משלוח הפטריוט לאוקראינה: ביידן וזלנסקי העבירו מסר חשוב לאיראן

הפגישה שנערכה בשבוע שעבר בבית הלבן, בין נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, שידרה לקרמלין מסר ברור של נחישות והמשך תמיכה אמריקנית באוקראינה. הפגישה העבירה גם מסר חשוב למשטר האיראני, המספק לרוסיה נשק מתקדם לתמיכה במלחמתה האכזרית באוקראינה, ומתעתד להגביר את המשלוחים ולהרחיבם למערכות נוספות. בפגישה הכריז ביידן על שינוי חשוב במדיניות האמריקנית, שלפיו וושינגטון תשלח מערכות הגנה אווירית מתקדמות מסוג פטריוט כדי להגן על אוקראינה מפני כטב"מים, טילים ותקיפות אוויריות.

במובנים מסוימים המהלך של ביידן מפנה זרקור גם אל ישראל, שסירבה עד כה לספק לאוקראינה את מערכת ההגנה האווירית כיפת ברזל, שהציגה בעימות האחרון בעזה הצלחה מדהימה עם יותר מ־90% יירוט איומים שונים. גורמים אוקראיניים רשמיים דוחפים בכל כוחם לקבלת המערכות הללו, לצד מערכות נשק ויכולות ישראליות מתקדמות נוספות. בקשות רשמיות הופנו מלשכתו של זלנסקי, ממשרד החוץ, ממשרד ההגנה ומשגרירות אוקראינה בישראל.

הסירוב הישראלי לכיפת ברזל

הסירוב הישראלי נובע מכמה סיבות חשובות מאוד. המובילה היא החשש הישראל הלגיטימי שפריסת כיפת ברזל באוקראינה תוביל כמעט בוודאות לנפילתה של המערכת, ו/או חלקיה המרכזיים, בידי רוסיה, גם אם פריסת המערכות תוגבל לאזור קייב.

המערכת תישלח בוודאות לניתוח מעמיק באיראן, שלה חבים הרוסים רבות, לאור תמיכתה. בחינה איראנית עלולה לאפשר למשטר למצוא דרכי התמודדות עם המערכות, המשמשות נדבך מרכזי בעימות המתמשך בין ישראל לשלוחיה של איראן. ממצאים כאלו יועילו כמובן לחיזבאללה, לחמאס ולג'יהאד האסלאמי בעימותים עם ישראל. מדובר בסיכון שהממשלה היוצאת הבהירה כי אין בכוונתה לקחת, ונראה כי הממשלה החדשה תנקוט מדיניות דומה.

סיבה נוספת היא הקושי האינהרנטי של ישראל לספק מערכות כאלה, כאשר לצה"ל יש צורך מתמשך ברכישת מערכות ומיירטים נוספים. זאת, לאור הגידול המתמשך בארסנל הנשק של חיזבאללה וחמאס, למרות מאמציה המוצלחים של ישראל לעצור, או להקטין במידה ניכרת, הברחות נשק איראניות ויכולות ייצור מקומיות. הגדלה משמעותית של כושר הייצור הישראלי, במיוחד בהיקפים הדרושים לאוקראינה, לאור פריסתה הגיאוגרפית, תימשך זמן רב. יתר על כן, משך הזמן שיידרש לאימון הכוחות האוקראיניים להפעלת כיפת ברזל לא יאפשר לאוקראינה להשתמש במערכות בטווח הקצר.

אפשר בהחלט להבין מדוע אוקראינה רוצה את המערכת, אבל לארה"ב יהיה כנראה פשוט יותר לאמן את האוקראינים להפעיל סוללות פטריוט. לבסוף, אבל רק כסיבה רביעית, אף שפרשנים רבים מציגים אותה כראשונה - ישראל אינה מעוניינת לעורר תגובות רוסיות חריפות. רוסיה עדיין מפגינה נוכחות משמעותית בסוריה, שם ישראל מקיימת, לפי פרסומים זרים, פעילות קבועה לנטרול מאמצי ההתבססות של האיראנים, לצד הברחת אמל"ח מתקדם לחיזבאללה בלבנון.

דיווחים רבים מצביעים על כך שרוסיה מוציאה מסוריה כוחות ומערכות הגנה אווירית לצורך פריסה באוקראינה. הרוסים הפסיקו גם לסייע באחזקת מערכות ההגנה האווירית הסוריות בגלל מחסור בחלקי חילוף, וסירבו להחליף מערכות שנפגעו קשות, או שהושמדו על ידי חיל האוויר.

יחד עם זאת, הרוסים לא עוזבים את סוריה, ונוכחותם הצבאית תהיה כנראה סוגיה ארוכת טווח שישראל תצטרך להתמודד עימה. ישראל מודאגת גם מדיווחים שסוריה פנתה לאיראן ולצפון קוריאה לספק לה מערכות הגנה אוויריות במקום לרוסים. במובנים מסוימים, החלטתו של ביידן עשויה ליצור חלוקת עבודה נקייה יותר עם וושינגטון. לאחר פריסת סוללות הפטריוט, אוקראינה תזדקק פחות לכיפת ברזל, וישראל תוכל להתמקד בסיוע שכבר התחייבה לתת לאוקראינה, כגון המשך הסיוע ההומניטרי והעברת מודיעין מדויק על הפעילות האיראנית, ועל המל"טים והטילים הבליסטיים שאמורים להישלח לרוסיה מאיראן.

הדילמה האמריקנית

החלטת ביידן לשלוח מערכות פטריוט מעמידה בפני ארה"ב סיכונים דומים לאלו של ישראל, למעט כמובן הסיבה הרביעית. מערכות אמריקניות שייפלו בידי הרוסים, ינוצלו על ידי רוסיה ואיראן כדי להחליש את יעילותן בשדה הקרב ובהגנה על הכוחות האמריקניים ברחבי העולם. חלק מהמערכות האמריקניות שנשלחו לאוקראינה כבר נפלו בידי הרוסים והועברו לאיראן. מאידך, עבור המעצמה האמריקנית, הרצון לחזק את העולם בהנהגתה עשוי לגבור על החששות הללו, כולל על המחסור האמריקני במערכות כאלו בפריסה עולמית. ביידן ויועציו יודעים להחליט בעצמם אם כדאי להם ליטול סיכונים כאלה. המלחמה באוקראינה אילצה מדינות רבות לזהות ולהגדיר מחדש את האינטרסים הלאומיים שלהן.

להעניש את המשטר האיראני

מעורבות איראן במלחמה שפכה אור על הברית, שמנוגדת לאינטרסים של ארה"ב, אירופה וחלק גדול ממדינות העולם. בשלב זה, ברור כמעט לכולם שהסכם הגרעין מ־2015 עם איראן מת לחלוטין, כפי שאמר לאחרונה ביידן בקולו, גם אם הוא עדיין מסרב לקבוע זאת באופן רשמי. לכן, באופן אבסורדי, גורמים רשמיים בארה"ב ובאירופה ממשיכים לחפש דרכים "יצירתיות" להחייאת ההסכם "המת".

בהתחשב בכך שההקלה בסנקציות שתתלווה להחייאת ההסכם תעשיר את המשטר, בתקופה שבה המערב צריך לשלול מאיראן כספים לאור הסיוע שלה לרוסיה, ברור שקבורה רשמית וסופית של ההסכם מצד המדינות שחתמו עליו היא המהלך הנכון, לצד הפעלת מנגנון הסנאפ־בק והחזרת הסנקציות שבוטלו. חייבים להעניש את המשטר על הפרותיו הבוטות של זכויות אדם, הכוללות הרג נשים וילדות בניסיון לדכא את המהומות באיראן, ותמיכה בהרג דומה באוקראינה על ידי אספקת מערכות נשק מתוחכמות לרוסיה. אסור לאפשר לאיראן להתייצב כלכלית - להפך, חייבים להחליש אותה בכל דרך אפשרית. זה יעזור לישראל, אבל גם לאוקראינה ולארה"ב, במאמץ משולב להביס את התוקפנות הרוסית והאיראנית.

תא"ל (מיל') יעקב נגל הוא עמית בכיר בקרן להגנה על דמוקרטיות (FDD) ופרופסור אורח בפקולטה לאווירונאוטיקה וחלל בטכניון. בעבר כיהן כיועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה בנימין נתניהו וכראש המטה לביטחון לאומי (בפועל)