מלחמת התשה, כפי שהיא מתנהלת כבר כמה חודשים, פחות כדאית לאוקראינה מאשר לרוסיה, בגלל הנחיתות במשאבים והתקפות הטילים לכל עומק המדינה. אבל גם לרוסיה היא אינה כדאית - כי מלחמת התשה היא בעיקרון צורת מלחמה לא כדאית, ומנהלים אותה רק אם אין אפשרות לנהל מלחמה יותר אקטיבית. לכן כל צד היה רוצה להעביר את המלחמה לצורה יותר אקטיבית, על ידי התקפה.
על ההתקפה המחודשת הצפויה של רוסיה מדברים עוד מדצמבר, וכאן נכנס ההבדל העקרוני בין כוונות ליכולות. מבחינת הסד"כ, הצבא הרוסי פתר חלקית את בעיות כוח האדם שהיו לו מתחילת המלחמה על ידי גיוס מילואים חלקי של כ־300 אלף איש. אבל מבחינת האמל"ח, במיוחד רק"ם וארטילריה, יש להם חוסרים גדולים, ולכן אנחנו רואים יצירת יחידות רבות מסוג "רג'ימנט רובאים של עתודת הגיוס", כלומר חי"ר קל כמעט ללא כלים כבדים. הם כן הצליחו ליצור כמה עוצבות "נורמליות" של חי"ר ממוכן, שריון ותותחנים, אבל עדיין רחוקים מהיעד הרצוי.
הסד"כ הזה מספיק להגנה, ובזכותו הרוסים הצליחו לייצב את החזית אחרי הפריצה האוקראינית במחוז חרקיב בספטמבר, אבל זה יותר בעייתי להתקפה. לכן, לפי המטכ"ל הרוסי היו ויש עדיין שתי אופציות לגבי ההתקפה: אופציה אחת היא להסתפק בתגבור של המאמצים שאנחנו רואים כבר כמה שבועות בדונבאס לאורך כל החזית המזרחית - קופיאנסק, קרמינה, לימאן, בחמוט, אבדייבקה, מאריינקה, ווהלדר - על מנת להמשיך בכרסום ובהתקדמות איטיים אבל ריאליים, ולנסות להשלים את המשימה הפוליטית של כיבוש מחוזות לוהנסק ודונצק בכללותם.
אופציה שנייה היא לנסות מהלך יותר אסטרטגי ויותר מכריע בצורת התקפה מהצפון או מהדרום, במגמה לפרוץ לעומק, לאיים בכיתור של כל הכוח האוקראיני במזרח, לאיים על קייב, חרקיב, זפוריז'ה וכו'. בגלל חוסר באמל"ח, האופציה השנייה גובלת בהרפתקנות, ולכן יש למטכ"ל הרוסי למוד הקרבות מהשנה האחרונה את כל הסיבות הפרקטיות להעדיף את האופציה הראשונה, הבטוחה יותר.
במקרה הזה נוכל להגיד בדיעבד שמה שאנחנו רואים כרגע היא־היא ההתקפה הרוסית הגדולה שציפו לה מזמן. אבל ההבדל בין הכוונות ליכולות יכול לפעמים להתבטא בכך שצד במלחמה יוזם מהלך שאין לו מספיק יכולות בשבילו, או יש מספיק בקושי. לכן יש גם סיכוי מסוים שהרוסים ייצאו להרפתקה יותר אסטרטגית, עם תוצאות לא מובטחות כלל וכלל.
גם האוקראינים מכינים התקפה, ולשם כך הם בונים שלושה גיסות עתודה, שבכל גיס כמה חטיבות; מרחיבים את חטיבות המשמר הלאומי; ובכלל מנסים להגדיל את הסד"כ עד כמה שאפשר. את התהליך הזה מעכבים שני גורמים: ההגנה בחזית המזרחית, במיוחד באזור בחמוט, אכלה וממשיכה לאכול המון כוחות עתודה שאוקראינים ממשיכים להזרים לשם. אפשר היה להשתמש בכוחות האלה במקום אחר לצורך התקפות, אבל אוקראינה ממשיכה בקו הפוליטי של "אף שעל", והצבא האוקראיני לא נסוג משום מקום כל עוד יש סיכוי כלשהו להמשיך להחזיק בו.
גורם שני הוא חוסר באמל"ח לכל הגיסות האלה. לכן, האוקראינים מצפים בכיליון עיניים לכל האמל"ח המערבי שהובטח להם בינואר: טנקים, נגמ"שים, ארטילריה וכו'. כבר הובטח להם מספיק לגיס אחד לפחות, כך שכשכל זה יגיע - בתקווה שלהם במארס־אפריל־מאי - אולי יהיה באפשרותם לעבור ממגננה להתקפה. עד אז, המשימה שלהם היא לעצור את ההתקפה הרוסית המתנהלת כרגע, ואת ההתקפה החדשה, אם וכאשר תבוא.
הכותב הוא היסטוריון צבאי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו