הסדר העולמי החדש של ביידן

שבועיים למתקפה המפלצתית של חמאס, המלחמה היא עדיין הנושא מספר אחת בסדר היום העולמי, ולא בכדי.

אנחנו מרוכזים באופן טבעי בהסרת האיום מעצמנו, אך ברחבי העולם המלחמה מעוררת הפגנות פנימיות, ולעיתים אפילו מהומות. רגישות במיוחד הן המדינות המערביות שיש בהן ריכוזי מהגרים ממדינות ערב, המדינות הערביות עצמן ומדינות מוסלמיות ברחבי העולם. גם אם לא יודו בכך, כולן חוששות מהתפרצות אלימה של אסלאם קיצוני בהשפעת חמאס. כך שהמלחמה שלנו היא עניין פנימי שלהן. 

בארה"ב הועלתה דרגת השמירה על המוסדות היהודיים, זאת בעקבות איומים והפגנות תמיכה ברצח העם ברבות מהערים הגדולות באמריקה. בברלין הותקפו בתי כנסת ונערכו הפגנות סוערות של תומכי חמאס, עד שהמשטרה אסרה על כל גילוי הזדהות עם ארגון הטרור.
בבריטניה, חוץ ממחאות ברחוב, ה־BBC נקלע לסערה ציבורית. בתוניסיה הועלה באש בית כנסת, ובמדינות ערב אחרות נערכו הפגנות. זו רשימה חלקית של תסיסות פנימיות מסביב לגלובוס.

"איומים שונים"

אך מעבר לאתגרים הפנימיים, ככל שחולף הזמן המלחמה מייצרת גלי הדף שמשפיעים על הסדר הבינלאומי. ביטוי מעשי ראשון לכך היה ביום חמישי בלילה, כאשר משחתת אמריקנית יירטה טילים ומל"טים שהחות'ים בתימן – בשליחות איראן כמובן – שיגרו לעבר ישראל. זו היתה מעורבות אקטיבית לא אחרונה של ארה"ב במערכה, והיא התחוללה בים האדום, הרחק מגבולות ישראל. ניכר כי איראן מנסה בכוח לגרור את ארה"ב לעימות, גם באמצעות תקיפת בסיסים שלה בסוריה ובעיראק. בסוף, אמריקה תגיב.

אך להשלכות הגלובליות קומה נוספת. בנאום מדיניות שנשא נשיא ארה"ב ביום שישי לפנות בוקר (שעון ישראל), ג'ו ביידן שרטט מפה עולמית חדשה. בצד הטוב - ישראל, אוקראינה ושאר הדמוקרטיות. בצד הרע נמצאות רוסיה, איראן, חמאס וצפון קוריאה (באופן מפתיע, סין לא נכללה ברשימת הרעים).

בלב נאומו של ביידן עמדה השוואה מלאה בין רוסיה – האויב המר של המערב מינואר שעבר – לבין חמאס, האויב החדש של המערב מ־7 באוקטובר. חמאס, על פי ביידן, הוא "רוע טהור ומוחלט". באותה מידה, אמר, "לא שכחנו את קברי האחים, הגופות עם סימני עינויים, האונס ששימש כנשק על ידי הרוסים, ואלפי ילדים אוקראינים שנלקחו בכוח לרוסיה שנגנבו מהוריהם. זה חולה", דברי הנשיא האמריקני.

המכנה המשותף הוא ש"חמאס ופוטין מייצגים איומים שונים, אבל הם חולקים דבר משותף: שניהם רוצים להשמיד לחלוטין דמוקרטיה שכנה - להשמיד אותה לחלוטין". אמירות כאלה מעניקות לישראל המשך גיבוי מוסרי לעשות את מה שהיא צריכה לעשות, וכנראה לאורך זמן, שכן המלחמה באוקראינה נמשכת 20 חודש והסוף לא נראה באופק.

אמירה מהדהדת

אך לא רק במוסר מדובר. את הצלחתן המקוּוה של ישראל ושל אוקראינה הגדיר ביידן "חיונית לביטחון הלאומי של ארה"ב". זהו משפט רב עוצמה ומחייב. משמעותו שאנחנו נילחם את המלחמה שלנו, אבל, כפי שביידן אמר פעמים רבות, הוא פשוט לא ייתן לנו להפסיד. וכשזו העמדה שנוקט נשיא המעצמה החזקה בעולם, שהיא גם מנהיגת העולם המערבי, המשמעות היא שהמערב כולו יישר קו – כפי שאנו רואים בשרשרת הביקורים אצלנו של מנהיגי המדינות מאירופה.

אגב, לאמירות המהדהדות של ביידן נלווה צ'ק. בתרגיל פוליטי מחוכם ביידן שלח לקונגרס בקשה לאשר חבילת סיוע אחת בסך 100 מיליארד דולר, שמיועדת לאוקראינה, ישראל, האזור האינדו־פסיפי (לומר טייוואן) והגדר בגבול עם מקסיקו. ערבוב הסוגיות נועד לדחוק את יריביו הרפובליקנים לפינה. אבל מה שחשוב לעניין שלנו הם 14 מיליארד דולר שישראל אמורה לקבל.

בשורה התחתונה, מלחמת חמאס אינה רק עניין פנים ארץ־ישראלי או מזרח־תיכוני, אלא קונפליקט בעל השפעה עולמית, חלק מסדר חדש שכנראה יתבהר סופית רק בעתיד.