במלאות חודש למלחמת "חרבות הברזל", נשא הערב השר בני גנץ, חבר הקבינט הביטחוני המצומם הצהרה בקריה בתל אביב וסיכם את התקופה הקשה.
"לפני חודש – הופתענו. ואז קמנו, נלחמנו, בלמנו, התאחדנו. כל כך הרבה גיבורים, כל כך הרבה מתגייסים, כל כך הרבה ישראלים קמו מהאסון – כדי להגן על הארץ הזו. מקרבות הצלה בבארי ואופקים, אנחנו תוקפים עכשיו בעומק רצועת עזה. אויבינו חשבו שישברו אותנו – אך הם איחדו אותנו. במלאות 30 יום, אנחנו נלחמים ומתאבלים. בונים מצבות ליקירינו, וקיר ברזל מול אויבינו"
גנץ התייחס לחטופים ופנה לבני משפחותיהם: "עם שלם נושא את הדאגה ומחבק מעל 200 משפחות שבנותיהן ובניהן בשבי.
אני מבטיח - נעשה הכל כדי להביא אותם הביתה – בכוח ובמעשה מדיני. נילחם במי שצריך, ונדבר עם כל מי שאפשר. לא נוותר על הסיכוי להחזיר אף אחת ואף אחד"
בנוסף הודה יו"ר המחנה הממלכתי לממשל בארה"ב ולידינו בעולם שמגבה את פעולות צה"ל ברצועת עזה ונותן לגיטימציה למלחמה במחבלי החמאס. "אני אומר כאן לקהילה הבינלאומית – אין מקום שבו מתחבאים רוצחי ילדים שיהיה חסין.קיראו גם אתם לתושבי עזה לנוע למחסות בדרום, להישמע להודעות צה"ל ולא לכלוא את עצמם במלכודות המוות של החמאס".
השר גנץ ביקש לאפשר לצה"ל לפעול ולא למדוד זמנים: "אנחנו במלחמה רב זירתית. המוקד הוא עזה – אך אנחנו נלחמים בהגנה ובהתקפה גם בצפון וגם במקומות אחרים. אנחנו תוקפים בעומק האויבים. מי שחושב שאנחנו מנהלים משוואות – כדאי שילמד את לוח הכפל. אני מבטיח גם לתושבי הצפון, תוכלו לגור בבתיכם בביטחון ובתקווה. דין מטולה כדין תל אביב כדין כפר עזה. גם אם ייקח זמן - זהו צו קיומנו. המלחמה הזו אינה דומה לשום דבר שחווינו בעבר – אנחנו נדרשים להילחם בעומק השטח מול אויב שהופך בתי חולים ובתי ספר – לחמ"לים ומחסני אמל"ח. לאויב שמולנו אין צלם אנוש – והופך ילדים ונשים למגן אנושי"
אני מבין וכואב את כל הקשיים: של המפונים, של בעלי העסקים, וכמובן של משפחות החטופים והנעדרים, המשפחות שאיבדו את יקיריהן ואלו שמתמודדים עם פציעות בגוף ובנפש. החברה הישראלית עומדת בגבורה במבחן הבגרות שלה. אני מבקש להגיד לכל חלקי החברה - יהיה זמן להפגנות, לדיונים, לתחקירים - על הכל. כעת הזמן להילחם ולנצח - רק זה.
באשר ליום שאחרי המלחמה אמר גנץ: "אחרי שנעצור, וזה יקח זמן רב - נצדיע ונכאב את לכתם של רבים וגיבורים כל כך. אחרי המלחמה הזו – ישראל תישאר מצולקת ומאוחדת. את צלקות המלחמה שיישארו על גופו של כל אזרח ישראלי, נהפוך לאותות גבורה. את הזיכרונות הכואבים, נהפוך ללקחים וצו – לזכור שכולנו ביחד - ברע, אך גם בטוב.