לא כך נרכש אמון הציבור: על האובססיה של לוין והאיומים של רה"מ

האובססיה של יריב לוין נגד מערכת המשפט מחשידה כל הצעה ששמו מתנוסס עליה. כי מצד אחד הוא תומך באותה "פשרה", שעליה סיכם עם גדעון סער, שהיא הכל חוץ מפשרה, ומצד שני הוא אומר שלא ישתף פעולה עם נשיא העליון שייבחר, יצחק עמית.

כך לא רוכשים את האמון של מאות אלפי אנשים שיצאו, לפני שנתיים, לרחובות מחשש לפגיעה בדמוקרטיה בגלל הרפורמה שעליה הכריז בינואר 2023. ההצעה האחרונה גם מעידה על כך שלוין מחפש כל דרך ליישם את הרפורמה שלו. בכל גוף יש מקום לבצע תיקונים ורפורמות. גם במערכת המשפט, אבל ההצעה האחרונה תגרום לכך ששופטים ייבחרו על ידי פוליטיקאים, תוך נטרול היכולת של השופטים שבפניהם מופיעים עורכי הדין שמועמדים לשפיטה, ויודעים מי ראוי ומי פחות.

חוק ההשתמטות

ויש עוד שורת נושאים שמעסיקים את הפוליטיקאים. בהם חוק ההשתמטות, שאמור להגיע השבוע לכנסת. אין זה סוד מדינה שישראל כ"ץ הובא למשרד הביטחון כדי להעביר את החוק שלא יגייס חרדים, לאחר שגלנט סירב.

ראש הממשלה מקדיש לזה הרבה אנרגיה, כי בלי החוק יש סכנה לממשלתו, כולל איומים שלא יתמכו בתקציב אם לא יקבלו את מבוקשם.

גם סוגיית מועד התפטרותו של הרמטכ"ל עלתה לכותרות בעקבות פרישת סגנו, אלוף אמיר ברעם. כתבתי פה בעבר שעליו היה לפרוש מזמן, לאחר ששיקם את הצבא והביא אותו להישגים. אחריותו חד-משמעית וברורה והוא גם אמר זאת בעצמו. לא אמור לעניין אותו את מי ימנו במקומו. זה לא שיקול שאמור להעסיק אותו.

משימת החזרת החטופים

אבל עם כל הכבוד, יש דבר שחשוב פי כמה מכל הנושאים שצוינו והוא החזרת החטופים. זוהי המשימה העליונה שמונחת לפתחם של מקבלי ההחלטות בישראל. יותר מחוק הגיוס או הפטור לחרדים, יותר מהוועדה לבחירת שופטים. יותר מתקציב המדינה ויותר מן השאלה האם על הרמטכ"ל לפרוש כעת או בעוד חצי שנה. כולן שאלות חשובות, אבל החזרת החטופים עומדת מעל כולן, והיא צבועה באדום. בדם החטופים.

שירה, אמא של לירי אלבג, אמרה בסופ"ש משפט שראוי לחזור עליו. היא סיפרה שהשר דוד אמסלם אמר שלא ראה את סרטון השבי של הבת שלה, בגלל שהמשפחה אסרה להפיץ אותו. התירוץ של השר אמסלם כל כך מופרך, בעיקר שהוא חבר בקבינט המדיני-ביטחוני ויכול לבקש לראות את הסרטון בכל רגע נתון מתוקף תפקידו. ואז הוסיפה האמא הכואבת: "אני מציעה לשר אמסלם לצפות בסרטון לפני שהוא הולך לישון, שיראה את העיניים שלה, שיקשיב כשהיא אומרת שהיא בגיהינום, ונראה אם אחר כך יוכל להירדם".

ואבא של רומי, איתן גונן, ביקש שיסבירו לו למה היא עוד שם, למה? והפנה אצבע מאשימה כלפי אלו שמחליטים בישראל על חייה של בתו: ״אם זה היה ילד שלהם מזמן היו מחזירים אותם. משפחות החטופים רודפים אחרי נבחרי הציבור. הסיטואציה הזאת לא מובנת לאף אחד, והילדים שלנו סובלים שם. מוצאים להורג, מתעללים בהם. הכל מוטה פוליטית. זה בלתי נתפס שיש כל כך הרבה חטופים ולאחרונה הם חוזרים רק כגופות״.

גורלו של נתניהו

נתניהו חושש לגורלו הפוליטי האישי ולכן לא מחזיר אותם ומסיים את המלחמה. בלי להחזיר את החטופים הסכנה היא למדינה כולה, ולא רק לעתידו הפוליטי של נתניהו. ראש הממשלה יכול לקנות את יומו בהחלטה מנהיגותית אמיצה אחת, שתחתום על עסקה, קשה ככל שתהיה, ולסיים את הפרשה הזאת. טוב אם יעשה זאת לפני שייגרר על ידי האמריקנים שיכריחו אותו לחתום על עסקה.

ובהיעדר יכולת לסמוך על נתניהו שיעשה את הדבר הנכון, נקווה שהאמריקנים, ובראשם הנשיא הנבחר דונלד טראמפ, יוציאו עבורנו את הערמונים מן האש ואת החטופים מעזה. כי כל עוד הם שם, בעזה, החברה בישראל לא תוכל להתחיל את תהליך הריפוי שמגיע לה, לאחר המחדל של כל מקבלי ההחלטות.