ההשבעה בבית הנשיא: החרמת מינויו של עמית – מבישה והרסנית

הטקס הממלכתי להשבעת השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון, שנערך אמש בבית נשיא המדינה, היה הכל חוץ ממלכתי: באופן מביש וחסר תקדים, נציגי הממשלה והקואליציה החרימו במופגן את הטקס.

המראות שבהם ראש רשות בישראל נבחר ללא נוכחות של איש מהקואליציה שמנהלת פה את המדינה, צריכים להטריד כל אזרח בישראל. נתניהו, לוין ואוחנה החרימו את הטקס בצעד ילדותי וחסר תוחלת, שמטרותיו הוצאת קיטור, שלהוב הבייס, ודה־לגיטימציה מכוערת לביהמ"ש שבינה לבין שמרנות משפטית וקידום תיקון הכרחי במערכת המשפט - אין דבר וחצי דבר.

"איך אתה רוצה שנציגי העם ישתקו כאשר עמית וחבריו רומסים את הכנסת ואת הממשלה וממנים את עצמם?", זעקו נגדי תומכי הממשלה בתגובה לביקורת זו. אשיב על כך במסר מורכב.

אכן יש ביקורת מוצדקת על דרך מינויו של השופט עמית. הפרסומים לגביו מטרידים, והדרך האגרסיבית שבה בג"ץ לקח מלוין את הסמכות לכינוס הוועדה מעוררת חוסר אמון ומצטרפת לשלל פסיקות נגד מדיניות נבחרי הציבור, כך שהעם מרגיש כי בחירתו נרמסת.

אולם ללוין ולקואליציה לא היה מעולם רוב בוועדה למינוי נשיא, המשטרה הודיעה כי החשדות נגד עמית אינם פליליים, והממשלה עצמה הסכימה - במסגרת מתווה סער־לוין - למינוי עמית לנשיא ביהמ"ש העליון.

נכון, השופטים גם הם לא צדיקים. הרוח השלטת בעליון היא התערבות במדיניות, לקיחת סמכויות מהדרג הנבחר וביטול חוקי יסוד בניגוד לעמדת הכנסת. אך המאבק הצודק על איזון מערכת המשפט וגיוונה צריך להיות בדרך של תיקון, ולא של רמיסה ופירוק בית המשפט העליון.

ממלכתיות היא לא מילה גסה

מוסדות המדינה וטקסים ממלכתיים הם לא אקט פורמלי בלבד. הם משקפים את היחס למוסדות המדינה, ויש להם חשיבות רבה בניהולה התקין. כיצד דה־לגיטימציה למוסדות אלו משרת את הרצון הצודק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ולהגבלת כוחו של בית המשפט מול נבחרי הציבור?

בתשובה לכשלי המערכת, יש לקדם חקיקה אפקטיבית מתוך רצון לתקן, לא לנתץ. מתווה סער־לוין הוא פתרון לגיטימי, אך אי־הכרה והחרמה נועדו לכל היותר להוות נחמה לתסכול בממשלה, לנוכח מינוי עמית לנשיא לפני שהם הצליחו לספק הישג שמרני אחד בתיקון מערכת המשפט, אף שכבר מלאו שנתיים לקדנציה.

בדמוקרטיה חשוב לדעת להפסיד ולגדר את הכלים במאבקים האידיאולוגיים. שיטה זו של אי־הכרה במינויי בכירים טומנת בחובה סכנות, עשויה להתהפך על כל צד במפה הפוליטית, ומקומה מחוץ לשיח. כמו ביחס למערכת המשפט, כך ביחס לצבא, למשטרה ולשאר סמלי המדינה. ממלכתיות היא לא מילה גסה.