על ישראל להציג לעולם את איראן האמיתית

שופרו של אובאמה, הלא היא מערכת ה"ניו יורק טיימס", תקף את נתניהו לפני שבועיים בשל נאומו ה"אגרסיבי", "סרקסטי" ו"לוחמני" בפני עצרת האומות המאוחדות . נתניהו "מוכן ומזומן לריב" בכל הנוגע לאיראן, כך ציטט בחדווה את הדוברים האיראניים שקראו לנאום "מתלהם" והרסני כלפי ה"אווירה החיובית הנוכחית" שהכרחית על מנת שהמהלכים הדיפלומטיים יצליחו.

העיתון מוכיח את נתניהו על "שיבוש הדיפלומטיה", ומתריע כי "פעילות זו (של נתניהו) הופכת את הפעולה הצבאית מול איראן לבעלת סבירות גבוהה יותר". "זה עלול לזרוע הרס", מאיימים עורכי העיתון, "אם נתניהו ותומכיו בקונגרס ימנעו מהנשיא אובאמה לנצל את חלון ההזדמנויות הדיפלומטי ויחבלו בחידוש היחסים עם איראן, אופציה שהסבירות שתתקיים היא הגבוהה ביותר מאז אותה מהפכה של 1979 שהקפיאה את היחסים באופן מוחלט".

העיתון מזהיר עוד את "נתניהו ותומכיו בקונגרס" כי אל להם לתת "לחוסר האמון שהם רוחשים לאיראן לסמא אותם באופן שיגרום להם להפריז באיום שאיראן מציבה". תסתכלו שוב על המשפט הזה. נתניהו "מסומא" בגלל "חוסר האמון" שהוא רוחש כלפי איראן והוא "מפריז" בתיאור האיום שהיא מציבה.

במקום הגישה “העיוורת ונטולת האמון” של נתניהו, העיתון רוצה שאנשים יחשבו באופן צלול ויאמינו לאיראנים. העיתון מציין, ש"מר רוחאני ושר החוץ של האיראן, מוחמד ג’וואד זריף, הצהירו שוב ושוב כי איראן רק מעוניינת לפתח אנרגיה גרעינית אזרחית ושהשגת נשק גרעיני תפגע בביטחונה".

ה"טיימס" מודה שאיראן ניסתה להסתיר את תוכניתה הגרעינית מפקחי האו"ם במשך 20 שנה, כמו גם את העובדה שהיא מנסה לפתח טילים "אשר אינם שימושיים אלא אם הם מיועדים עבור תוכנית פיתוח של נשק גרעיני". אך כמובן שאסור לתת לעובדות או למיליטריזם של נתניהו להפריע לפיוס אמיתי. 

קל מאוד לעיתון ולממשל האמריקני להתייחס בביטול לדברי נתניהו ולהגיד שהוא בסך הכול מנסה לרצות את "קהל הבית שלו המחזיק בדעות קיצוניות" - כלשונו של דובר הבית הלבן לשעבר, רוברט גיבס. אבל אל לישראל לתת הנחות לממשל בניסיונו לעשות דה-לגיטימציה לישראל ולמנהיגה. ישראל חייבת להציג את העובדות כהווייתן שוב ושוב, כפי שנתניהו עשה באו"ם, כדי לשפוך אור על כוונותיה של איראן ועל התנהגותה בעבר. 

איראן נתפסה על חם כאשר ניסתה לבנות בחשאיות מתקן צנטריפוגות תת-קרקעי בנתנז. בשנת 2009, היא שוב נתפסה על חם כאשר ניסתה לבנות מתקן תת-קרקעי להעשרת אורניום בהרים ליד העיר קום. 

"למה שמדינה הטוענת כי אינה חפצה בדבר מלבד אנרגיה גרעינית למטרות שלום, למה שמדינה כזו תבנה מתקני העשרת אורניום מתחת לאדמה?" שאל נתניהו. "למה שמדינה עם משאבי טבע אדירים תשקיע מיליארדים בפיתוח אנרגיה גרעינית? מדוע מדינה שרוצה בתכנית גרעינית אזרחית בלבד תמשיך ותבוז להחלטותיה הרבות של מועצת הביטחון של האו"ם ותספוג את העלויות של סנקציות כלכליות משתקות? למה שמדינה עם תוכנית למטרות שלום תפתח טילים בליסטיים בין-יבשתיים אשר כל מטרתם היא לשאת ראש טיל גרעיני?" נתניהו המשיך. 

זה נכון שנתניהו הציב רף גבוה מאוד עבור השיחות שינהלו האמריקנים עם איראן. נתניהו התעקש שישראל לא תקבל בברכה תוצאה אשר לא תכלול את פירוקה המלא של תוכנית הגרעין האיראנית, ובכלל זאת את התוכנית להעשרת אורניום; הוצאת כל האורניום המועשר משטחה; פירוק התשתית שיכולה לשמש לפריצה גרעינית, ובכלל זאת את המתקן התת-קרקעי ליד קום ואת הצנטריפוגות המתקדמות בנתנז; ולסיום, עצירת פעילותו של כור המים הכבדים ליד ערק, אשר נועד לייצור פלוטוניום. זו אומנם משימה קשה להשגה, והיא בהחלט תגרום לאובאמה להרגיש שלא בנוח. היא לא משאירה מרחב תמרון גדול אם ברצונו להשיג פשרה מול איראן. 

אך זכותה של ישראל להציב את הדרישות הקונקרטיות שצוינו לעיל, ודרישותיה קיבלו גיבוי במספר החלטות של מועצת הביטחון. לא מדובר כאן ב"חוסר אמון מסנוור" כלפי איראן או ביד קפוצה מצד ישראל שאומרת לא להכול. מדובר בריאליזם מפוכח וניסיון לא טוב עם הסכמי שלום כושלים וכוזבים. 

לפני כשבועיים, העורך הספרותי של ה-New Republic, ליאון ויזלייטר, תקף את אובאמה על כך שהוא הפקיר את המוסריות במדיניות החוץ של ארה"ב  ועל כך שהוא "מוכן שהסורים יהתלו בו בחדווה כאילו הוא שוטה". הוא קרא לאובאמה "חסר לב" בשל המשך ההרג – הקונבנציונאלי והכימי – בסוריה. 

"האחריות בכל הנוגע להגנה (על העולם) היא כל כך המאה ה-20", הוא עקץ. "אמריקה לא תהיה השוטר של העולם, היא תהיה המעצמה העומדת מהצד של העולם".

קינה זו וההתרעה הגלומה בה משקפים נכונה גם את ההתקרבות של אובאמה אל איראן. אל לאובאמה לתת להם לעשות לו מניפולציות כאילו הוא שוטה. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו