עוד נתחרט על מלחמת האחים בימין

בושה. בושה. בושה. לראות ולא להאמין איך נראה ונשמע בית הנבחרים של מדינת ישראל.

הביקורת של האופוזיציה על חוק החשמל מוצדקת ברובה. כך גם הטענה שאי אפשר להלבין בנייה לא חוקית ערבית בגליל ובנגב, אך למנוע כל הסדרה של ההתיישבות הצעירה ביהודה ושומרון. היעדר הסימטריה הזה מכעיס ומקומם.

אבל גם אופוזיציה צריכה לשמור על ממלכתיות ועל הדר בית"רי באופן התנהלותה. להפוך הצבעה בכנסת ללול תרנגולות, זה לתת לרע"מ ניצחון כפול, גם בהצלחה להעביר את החוק הרע הזה, וגם באופן שבו מתבזה כנסת ישראל לעיני כל.

מבישה גם ההתבטאות של ראש הממשלה בנט כלפי חברת הכנסת אורית סטרוק. "עופי לי מהעיניים"? כך מדבר ראש ממשלה לחברת כנסת ערכית וישרה? ועוד לחברת כנסת שאיתה ישב בעבר באותה המפלגה?

מלחמת האחים הזאת בתוך הציונות הדתית היא פצע מדמם. אם ימשיכו הצדדים לחפור בו במקום לנסות לפעול לריפוי ואיחוי, יהפוך הפצע לבור שישאב הכל ויאיין את הציונות הדתית. נפסיד את הכל. לא רק את השותפות בהנהגה, אלא גם את ארץ ישראל.

שעון החול של הכנסת הנוכחית הולך ואוזל. ממשלת האין ברירה הזאת, שהוקמה בסך הכל רק כדי למנוע סבב בחירות נוסף, תתפרק בסופו של דבר, במוקדם או במוקדם. מה יהיה עם הימין ביום שאחרי?

במפלגת ימינה ובליכוד, גם במפלגת הציונות הדתית חייבים לחשוב על היום הזה, ולא לשרוף את האסמים ואת הגשרים האחרונים שעוד נותרו.

כל כך כואב לראות כנסת שבה יש רוב ברור לאידיאולוגיה של הימין, אבל מי שמנהל אותה בפועל, בעברית ובערבית, זאת מפלגה קטנטנה אחת בשם רע"מ.

אפשר לכעוס על בנט, שקד, סער ואלקין, שהסכימו להקים ממשלה שתלויה בחסדי רע"מ. אפשר באותה המידה לכעוס על הליכוד ששוב ושוב לא הצליח להעמיד מנהיג שינצח בבחירות ויאחד את המחנה הלאומי. 

הכעסים הללו משני הצדדים לא מובילים ולא יובילו לשום מקום - הם רק מעצימים את החלל המנהיגותי שנפער בימין. שנאת האחים הזאת היא היא האנרגיה החשמלית  שמאפשרת למפלגת רע"ם לסובב מדינה שלמה על האצבע הקטנה שלה.