עצה לשרה מיכאלי: מוטב לא לגעת

בטקס יום השנה למותו של בן-גוריון חזר נפתלי בנט על אחת המוסכמות לגבי ראש הממשלה הראשון: "הוא ייסד את רעיון הממלכתיות. עלינו החובה לבצר אותו". בתעמולה המקובלת היום, ההפך מממלכתי זה "פוליטי" או "מניעים אישיים", ועוד הגדרות שנועדו להצדיק התקפות על הליכוד והימין בכלל בשם ה"ממלכתיות".

לאיזו מחלקה בדיוק שייכים ניסיונות הפיטורים במשרדי הממשלה, ולאחרונה המאמץ של שרת התחבורה מרב מיכאלי לסלק בעלי תפקידים בכירים שהגיעו למשרות שלהם בהליך מקצועי הכולל מכרזים? לפי חלק מהסיקור המגמתי בתקשורת, אלו היו כמובן "מינויים פוליטיים" של השרה הקודמת מירי רגב. מדובר בשילה אדלר ויעקב נתניהו, העומדים בראש גופי מפתח במשרד התחבורה. אלא שכוונת השרה מיכאלי והצמרת החדשה במשרד לאייש נשים במשרות הבכירות, היא פוליטית טהורה. אם נשות המקצוע ברמה גבוהה זה יכול להיות רצוי; אבל נושא התחבורה רגיש מדי כדי לאייש תפקידים במועמדות שתהיינה חייבות את תפקידן לשרה בגלל היעדר כישורים.

אבל החשד הוא שגם במשרד לכאורה מקצועי כמו משרד התחבורה, מסתתרים עניינים של מדיניות מאחורי פיטורים ומינויים חדשים. שמעון פרס, עוד לפני שהגיע לצמרת, היה שר התחבורה - וגם הוא קבע מדיניות שהתבטאה באמירה: "צריך שהאוטובוסים יהיו נוחים ומרווחים". דומה מאוד למדיניות של מיכאלי: צריך להעלות את הטמפרטורות במזגן שברכבת. כל זה פירושו כנראה ש"מינויים שלנו" הם ממלכתיים, ומינויים מימי השלטון הקודם, של הליכוד, הם לא ממלכתיים אלא פוליטיים.

מה שמדהים זה שלא משנה כמה פעמים התחלפה האידיאולוגיה של מפלגת העבודה עד כדי כך שלא נשאר ממנה זכר, בכל זאת הדנ"א של יצר השלטון נשאר כשהיה. פעם זה היה חלק ממנגנון של מפלגה עם כ-55 מנדטים או 44, והיום פחות מעשרה. בכל זאת, החוש הטבעי הזה. להיכנס ללשכת השר ולהשתלט מייד על המנגנון.

בעבר הרחוק כל סוגי המדיניות בתחבורה, בתקשורת או בחינוך היו במחשבה כיצד להדק את התלות של האזרחים בממשלה, בשלטון. ניצנים של התופעה הזאת אפשר היה לראות בהחלטות שהתקבלו לאחרונה בקשר לנתיבי תחבורה ביו"ש או לכבישים מקרבי פריפריה.

הדיבורים על "התאמה" ו"מקצועיות" יכולים בסך הכל להסתיר את הכוונה להציב פקידים פוליטיים שיגשימו את כוונת השרה החדשה להפוך את המדיניות של הליכוד בעשור האחרון. החשש הוא מחזרה לימים של השקעה בתשתיות תחבורה כאמצעי של חסות פוליטית כאילו מדובר בהטבה, כפי שהיה מקובל פעם בסלילת כבישים ליישובים על פי שיוך פוליטי. מיכאלי מדברת בסיסמאות - "באנו לחלץ את ישראל מהפקק". תזכורת: בין 2009 ל-2019 ירד מספר ההרוגים בתאונות מממוצע של כ-450 הרוגים בשנה לממוצע בסביבות ה-350 ואף למטה מזה, ברצף של שנים ארוכות, כאשר מספר המכוניות בכבישים בעלייה מתמדת. זה מצביע על מהפך תחבורתי מדהים של נתניהו, כץ ורגב. כמו בשאר התחומים - העצה למיכאלי: מוטב לא לגעת.