מחר יצעדו בטהרן עשרות אלפי מאמינים במסגרת "יום אל־קודס (ירושלים) הבינלאומי", שמצוין בעולם השיעי ביום השישי האחרון של חודש הרמדאן. בין השאר שוב תישמע הקריאה "מוות לישראל" ודגלי ישראל וארה"ב יועלו באש, כמו גם תמונות מנהיגיהן. האירוע השנתי הזה נחגג קרוב ל־40 שנה באיראן, אבל עתה השפעותיו מתרחבות הרבה מעבר לגבולותיה.
באמצעות הנשיא רוחאני והתמיכה הפיננסית של האייתוללות מגיעות קריאות השנאה הללו לקבוצות קיצוניות ברחבי העולם. כמה מנהיגים בינלאומיים וראשי תאגידים גדולים נוטים להאמין שאיראן השתנתה בעקבות הסכם הגרעין. הם מנסים לחפש סימנים כדי להצדיק את השינוי שלכאורה חל באיראן כדי לעשות עימה עסקים. אבל למעשה אין שום הוכחה גדולה יותר לכך שאיראן לא השתנתה מאשר יום אל־קודס. הם רוצים לראות סימנים של שלום, מתינות ואפילו ידידות באיראן, אך האמת המרה מצויה דווקא בקיצוניות האיראנית, באלימות ובטרור.
אלה שרוצים לראות הזדמנויות עסקיות באיראן מודעים אולי לסיכונים העסקיים, אבל מסתכלים רק על התמורות המיידיות. משרד החוץ האמריקני הכריז לאחרונה שוב כי איראן נשארה המדינה המובילה בעולם בתמיכה בטרור. היא תומכת בחמאס וחיזבאללה, שתוקפים את ישראל, סוריה, הפלשתינים והלבנונים וגורמת להרס ומוות באזור.
גם היום איראן ממשיכה להפר זכויות אדם ומפעילה את משמרות המהפכה נגד אזרחיה. המשטר מקים חברות קש בשליטת זרוע הטרור שלו, משמרות המהפכה, ודרכן מוזרמים כספים לכיסי האייתוללות. הממשל ממשיך לחטוף ולאסור אנשי עסקים מאותן מדינות, שעכשיו רוצות לפתח קשרים עסקיים עם טהרן. רצוי לזכור שעשיית עסקים עם המשטר האיראני עדיין נתונה תחת משטר חמור של סנקציות אמריקניות.
הנשיא רוחאני ממשיך לדבר בכפל לשון. רק לפני שנה הוא דיבר במתיקות שפתיים על שיחות דיפלומטיות בין איראן לארה"ב, בזמן שביום אל־קודס בשנה שעברה צעדו אלפים ברחובות טהרן תחת הסיסמאות "מוות לציונים" ו"מוות לאמריקה". כמה ימים לאחר מכן חתמו האיראנים על ההסכם עם "השטן האמריקני". שנה לאחר מכן עדיין קיים חשש גדול בקרב מדינות, עסקים ומוסדות פיננסיים מקיום הסכמים מסחריים עם איראן. מדוע? מכיוון שלא טחו עיניהם מראות את הקיצוניות ואת דפוסי ההתנהלות של משטר האייתוללות. מדינות וחברות אלו לא יכולות להתעלם מקריקטורות על השואה הזוכות לחסות ולתשבוחות מצד לשכת הנשיא האיראני, כפי שאירע בשבועות האחרונים. ביטויים אלו חושפים את פרצופה האמיתי של איראן. הדור הצעיר שם אולי חולם על רפורמות, אבל הכוח והשלטון נמצאים בידי הקיצונים.
היוזמה לחגיגת יום אל־קודס החלה לאחר המהפכה ב־1979. 37 שנים לאחר מכן, ברור לכל שהקהילה הבינלאומית חייבת להיות זהירה ולשמור מרחק מהמשטר האיראני הקיצוני עד אשר באמת יחול שם שינוי משמעותי.
ג'וזף ליברמן הוא סנאטור אמריקני לשעבר מקונטיקט שמשמש יו"ר (UANI) United Against Nuclear Iran; ג'וליו טרזי כיהן כשר החוץ האיטלקי וכעת הוא חבר במועצה המייעצת של UANIטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו