בסוף השבוע האחרון נסוגו הכוחות האוקראיניים מאבדייבקה, ודומה שעזיבת העיירה החרבה במחוז דונצק תמצתה את מכלול הבעיות שעימן נכנסת קייב לשנה השלישית של המלחמה.
המגינים סבלו מחיסרון מספרי מול הרוסים, שלא חסכו ב"בשר תותחים"; נאלצו לחסוך בפגזים שאוזלים והולכים; ולראשונה מאז תחילת המלחמה לא הצליחו למנוע מהמטוסים הרוסיים לספק כיסוי אווירי לתוקפים. לבסוף נסוגו האוקראינים משרידי העיירה לעמדות הגנה חדשות. בשעה שהשורות האלה נכתבות הרוסים מנסים לפרוץ הגנות בעוד שתי גזרות, אם כי לא ממש בהצלחה.
"היעד העיקרי של אוקראינה השנה יהיה למנוע את הרחבת הכיבוש, ולגרום לצבא רוסיה אבידות מרביות", אומר ל"ישראל היום" יורי פיודורוב, פרשן צבאי רוסי ומחבר הספר "החזית האוקראינית של מלחמת העולם השלישית". "נראה שפוטין הורה להשלים את כיבוש מחוז דונצק. זו תהיה משימה מאוד קשה, כי לשם כך יצטרכו להשתלט על שתי ערים מבוצרות היטב במחוז. מבחינת קייב, האסטרטגיה הרציונלית ביותר תהיה הגנה על הקיים, ובמקביל - צבירת אמל"ח והכשרת כוחות למתקפת נגד ב־2025".
אך אף משימה מבין אלה אינה מובנת מאליה עבור האוקראינים, ויש לפחות שלושה גורמים שיכולים להשפיע דרמטית על השנה הקרובה מבחינת אוקראינה. הראשון הוא שאלת הגיוס. על הנייר יש במדינה 11.1 מיליון גברים המיועדים לגיוס - רק שליש מהמאגר הרוסי, 11% מהם כבר במדים. מתוך הנותרים, 3 מיליון גרים בשטחים הכבושים, כמיליון נמצאים בחו"ל, ולעוד 1.5 מיליון יש נכויות שונות.
לצד זאת, הממשלה האוקראינית מצויה בדילמה מייסרת: כל גבר כשיר שמגויס פירושו אובדן ידיים עובדות למשק, שנאנק תחת עול המלחמה. חקיקה שתשנה את הקריטריונים לפטור ושתכניס לטווח הגיוס שנתונים נוספים היא הנושא הפוליטי החם במדינה.
(לא) מחכים לדוד סם
הקושי השני הוא אספקת נשק מבעלות הברית במערב. לא מדובר רק בפגזים, אלא גם במיירטים עבור ההגנה האווירית, שהמחסור בהם כבר מורגש. ארה"ב, ספקית הנשק הגדולה ביותר, מיצתה בדצמבר את התקציב הייעודי, ומאז המחוקקים הרפובליקנים תוקעים את חבילת הסיוע שמיועדת ברובה לאוקראינה (60 מיליארד דולר) ולישראל (14 מיליארד), אף שרוב הסכום יישאר בארה"ב לטובת ייצור.
בה בעת, בעלות הברית האירופיות עדיין לא מסוגלות להיכנס לנעליה של אמריקה. "כדי להחליף את ארה"ב בסיוע הצבאי ב־2024 אירופה תידרש להכפיל את היקף האספקה ואת קצבה", העריך החודש כריסטוף טרבש, מנהל מכון קיל לכלכלה, שמתעד את הסיוע המערבי לקייב. "זה אתגר, אבל בסופו של דבר זו שאלה של רצון פוליטי".
צעדים חיוביים נרשמו בכל זאת בחודשיים האחרונים: בריטניה, גרמניה וצרפת התחייבו לספק עוד השנה סיוע צבאי בסך 13 מיליארד יורו, וחתמו עם אוקראינה על הסכמים דו־צדדיים להגנה ולשת"פ ביטחוני; צ'כיה איתרה 800 אלף פגזים במחסנים ברחבי העולם ומחפשת מימון כדי לרוכשם עבור קייב; ואילו דנמרק מוסרת לאוקראינה את כל הארטילריה שלה.
מחכים ל־F16
יתרה מזאת, בחודש יוני צפויים להגיע לאוקראינה עד 48 מטוסי F16 - אם כי פיודורוב מזהיר מפני פיתוח תקוות גדולות מדי. לדבריו, "כדי לשנות את תמונת המלחמה לא די במטוסים בלבד - נדרשת גם אספקה מקבילה של טילי אוויר־אוויר, משוריינים, כטב"מים, ועוד".
הגורם השלישי הוא קצב הפיתוח של התעשייה הביטחונית באוקראינה עצמה. עוד בסתיו נחתמו חוזים עם חברות נשק להקמת פסי ייצור בתוך המדינה, ייצור הפגזים עלה מדרגה, וייצור הכטב"מים צפוי להגיע השנה לכמיליון - פי 100 יותר מאשר בשנת המלחמה הראשונה - שלהפעלתם אף מוקם חיל מיוחד. על כל אלה צריך להוסיף את תחום כלי השיט הבלתי מאוישים, שבו, לפחות נכון לראשית השנה, יש לאוקראינה יתרון מוחלט.
לשנה השלישית נכנסת אוקראינה עם מפקד עליון חדש, אולכסנדר סירסקי, ועם כוורת חדשה סביבו. זלנסקי הדיח את המפקד הקודם, הגנרל עתיר הזכויות והפופולרי ולרי זלוז'ני, שסבר כי המלחמה הגיעה למבוי סתום - בניגוד למסר שביקש לשדר הנשיא. סירסקי יצטרך להוכיח שזלוז'ני טעה - מה שיהיה לא פשוט מול 470 אלף החיילים שריכזה רוסיה בשטחים הכבושים בתוך אוקראינה, לפי המכון המלכותי למחקרי ביטחון בלונדון (RUSI).
מנגד, יש ספקות לגבי יכולות הכוח: "בקיץ עצרו את מתקפת הנגד האוקראינית, אבל מאז אוקטובר, כשעברו למתקפה, לא כבשו דבר מלבד אבדייבקה", מזכיר פיודורוב. "קשה לראות עוד ניסיון לכיוון קייב, למשל, או לעבר חרקיב. התסריט האופטימלי עבור פוטין לשנה הקרובה הוא כיבוש מחוז דונצק. בקיץ אולי ינסו לפרוץ לכיוון זפוריז'ה שבדרום, כי אין שם מכשולים טבעיים".
לדבריו, התרחיש השלילי ביותר מבחינת אוקראינה הוא "אובדן הסיוע האמריקני, שיאלץ לבצע נסיגה עמוקה ולהתגונן מתוך ערים כפולטבה, חרקיב וזפוריז'ה".
ויש גם זיקה לישראל
לעתיד של אוקראינה בשנת המלחמה השלישית יש גם זיקה לישראל - אם מכיוון שחבילת הסיוע המשותף תקועה בארה"ב, ואם מכיוון שהמלחמה כאן הסיטה את תשומת הלב משם. "ביידן אמר נכון: ישראל נלחמת נגד ארגון טרור, ואוקראינה - נגד מדינת טרור", אומר ל"ישראל היום" שגריר אוקראינה בארץ, יבהן קורנייצ'וק. "על כן אנחנו צריכים לנהל מאמץ משותף ברמה הפרלמנטרית מול בית הנבחרים, וכבר עובדים על כך.
"יתרה מזאת, אפשר להשתמש בניסיון העצום של צבא אוקראינה לחיזוק ישראל. בחזית אצלנו משתמשים בפיתוחים המתקדמים ביותר - כטב"מים, מערכות נגד כטב"מים, מערכות הגנה אווירית. יש דרכים לקדם את שיתוף הפעולה, אם למשל ישראל תמנה נספח צבאי בקייב".
לקראת סוף השנה השנייה למלחמה באוקראינה התברר כי ירושלים וקייב מוצאות עצמן עמוק מול הציר טהרן־מוסקבה. קורנייצ'וק: "בלי ספק, הגברת שיתוף הפעולה בין רוסיה לאיראן לא מבטיחה שום דבר טוב, לא לאוקראינה ולא לישראל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו