כל ביקור של נציג הממשל האמריקני בקייב בשלוש השנים האחרונות היה חשוב, אבל דומה שלא היתה חשובה מהגעתו אתמול של השליח המיוחד קית' קלוג. הסיבה: בימים האחרונים הגיעו יחסי אוקראינה והממשל החדש בוושינגטון לשפל מסוכן, ולפחות מבחינה רטורית - גם חסר תקדים.
תזכורת: טראמפ קרא לנשיא אוקראינה "דיקטטור" שנהנה "מ־4% תמיכה בלבד", ודרש לערוך בחירות; ואילו זלנסקי אמר שנשיא ארה"ב "חי בבועה של דיסאינפורמציה" ומדקלם דפי מסרים רוסיים. כל זה גם קורה על רקע הפשרה מואצת ביחסים בין וושינגטון לבין הקרמלין.
Zelensky pushes back on Trump with facts, not rhetoric.
— Tymofiy Mylovanov (@Mylovanov) February 19, 2025
Zelensky: The U.S. has provided Ukraine with $67 billion in military aid and $31 billion in budget support.
Trump’s $500 billion fossil fuel claim isn’t a serious conversation. 1/ pic.twitter.com/dgkLfcnW7C
אז מה, בעצם, הוביל לעימות? יש זוויות שונות לגשת לשאלה הזו, אבל התשובה הבסיסית מונחת על הקרקע - וליתר דיוק: מתחתיה. בסתיו האחרון הבינו בקייב כי טראמפ לא יהיה מחויב לבעלי ברית על בסיס ערכים משותפים, וכי אליו צריך לדבר דרך הכיס. לכן בפגישתו עם טראמפ לפני הבחירות העלה זלנסקי אופציה של גישה אמריקנית למשאבי הטבע האדירים בארצו, וכאלה, יש לומר, לא חסרים - ממרבצי נפט וגז ועד מתכות נדירות, כמו טיטניום, גרפיט וליתיום, שחשיבותן האסטרטגית לתעשיות השונות גדלה והולכת. בתמורה, ביקש זלנסקי ערבויות ביטחוניות מצד ארה"ב - אם בהצבת חיילים אמריקנים (שכן לאמריקה היה אמור להיות אינטרס מובנה), ואם בקבלה לנאט"ו (שמתמסמסת זה שנים). בכל מקרה, קיווה זלנסקי, טראמפ ירצה את העסקה כדי לקבל הכנסות שיכסו את ההשקעות בסיוע לקייב.
בשבועיים האחרונים רכבת המגעים לעסקה ירדה מהפסים. לפי רשת NBC, מזכיר האוצר האמריקני, סקוט בסנט, ביקר בקייב ביום רביעי שעבר ודרש מזלנסקי לחתום "בתוך שעה" על מזכר ההבנות. זלנסקי סירב. כעבור ימים אחדים חשף ה"טלגרף" את הסיבה: לפי טיוטת הסכם שהגיעה לידי העיתון הבריטי השמרני, ארה"ב דרשה 50% מהרווחים על משאבי הטבע האוקראיניים, וגם 50% על רווחים מזיכיונות שיינתנו לצד ג'.
ב"טלגרף" חישבו ומצאו כי ה"עסקה" שהציע טראמפ היתה גורמת לאוקראינה לשלם יותר מהפיצויים שהשיתו על גרמניה המנצחות בהסכם ורסאי בתום מלחמת העולם הראשונה. "טראמפ דורש שנשלם לו לפני שנאכיל את הילדים שלנו", אמר לעיתון גורם המעורה בפרטים. כעבור כמה ימים אמר זלנסקי עצמו שאין בכוונתו "למכור את ארצו" בשום דיל.
באילו סכומים מדובר? טראמפ רוצה להשיג חצי טריליון דולר מהמשאבים באוקראינה, שכן לתפיסתו הוציאה ארה"ב 350 מיליארד דולר ללא החזר על אוקראינה "במלחמה שלא היתה צריכה להתחיל". לא ברור מניין לקח את הסכום הזה: לפי נתונים רשמיים, מדובר ב־175 מיליארד דולר, שמתוכם 70 מיליארד נותרו בארה"ב בהזמנות מהתעשייה המקומית.
אדרבה, הסיוע לאוקראינה הסתכם בכ־1% מכלל ההוצאה הפדרלית הדו־שנתית. בתמורה קיבלה ארה"ב החלשה מדהימה של האויב האסטרטגי באפס חיילים אמריקנים הרוגים, מנעה עימות פוטנציאלי בין רוסיה לנאט"ו, ושיגרה מסר לבעלות ברית שאפשר לסמוך עליה - דבר שהיה חשוב במיוחד לאחר אפגניסטן (שעליה, אגב, הוציאה 8 טריליון דולר, שירדו לטמיון).
הסנאטור הרפובליקני לינדזי גרהאם אמר ב־2023: ההשקעה באוקראינה היא "ההשקעה הטובה ביותר שעשינו". אז בזבוז זה לא היה - אלא אם כן רואים בעצם העימות עם רוסיה טעות מלכתחילה - ואז צריכות להישאל שאלות על מקומה של אמריקה כמגינת העולם החופשי והסדר הדמוקרטי־ליברלי.
והשאלות האלה בהקו כנורות אדומות השבוע לא רק בקייב, אלא גם בבירות האיחוד האירופי. לא שבאירופה (ובכללה אוקראינה) לא ידעו שטראמפ יתנהל אחרת, אבל הנאום של סגן הנשיא ג'יי די ואנס בוועידת מינכן הסיר כל ספק: ארה"ב מתרחקת במהירות מהסדר הדמוקרטי־ליברלי ומהמחויבות למחנה הדמוקרטי. די היה לשמוע את ואנס מטיף למנהיגים האירופאים על חופש הדיבור והצורך להסיר טאבו מעל מפלגות פופוליסטיות קיצוניות, כמו "אלטרנטיבה לגרמניה", חביבתו של האיש מספר 2 בממשל, אילון מאסק.
ה־איום מהבית הלבן
ואם לא די היה בסדק הזה, בבירות אירופה צפו בזעזוע בלתי נסתר בחימום היחסים המואץ בין הבית הלבן לקרמלין, ה־איום הגדול ביותר על היבשת, חימום שכלל שיחה רשמית ראשונה בין טראמפ לפוטין ושיחות ישירות בין משלחת אמריקנית לבין נציגי מדינה, שאיימה חדשות לבקרים להפציץ את וושינגטון בטילים גרעיניים.
חילופי המהלומות המילוליות בין ראשי ארה"ב ואוקראינה הם אולי המשקע המדאיג ביותר מהשבוע החולף מבחינת אוקראינה, והמשמח ביותר מבחינת רוסיה. טראמפ לא ידוע כמי שמוחל במהירות, בלשון המעטה, ולראיה - דברי ואנס על כך שהיתה זו טעות מצד זלנסקי להשחיר את נשיא ארה"ב. יתרה מזאת, אפשר להניח שטראמפ לא שכח כיצד סירב זלנסקי בכהונת טראמפ הראשונה להיעתר לדרישתו לספק לו מסמכים נגד האנטר ביידן, וכיצד חשיפת הדרישה הובילה להליך הדחה שנבלם בסנאט. בה בעת, גם זלנסקי לא ממהר להיכנע (היזכרו בסירובו לפינוי עם הפלישה הרוסית ואמירתו: "אני צריך נשק, לא מונית"), מה גם שעימות פומבי עם טראמפ בנושא עקרוני עשוי להעלות את שיעור התמיכה בו (העומד על 52%).
ארה"ב ורוסיה בדרישה זהה
יתרה מזאת, טראמפ מתעקש - ממש כמו רוסיה - על עריכת בחירות לנשיאות אוקראינה תוך כדי מלחמה, ולכך זלנסקי לא יסכים, ולו משום שהדבר אסור בחוקה האוקראינית, בלתי אפשרי לוגיסטית ויהיה פתח לבחישת מוסקבה, שתביא לערעור טוטאלי של המדינה.
כל זה לא אומר שההסלמה בהכרח תימשך. הנה, השליח קלוג אמר שהוא בא "לשבת ולהקשיב" לאוקראינים, ואילו בארה"ב פורסם כי נבחנת האפשרות להבטיח לאוקראינה חברות מיידית בנאט"ו אם רוסיה תפר את הסכם השלום ותתקוף אותה. אלה סימנים מעודדים על כך שהמשבר בר חלוף. כמו כן, טראמפ גם לא הודיע על צעדים מעשיים נגד אוקראינה, כמו הפסקה של משלוחי נשק (שגם היא אינה בגדר גזר דין מוות לאוקראינה).
ועדיין, גם אם המשבר הזה יחלוף, קשה שלא לראות אותו כאבן דרך בשאיפת טראמפ למערכת גלובלית, שבה מחירים מחליפים ערכים, קשרים אישיים - מוסדות וקבלת החלטות סדורה, וזכות ההחלטה נתונה רק למעצמות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו