האפשרות שבנימין נתניהו יודיע עכשיו מיוזמתו שעם תום המלחמה הוא הולך הביתה, או שזאת היא הקדנציה האחרונה שלו, נשמעת כרגע כלקוחה מעולם הדמיון. אחרי הכל - מדובר בנתניהו. ואם למרות זאת ראוי להציפה עכשיו, הרי שהדבר נובע מסיבה אחת: היא טובה ועתירת תועלת למדינת ישראל.
מהרגע שבו נתניהו יוותר על השרידות הפוליטית העתידית שלו ויחדל לעסוק בה תוך כדי הלחימה, נקבל ביצועים נקיים ואמיתיים יותר שלו כמנהיג, במערכה הצבאית והמדינית הקשה שאנו נתונים בה ושעדיין נכונה לנו - שרחוקה כנראה מסיום.
הוא יחדל לשזור פוליטיקה בשיקוליו ובנאומיו, כיוון שלא יהיה זקוק לכך עוד. הוא יניח ל"אוסלו", שאכן הייתה ועודנה רעה חולה (רק שהוא הפך לחלק ממנה). הוא יניח ל"אשמת הצבא" בזמן שחיילים ומפקדים מוסרים את נפשם למען המשך קיומנו כאן. הוא יחדל מלחוש מאוים פוליטית, בין אם מדובר באיום מדומיין ובין אם מדובר באיום אמיתי.
בעיקר-בעיקר, מהרגע שבו השרידות הפוליטית של נתניהו תחדל להעסיק אותו ואותנו, העמדות שלו יישפטו לגופן, ולא לגופו. בין אם מדובר בהתנגדות הנכונה למדינה פלשתינית כאיום קיומי, בין אם מדובר בהמשך ההתיישבות הכה חיונית, ציונית וביטחונית, ביהודה ושומרון, ובין אם מדובר בשינויים, שאכן נחוצים, במערכת המשפט. הרעיון - סוף-סוף - יופרד מהאיש. כיום הם הרי היינו-הך, ובמרכז יעמדו ההשקפה והעמדות, ולא נתניהו. סוף-סוף נוכל לשפוט דברים לגופו של עניין ולא לגופו של האיש או התועלת או הנזק שהם מביאים לו.
הרוב הימני בכנסת, בין אם מדובר בכנסת הנוכחית ובין אם מדובר בכנסת הבאה, יוכל לסכל ביתר הצלחה מדיניות שמאל - שעתה כבר ברור שרוב העם אינו תומך בה - בלי להיחשד אוטומטית בכך שמטרתו היא חיזוק או תחזוק שלטון נתניהו.
הדבר ישפיע כמובן לטובה גם על הפיוס הפנימי בתוכנו, וימנע הידרדרות מחודשת לתהומות שאליהם נפלנו ערב המלחמה. כך גם יהיה קל לבדוק אחרי המלחמה באופן אמיתי מה היה חלקם של הממשלה, והרפורמה המשפטית הגורפת והיהירה, ולשונם המשתלחת של בכירי הליכוד, בהחלטת חמאס לצאת למלחמה ב-7 באוקטובר. כך גם יהיה קל יותר לבדוק מה היה חלקם של קמפיין הסרבנות, וברק ואולמרט, והמחאה מוטרפת החושים ומוכת התיעוב והשנאה נגד נתניהו, בחולשה הנוראית שלקינו בה ובעיתוי שבו בחר חמאס לפתוח במלחמה נגדנו.
לשחרר את "קרנות המזבח"
כמה נכון וטוב היה אם אחרי כל כך הרבה שנים בתפקיד, כשמאחוריו הישגים מופלאים לצד כישלונות מחפירים, נתניהו היה מביא עצמו למערכה הזאת חף מכל אינטרס פוליטי ואגוצנטריות, ממוקד רק במטרות המלחמה: מחיקת חמאס, שחרור החטופים ושינוי המצב בעזה מיסודו. או כדברי האם הגיבורה שרית זוסמן בהלוויית בנה החייל, בן: "אם החיילים שלנו הצליחו לשים את עצמם בצד ואת העם במרכז - ראוי שיעשו כך גם מנהיגינו".
ומי יודע: אולי אחרי הצבת תאריך יעד לפרישה, ושחרור אחיזתו מ"קרנות מזבח" הישרדותו הפוליטית, יוכלו רבים יותר לזכור את נתניהו כמי שידע, גם אם באיחור, לקחת אחריות על האסון הגדול ביותר שפקד את ישראל מאז היווסדה, אסון שהתרחש במשמרת שלו, ולתקן את המעוות, ללא הפוליטיקה שכה המאיס גם על מי שפעם היו אוהביו ותומכיו.