טראומת נוטרדאם: צרפת שוברת שתיקה

במשך שנים היה היומון הצרפתי "לה מונד" אחד מעמודי התווך של מערך ההשתקה הנרחב, שפועל בצרפת, סביב הבעיה הגדולה שיש לצרפתים, לאירופה ולמערב עם האסלאם הרדיקלי: מול ממדי האלימות הגוברת מצידן של אוכלוסיות הגירה ערביות ומוסלמיות גדולות בפרברי עריה של צרפת, העדיפו הממסד והאליטות הצרפתיים לייצר מציאות אלטרנטיבית, שבה אסור היה לכנות את הבעיה בשמה, ואם כבר לא היתה ברירה החלישו והעלימו את עוצמתה בעזרת כל מיני הסברים סוציו־אתנולוגיים שהציבור הרחב לא יכול היה לעכל. 

טרור לא היה באמת טרור, אלא ביטוי לרגשי נחיתות, הבדלי תרבות וקשיי קליטה. הגורם התמידי לאלימות המוסלמים הוא אשמת הקולוניאליזם הנצחית. המוסלמים אינם יכולים להיות רוצחים ופושעים, כי הם נועדו להישאר לעד קורבנות עליונותו ואדנותו של המערב. וכמובן, רצח יהודים ויהודיות בידי מוסלמים הוא לעולם אינו ביטוי לאנטישמיות מוסלמית, אלא איבוד שפיות רגעי שנבע משימוש מוגזם בסמים או סתם התקף פסיכוטי לא מוסבר.

עוד בנושא:

נוטרדאם בירושלים הוארה בצבעי הטריקולר

רב רומז: השריפה בקתדרלה – בשל השמדת ספרי תלמוד

מי מרוויח מהתרומות לקתדרלת נוטרדאם?

תמונות ההרס בנוטרדאם: לפני ואחרי

אתמול, בעוד טראומת הדליקה שפרצה בכנסיית נוטרדאם בפריז צרובה היטב בזיכרון הקולקטיבי, העז ה"לה מונד" לפרסם ידיעה שמצביעה על שינוי כיוון: עניינה דו"ח ממשלתי הקובע שבשנת 2018 חלה עלייה נוספת במספר הפגיעות האנטי־נוצריות בצרפת, בכללן חילול והרס כנסיות ובתי קברות. 

1,063 פגיעות אנטי־נוצריות נרשמו בצרפת אשתקד לעומת 1,038 בשנה לפני כן. יותר מ־1,000 פגיעות בשנה, מדגיש ה"לה מונד", כלומר ממוצע של יותר משלוש פגיעות ביום. זאת, לעומת 541 מקרי אנטישמיות מדווחים ו־100 מקרי אנטי־מוסלמיות. הדו"ח מציין שברוב הפגיעות האנטי־נוצריות מדובר בחילול כנסיות, מבנים נוצריים ופסלים נוצריים וכמה עשרות מקרים של פריצות וגניבה רכוש מכנסיות בכל רחבי צרפת. 

העילות לפגיעות האנטי־נוצריות הן שונות - קובעים מחברי הדו"ח, ולעיתים קרובות הן קשורות לכתות שטן, לאנרכיסטים ולניאו־נאצים. אבל קיימות גם עדויות לפעילות אנטי־נוצרית של גורמים מוסלמיים. 

הדו"ח הזה, אגב, פורסם לפני שבועיים - לפני הדליקה בנוטרדאם, על ידי העיתונות השמרנית והנוצרית בצרפת. ההתייחסות אליו כעת ב"לה מונד" מעידה על כך שגם מחוץ למגזרי החברה הימניים בצרפת, מתחילה לחלחל ההבנה שהשתקת בעיות חברתיות וביטחוניות קשות אינה מועילה לפתרונן, אלא מחריפה אותן. הצרפתים אמנם נלחמו על הפרדת הדת מהמדינה, אבל רבים מהם לא התכוונו לקבור את דתם.

הלקח צריך להיות מאוד פשוט וברור: מי ששותק על רצח ורדיפות נוצרים במדינות רחוקות כניגריה, סוריה, אלג'יריה, אינדונזיה וסרי לנקה, סופו שימצא את עצמו נרדף בביתו. אמנם, אין כל ראיה הקושרת את הדליקה בנוטרדאם למעשה זדון מכוון של גורם מוסלמי כלשהו, אך הדליקה הזו פתחה את תיבת הפנדורה של השותקים והמשתיקים, ומתחילה דיון ציבורי על רדיפת הנצרות בלב ליבה של אירופה הקתולית. 

השיח על זה לא צריך לייצר שנאה, אבל הוא חייב לקבוע מחדש גבולות של מה החברה הצרפתית מוכנה לקבל ומה לא. ומי שרוצה להתקבל בצרפת כמהגר, חייב להתאים את עצמו לחברה הצרפתית, ולא לדרוש מהחברה הצרפתית שתתאים את עצמה אליו. הכלל הזה צריך להיות נכון לגבי אירופה כולה וגם לגבי ישראל - למורת רוחם של התקשורת ה"ליברלית", לכאורה, שלנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו