העיתונאית האמריקנית בארי וויס חשפה היום (שני) כי במהלך אפריל 2023 התכתב מנהיג האופוזיציה הרוסית, אלכסיי נבלני, שחוסל בכלא, עם אסיר ציון המפורסם, נתן שרנסקי. נבלני כתב לשרנסקי כי קרא את ספרו על שנות המאבק בשלטון הקומוניסטי, "לא אירא רע". הוא גם מצטט מהתנ"ך כי "מה שהיה הוא שיהיה" וכן מוסיף כי הוא "ממשיך להאמין שנתקן את זה, ושיום אחד ברוסיה יהיה מה שלא היה".
ההתכתבויות עצמן מרובות בהומור מושחז והועברו על ידי עורכי הדין של נבלני מהכלא. בלשכת שרנסקי אישרו כי הפרסום אותנטי. שרנסקי עצמו סיפר ל"ישראל היום" לאחר חשיפת חילופי המכתבים: "אלכסיי נבלני היה מסוכן לרודן הרוסי משתי סיבות: הוא עשה יותר מכל אחד אחר כדי לחשוף את מהות הדיקטטורה הרוסית לעיני מאות מיליוני אנשים, והוא קרא תיגר על המערכת. נבלני הוכיח שאפשר להישאר אדם חופשי עד נשימתך האחרונה בכלא".
הדמיון בין בריה"מ ורוסיה של פוטין - נותן תקווה שתגיע הקריסה"
במכתב הראשון, מ-30 במארס אשתקד, כותב נבלני כי הוא כנראה עתיד לעבור למתקן שבו הוחזק בעבר שרנסקי. "רק שבטח כבר תהיה שם לוחית 'כאן ישב שרנסקי'", כותב האופוזיציונר הרוסי בהומור האופייני בפתח מכתבו.
"מתנצל על הפריצה (לחייך) ועל מכתב של אדם לא מוכר", כותב נבלני, "אולם דומני שדבר כזה מותר ביחסי מחבר-קורא. אני כותב לך כקורא. קראתי את 'לא אירע רע" בתאי, אבל כעת אני בתא ענישה מבודד (עוד מעט יהיו 128 יממות במצטבר). קראתי את המקום שבו אתה כותב 'נתנו סדרה של בידודים בני 15 יממות ואחר כך כמפר הנחיות שוב לשישה חודשים בתא'. צחקתי מכך ששום דבר לא השתנה במערכת הזו – לא מהותה ולא שיטת העבודה שלה.
"הספר הזה, הוא מאוד עוזר לי", כותב נבלני. "כן, אני בבידוד ענישתי, אבל כאשר קוראים על 400 הימים שלך בתא בידוד עם תזונה מצומצמת, מבינים שיש אנשים ששילמו מחיר גבוה משלך על אמונותיהם. אני רואה את הגלויה ששלחה לך אביטל (רעייתו של שרנסקי): כל המילים בה מצונזרות. ואז הולך לדיון בבית המשפט, שבו אומרים לי ששריפת המכתבים שמוענו אליי חוקית, כי היה בהם צופן. אני לא הראשון שסובל זאת, אך הייתי מאוד רוצה להיות האחרון, או לפחות אחד האחרונים, שנאלץ לשאת זאת. הספר שלך מעניק תקווה כי הדמיון בין המערכות של בריה"מ ושל רוסיה הפוטינית, קירבתן הרעיונית, הצביעות כבסיס המשטר, והמשכיותן גם מבטיחות את הקריסה.
"חשוב מכל להסיק את המסקנות הנכונות כדי שמדינת השקר והצביעות הזו לא תתחדש (אחרי). אתה כותב שהדיסידנטים פיתחו את 'נגיף החירות', ושאסור לאפשר לקג"ב לפתח חיסון נגדו. לצערי הם פיתחו. אבל לא הם אחראים אלא אנחנו, שחשבנו בתמימותנו, שאין חזרה אל העבר, ולמען מטרות טובות אפשר פה קצת לזייף בבחירות, שם לתת הוראות לבתי המשפט, כאן ללחוץ על התקשורת. מזוטות כאלה ומאמונה במודרניזציה אוטוריטרית הורכב החיסון.
"ואף על פי כן, נגיף החירות לא מת. לא עשרות או מאות, אלא רבבות ומאות אלפים מוכנים לצאת למען החירות ונגד המלחמה, למרות האיומים. מאות מהם כבר בבתי הסוהר, אבל אני משוכנע שהם לא יישברו ולא ייכנעו. רבים מהם מוצאים כוחות בין השאר בסיפורך ובמורשתך, אני אחד מהם. תודה לך". את המכתב חותם נבלני במילים "לשנה הבאה בירושלים", הכתובות באותיות קיריליות.
"כותב לך כמעריץ"
גם המכתב של שרנסקי נוגע מאוד. "אלכסיי היקר והמכובד מאוד, המכתב שלך טלטל אותי. עצם המחשבה על כך שמגיע מכתב מאותו מתקן מעצר ענישתי שבו היית מסוגר כבר 128 ימים מרגשת אותי. משל הייתי זקן שמקבל מכתב מהאלמה מאטר שלו, מהאוניברסיטה שבה העביר את ימי צעירותו. אני כותב לך לא רק שכותב לקורא, אלא גם כמעריץ".
שרנסקי מספר כי הספר שלו יצא כאשר ברית המועצות כבר הייתה בשלבי התפרקות ולכן, ממרחק הזמן, נקראה יותר ויותר כרומן היסטורי. "והנה החלום הוגשם", הוא כותב באירוניה מרה בהתייחס למשטר פוטין.
"עכשיו, כמעריץ. אלכסיי, אינך רק דיסידנט", מוסיף שרנסקי, "אתה דיסידנט with a style! האימה מהרעלתך התערבב עם הפליאה לנוכח תחקיריך (לאחר שהשתקם בגרמניה, נבלני וצוותו פרסמו תחקיר ענק על הארמון הסודי של פוטין וכן חשפו את חוליית המתנקשים, ששחזרו כיצד ניסו לרצוח את נבלני; ד"ב).
"קוממה אותי שאלה של עיתונאית מאירופה יום למחרת שובך לרוסיה. 'למה הוא חזר? כולנו הבנו שהוא ייעצר מייד בנמל התעופה - והוא לא הבין?' התרעמתי עליה: 'זו את שאינך מבינה. אילו היה דואג להישרדותו, אז כן, את צודקת, אבל הוא דואג לעמו כאילו הוא אומר 'אני לא מפחד, ואתם אל תפחדו'. אני מאחל לך, כל כמה שקשה זה יהיה, לשמור על חירותך הפנימית'. אלכסיי, הישאר אדם חופשי, כך תשפיע על מיליוני נפשות בעולם כולו".
את המכתב מקנח שרנסקי בכך שהוא כותב רגע לפני פסח ומאחל לו ולכל רוסיה "יציאת מצרים" ממצבה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו