לאחרונה סין הבהירה את התנגדותה הנחרצת לביקורה של יו"ר בית הנבחרים האמריקני ננסי פלוסי באזור טייוואן והיא נקטה את צעדי התגובה ההולמים. בשל בקשות של חבריי הישראלים להתייחס לסוגיה, אני מעוניין להרחיב בכל הנוגע לשאלת טייוואן ולהתייחס לשלוש עובדות מרכזיות.
העובדה הראשונה: העיקרון של "סין האחת" הוא עניין שבלב הקונצנזוס של הקהילה הבינלאומית ומהווה נורמה בסיסית ביחסים הבינלאומיים. טייוואן היא חלק בלתי נפרד משטחה של סין. קביעה זו מעוגנת היטב בהיסטוריה ובהיבט המשפטי. הפיתוח הקדום של טייוואן על-ידי העם הסיני מתועד בהיסטוריה הסינית הכתובה מלפני 1,700 שנה. במהלך המאה ה-12, סין הקימה מוסדות אדמיניסטרטיביים בטייוואן. בשנת 1885, טייוואן הוכרזה כפרובינציה על-ידי שושלת צ'ינג. בשנת 1895, יפן הכריחה את ממשל צ'ינג לוותר על טייוואן אחרי מלחמת התוקפנות שלה נגד סין.
לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, פורסמה בשנת 1943 הצהרת קהיר, שקבעה במפורש שכל השטחים שיפן גנבה מסין, כולל טייוואן ואיי פנגהו, צריכים לחזור לסין. הצהרת פוטסדאם בשנת 1945 חזרה על כך. בשנת 1971, החלטה 2758 של העצרת הכללית של האו"ם הדגישה שהממשלה של הרפובליקה העממית של סין היא הנציגה המדינית הבלעדית של עבור כל סין.
העמדה הזאת גם בוטאה באופן מפורש בחוות דעת רשמיות של האו"ם, שבהן נאמר כי "האו"ם רואה ב'טייוואן' פרובינציה של סין שאינה בעלת מעמד נפרד", וכי ה'רשויות' ב'טייפיי' לא מוגדרות ככאלו שנהנות ממעמד מדינתי כלשהו".
עקרון "סין האחת" הוא התנאי המוקדם והבסיס הפוליטי עבור סין לפיתוח יחסים עם כל שאר המדינות. מאז ייסודה של הרפובליקה העממית של סין, סך של 181 מדינות כוננו יחסים עם סין על בסיס עיקרון זה. למרות שטייוואן וסין היבשתית עדיין לא אוחדו, הריבונות והטריטוריה של סין מעולם לא חולקו והמעמד של טייוואן כחלק משטחה של סין מעולם לא השתנה. שאלת טייוואן היא לחלוטין עניין פנימי של סין ולא מתירה כל התערבות חיצונית.
העובדה השנייה: סין אינה זו שאחראית לשינוי הסטטוס קוו מעבר למצר טייוואן.
טייוואן מעולם לא הייתה מדינה. יש רק סין אחת בעולם. שני הצדדים של מצר טייוואן שייכים לסין אחת זהה. זה היה הסטטוס קוו בטייוואן מאז ימי קדם. במסמך המכונה "המזכר המשותף בין סין לארה"ב בדבר כינונם של יחסים דיפלומטיים" משנת 1979, מודגש שהממשלה של הרפובליקה העממית של סין היא הממשלה החוקית היחידה של סין וכי טייוואן היא חלק מסין. הסטטוס קוו במצר טייוואן שנשמר עשרות שנים, אכן נשבר – אבל לא על-ידי סין, אלא מצד ארה"ב והכוחות הבדלניים בטייוואן. בשנת 2,000 ארצות הברית שמה את "חוק יחסי טייוואן" מעל שלושת המזכרים המשותפים שפורסמו בין סין לארה"ב. לפני מספר שנים, ארה"ב הצהירה על "שש ההבטחות עבור טייוואן" כחלק מהמדיניות הרשמית שלה בכל הנוגע לעקרון סין האחת, ובכך חשפה עמדה ששמרה סוד זמן רב. מאז שמפלגת ה -DPP בטייוואן עלתה לשלטון, היא פועלת באופן קבוע כדי להשיג "עצמאות הדרגתית" ודוחפת ל"דה-סיניפיקציה"', ובנוסף מנסה ליצור את הרושם השגוי שקיימות "שתי סין" או "סין אחת, טייוואן אחת", בכל הזדמנות.
המהלכים האלו אתגרו באופן בוטה את עקרון סין האחת ורוקנו אותו מתוכן, ולכן זה אך טבעי שסין תגיב על כך. העמדה שלנו צודקת, סבירה וחוקית. הצעדים שלנו חזקים, נחושים ומידתיים. התרגילים הצבאיים שלנו פתוחים, גלויים, שקופים ומקצועיים - ועולים בקנה אחד עם חוקי פנים והחוק הבינלאומי, כמו גם עם הנורמות הנהוגות בעולם. הם נועדו לשגר אזהרה לתוקפים וכדי להעניש את הגורמים שקוראים ל"עצמאות טייוואן". אנחנו נוהגים להיצמד לחוק הבינלאומי ולנורמות הבסיסיות שעל-פיהן מתנהלים יחסים בינלאומיים, במיוחד בכל הנוגע לאי-התערבות בענייניהן הפנימיים של מדינות אחרות - הנורמה החשובה ביותר שמגילת האו"ם מקדשת.
העובדה השלישית: שאלת טייוואן היא לא כמו סוגיית אוקראינה ואי אפשר להשוות בין שתיהן.
שאלת טייוואן ושאלת אוקראינה הן שתי שאלות שונות מטבען, ואי אפשר להשוות ביניהן כלל וכלל. ברמה הבסיסית ביותר, טייוואן היא חלק בלתי נפרד משטחה של סין, ושאלת טייוואן היא סוגיה שנמצאת בשלמותה תחת ההגדרה של ענייניה הפנימיים של סין. אלו שמתעקשים שהם מכבדים את עקרונות הריבונות והשלמות הטריטוריאלית צריכים ליישם את העקרונות האלו גם בכל הנוגע לשאלת טייוואן. חלק מהמדינות, בעודן מכבדות את הריבונות של אוקראינה ושלמותה הטריטוריאלית, ממשיכות לחצות את הקו האדום של סין ומערערות על ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית בכל הנוגע לשאלת טייוואן. מדובר במפגן בוטה של איפה ואיפה. סין מעריכה את מחויבותה של ישראל לעיקרון סין האחת, ומקווה שעל-ידי היכרות עם עוד עובדות, חברינו הישראלים ינקטו עמדה צודקת על-ידי היצמדות לרעיון סין האחת במקום להיות מולכים שולל על-ידי סיפורי כזב. בואו נשלב ידיים למען פיתוח יציב ואיתן של יחסי סין-ישראל.
