שנת הרעלים שלי

זה לא לקח יותר משעה-שעתיים מהרגע שבו פרצה לחיינו ההדלפה על פסיקת בג"ץ המסתמנת - ועד לשלב שבו יכולתם לקרוא ברשתות ובתקשורת שזו יריית הפתיחה של "קמפיין הרעל" נגד השופטים. הטענה היא שעצם ההדלפה - והביקורת הציבורית שהתעוררה בעקבותיה - הן בעצם חלק ממהלך מכוון, שנועד להסית נגד בית המשפט ולקעקע את החלטותיו.

רק בישראל - או ליתר דיוק, רק בשמאל הישראלי - פרסום של הדלפה, ולאחריה ביקורת על פסיקת הערכאה השיפוטית העליונה, הם בגדר מעשה פסול שלא ייעשה, הסתה, וחלק מ"קמפיין רעל", חרפה שיש להציב מולה קו אדום. המדליף האנונימי, לפי קולות שתשמעו מבכירי מערכת המשפט, "חילל את קודש הקודשים", וכבר יש קריאות לאתרו ולסלקו לאלתר. הרי אף יותר גרוע מעצם ההדלפה - שהיא בבחינת הפרת שבועת אמונים למסדר האצולה הסודי ביותר במחוזותינו - פשעו הגדול של המדליף הוא פתיחת הדלת לרוח הפרצים של הביקורת הציבורית, זו שמטילה ספק, שבוחנת בחשדנות, שלא מצייתת, מצדיעה וסותמת. או במילים אחרות: "קמפיין הרעל".

אם זה טוב ואם זה רעל

"רעל", ברשותכם, היא מילת השנה שלי. וביטוי השנה הוא "מכונת הרעל". כבר קשה לזכור מי הגה אותו ראשון וביחס למי, אבל מאז ממשלת השינוי, הביטוי "מכונת רעל" מצביע על המחנה הלאומי, הימין הליכודי וה"ביביסטים". כלומר - לאופוזיציה של אז. וזה לא משנה אם "מכונת הרעל" מימשה את זכותה להפגין, או כתבה בעיתון, או פרשנה בטלוויזיה, או התפלמסה במה שהיה אז טוויטר. אם זה "נגדנו" ואם זה מגיע "מהם" - זו מכונת רעל.

אם השמאל הישראלי היה נאמן לעקרונות החשיבה הביקורתית בעולם המערבי, הוא היה הראשון להודות בכך שמדובר בטקטיקת השתקה כוחנית. סימון מפליל של יריבים, צביעתם בגוונים של זוהמה, ולמעשה דה־לגיטימציה לכל ביקורת היוצאת מפיהם על מוקדי הכוח. יותר מזה, "מכונת רעל" היא משרוקית כלבים המגייסת את המחנה לגלות נאמנות לממסדי העילית, שמזוהים מעתה כמי שמתגוננים בעצמם - ושמגוננים באצילות על כולנו - מפני "מכונת הרעל" המשתוללת.

אז כן, מאז שנפתלי בנט נאם על "מכונת הרעל", ומאז שממשלתו מיסדה את הביטוי ככינוי גנאי למתנגדיה, זה בגדר אינסטינקט בסיסי לכנות כל דבר שעלול להתפרש כביקורת על מחנה "הטובים" כחלק ממכונת רעל. זה מדהים איך הצלחנו להשתכנע, בימים היפים והטובים של ממשלת השינוי, שקומץ מפגינים עם מגפון ורבע שלט שעומדים על אי תנועה במרחק ביטחון שכפה עליהם בית המשפט מביתם של נבחרי ציבור, הם מכונת רעל. שציוצים בטוויטר בקריאה להפיל את הממשלה הם מכונת רעל. שמובילי דעה ועיתונאים שמדברים בתקיפות נגד ראש ממשלה ושריו הם מכונת רעל.

ומה שקרה מאז מפליא אף יותר: "מכונת הרעל" נגד ממשלת השינוי נראית היום כמו חוברת צביעה לפעוטות, לעומת הארס, הזעם, האלימות וההסתה שנשפכו בכל פינה נגד ממשלת הליכוד. מה לא היה לנו, לפני ההכרזה על הרפורמה ואחריה? השוואות לדיקטטורים רצחניים. קריאות למרי, לאי־ציות ולסרבנות. הצקה פיזית והיטפלות קיצונית לחברי כנסת, גם במרחב הפרטי. פיצוץ אירועים ציבוריים וחילול סמלים מקודשים, כולל טקסי יום זיכרון. כל זה לא היה "מכונת רעל" - אלא חגיגה מדהימה של דמוקרטיה ושלב הכרחי במלחמה נגד...מכונת הרעל.

והדבר היפה הוא שזה לא משנה אם הליכוד, הימין ונתניהו נמצאים באופוזיציה כמו אז, או בשלטון כמו היום - הם תמיד מכונת רעל. ואיכשהו, הם תמיד מואשמים ב"מכונת רעל" כשהם מדברים בקול רם מדי, בחוצפה מדי, נגד מוסדות הכוח. נגד בית המשפט העליון, שמוכיח השבוע את הכלל הבסיסי ביותר בסוציולוגיה: המוסדות החזקים יעשו ככל יכולתם כדי לשמר את עוצמתם ולא לחלוק בה עם אחרים. וכששר או חבר כנסת עושה את הדבר האלמנטרי, המתבקש, במשטר דמוקרטי, ותובע הסברים מגופים בלתי־שקופים כמו צבא או שירותי ביטחון, ואף מותח עליהם ביקורת במסגרת דיונים רשמיים - גם זו מכונת רעל.

כשהם מבקרים את השוטרים - הם מכונת רעל. כשהם מבקרים את האקדמיה - הם מכונת רעל. כשהם מבקרים את המוסד, שב"כ, המטכ"ל - הם מכונת רעל. כשהם מבקרים את האליטה הפיננסית - הם מכונת רעל. וכשהם מעיזים לבקר את מערכת המשפט - הם בקמפיין רעל. 

ניקוי רעלים בריא

זה גורם לי להתגעגע לשמאל התמים והרענן של פעם. זה שלא התבייש לבקר את מערכת המשפט, ואפילו להפגין בכל מוצ"ש אצל היועמ"ש. זה שסלד מסגידה לגנרלים, ולא הריע לנאומי הרהב שלהם בהפגנות. זה ש"בא לבנקאים" במפגני מחאה, ולא התחנן לסלפי עם בעלי הון בקפלן. השמאל הזה חלף עם הרוח. הוא עכשיו, או תמיד היה, בצד של החזקים.

מרוב רצון להדוף את ה"ביביזם", הביטוי "מכונת רעל" הפך לחליפת ההגנה של מוקדי הכוח בחברה, שמזוהים מעכשיו כמי שמתגוננים בעצמם - ושמגוננים באצילותם על כולנו - מפני "מכונת הרעל" המשתוללת, ולאמצעי דרקוני לנטרול הביקורת עליהם. וכפי שאין דמוקרטיה בלי ויכוח תוסס, חי, יצרי (הו, הפילוג! השיסוי!) - לא תהיה דמוקרטיה בלי ביקורת רציפה על מוקדי העוצמה.

2023 היתה שנתה הגדולה של "מכונת הרעל", לפני - וגם אחרי - 7 באוקטובר. ואין בדברים האלה שום כוונה להצדיק הסתה, השתלחות, התלהמות והפצת כזבים. הרי הביטוי "מכונת רעל" מיוחס גם לרהוטים, למנומסים ולמנומקים שבדוברי הימין. אלא שגם דברים חריפים ובוטים, כידוע, נאמרים בתוך הקשר. וכפי שיודע כל רדיקל צעיר לצטט, מאבק בממסדים כוחניים "הוא עבודה קשוחה, ובשביל עבודה קשוחה - צריך כלים קשוחים". ועל הביטוי המיתולוגי הזה, אגב, לא חתום ימני. אולי לפעמים מכונת רעל זה מה שצריך בשביל ניקוי רעלים ממסדי.