגרעינית והקונבנציונלית ולהגביר את התמיכה בטרור דרך החיזבאללה, החמאס, הגי'האד האסלאמי, החותים ועוד.

האיראנים מתעקשים עדיין על קבלת ערבויות מספקות מארה"ב, למקרה שנשיא רפובליקני יבטל שוב את ההסכם, והצדדים מנסים למצוא נוסח שיעמוד בחוק האמריקאי ויבטיח לחברות שיעשו עסקים עם איראן לפחות מספר שנים של שקט.

בנוסף, מתעקשים האיראנים על סיכום מראש של מנגנון שיבטיח את סגירת כל התיקים הפתוחים של סבא"א, כתנאי לכניסת ההסכם לתוקף. עובדה זו מאיינת מצד אחד את "הפיקוח חסר התקדים שהושג בהסכם הקודם ותדרדר לחלוטין את  מעמדה של הסוכנות, שתהיה אחראית בפועל על אכיפת ההסכם. מצד שני, אם בסוף לא יסגרו את התיקים, הדבר יאפשר לאיראן לא להיכנס ליישום ההסכם, אחרי שכבר קיבלה חלק גדול מההקלות.

אנחנו עומדים כנראה לפני חתימה על ההסכם, יתכן שמשיכת הזמן האיראנית עד כה תגרום בסוף לאמריקאים להחליט שנוח להם לחכות עד בחירות נובמבר.  ישראל חייבת להתכונן לאפשרות ריאלית של חתימה קרובה על הסכם.

הנשיא רונלד רייגן פיתח בזמנו דוקטרינה למיטוט בריה"מ, על ידי שימוש בכלים מולטי דיסציפלינריים, בעיקר כלכליים, כפי שמתואר בספר המפורסם "VICTORY" ובמאמרים שנכתבו ע"י בכירי ה-FDD ב-2017. אמנם ישראל אינה ארה"ב , אבל גם איראן אינה בריה"מ ולמרות הכסף שיזרום לעברם, עם חתימת ההסכם, כלכלתם תישאר שבירה.

אם ייחתם הסכם, הטיפול במניעת היכולת האיראנית להעשיר אורניום לרמה צבאית, בכמות הנדרשת לפצצה, יהיה כנראה מאחורינו, ללא קשר ליכולות חדשות שנפתח. אחת הדרכים ההגיוניות שיישארו לטיפול באיראן, תהיה באמצעות תוכניות מקיפות להחלשת המשטר. לא חייבים לבנות מייד תוכניות שיובילו להחלפת המשטר, מספיק להחלישו כדי שיימנע מפעולות מתריסות תחת ההסכם. לדוגמה, ההתקפות האחרונות שבוצעו בתוך איראן, המיוחסות לישראל על ידי מקורות זרים, גרמו לפרנויה, להיסטריה, למחשבה מחדש ולשינוי חלק מההתנהגות התוקפנית. זוהי דוגמה לשינוי פרדיגמה שמוביל במהירות לתוצאות לא צפויות.

אלו שטוענים שהחזרה להסכם גרועה מאד, אבל זו האלטרנטיבה הפחות גרועה, כי היא תאפשר לישראל להכין יכולות טובות יותר לפעולה, טועים ומטעים. הזמן שישראל "תרוויח" יעלה לה ביוקר, מכיוון שתחת הסכם איראן תשפר מאד את יכולותיה ואת תשתיות הגרעין שלה, ותתקרב למצב בו היכולות החדשות שייבנו לא יהיו רלוונטיות. תחת הסכם, גם אם איראן תתקדם מאד, לישראל יהיה קשה מאד להפעיל יכולות, שלכאורה בנתה בזמן "שהרוויחה". ללא הסכם, איראן תהיה בעמדת חולשה וללא לגיטימציה, גם אם תרצה לפרוץ לפצצה מהר יותר. החזרה להסכם תאפשר לאיראן בוודאות, גם אם יותר לאט, הגעה לסטטוס מדינת סף גרעינית ולפצצה, מה שיוביל למרוץ חימוש נרחב באזורנו.

הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ אמר השבוע בראיון לאסתי פרז ברשת ב' כי "הסכמים גרועים עדיפים תמיד על מלחמות טובות", זוהי טעות אסטרטגית. הסכמים גרועים מובילים בדרך כלל למלחמות גרועות בהרבה מ- "המלחמות הטובות", שלפעמים צריך להיכנס אליהן במקום להכיל הסכמים גרועים. צה"ל, המוסד וכל המערכת הביטחונית מקבלות תקציבים ועדיפויות בדיוק לצורך הזה,כדי שיוכלו להתכונן ולהילחם כשצריך, תוך שאיפה כמובן למנוע מלחמות ככל שניתן.

ישראל חייבת להבהיר לדעת הקהל, ולמקבלי ההחלטות, בעיקר בארה"ב, מהן הסכנות הצפויות מאיראן גרעינית, ובמקביל להמשיך לבנות לגיטימציה להגברת המב"ם, ולהתחיל לחשוב על שינוי פרדיגמה לתכנית מקיפה להחלשת איראן, בדומה ל- "דוקטרינת רייגן", כולל מדדים למדידת האפקטיביות.