המונה ליזה של פרופ' אהרן ברק

בתזמון שאין שקוף, מכוון ומסמן מטרה ממנו, בחר השבוע נשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופ' אהרן ברק, לפרסם מאמר הדן בסמכויות הכנסת והעם ובסמכות בית המשפט ליטול ממנו את קולו בתואנות שונות ומשונות.

בעטיפת צלופן של מילים אקדמיות־משפטיות ומפולפלות, סולל ברק את הדרך לשופטים המשוכפלים בני דמותו המכהנים כיום בבית המשפט העליון לביטול חוקי יסוד שחוקקה הכנסת, ומניח עבורם את הרף המצופה מהם לקראת הדיון בביטול עילת הסבירות ואת ההחלטה שראוי לקבל.

תחת הכותרת הכאילו ניטרלית ומלומדת, "הסמכות המכוננת הראשונית וההגבלות המוטלות עליה", מגולל ברק במשך 27 עמודים מהלך שסופו הוא הצורך לספח כוח נוסף לבג"ץ והפיכתו למחוקק־על, שלא לומר שליט־על, שידו בכל וסמכויותיו בלתי מוגבלות.מיותר לרקוד עם הנשיא לשעבר ברק את הריקוד המתחזה להיות ענייני ומושתת על עובדות. כאמור, המלל כולו הוא לא יותר משכבת איפור כבדה שנועדה לכסות את הפרצוף הרודני ואת הרצון להשית על העם כולו את תפיסותיו. די בפסקת הסיום כדי להבין עד כמה.

"אל לו לבית המשפט להפוך את רצון העם לאות מתה. שפר חלקנו שיש לנו מסמך המבטא במפורש את רצון העם. רצון זה אינו ערטילאי. זה רצון המעוגן בלשון מפורשת ומבטא את חזון העם ואת ה'אני מאמין' שלו, כלומר, את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".

מגילה בדמותו

מהו רצון העם? רצונו של ברק, כמובן. מהו ה"אני מאמין" והחזון של אותו עם? האני מאמין של ברק וחזונו כמובן. גם "ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" הם ערכיו של ברק. המסמך המדובר, המעגן את בליל המילים הזה לדעת ברק, הוא מגילת העצמאות, שבה המילה דמוקרטיה לא מופיעה ולו פעם אחת. לפי גרסתו, היא נותנת לו את ההכשר לפעולה בדיוק כפי שהוא רואה את המציאות. בתווך ברק משתמש במונחים כמו "סמכות מכוננת ראשונית", שלאיש מלבדו אין מושג מהן אומרות, ובדרך פלא משרתות ומוכיחות את צדקתו.הבחירות כמייצגות את רצון העם הן כמובן בדיחה.

ברק וחסידיו הם אלו המוסמכים להחליט. זו אינה הפעם הראשונה שבה הוא שם את עצמו כעמוד אש המסמן את הדרך בזמן המתאים. כך, למשל הוא העביר מסר ליועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט ערב הגשת כתבי האישום נגד נתניהו. "אני משוכנע שלא יבייש אותי", אמר. תיקי נתניהו היוו אירוע דרמטי שאת מחיר חטאי המערכת שלו משלמת החברה הישראלית עד היום, אך הפעם מבקש ברק להציב מטרה שאפתנית אפילו יותר: הוצאת נתניהו לנבצרות והפיכת ישראל לדיקטטורה שיפוטית, שתעוצב בדמותו ובה לבית המשפט דריסת רגל גם בהחלטה מי יכהן כמנהיגה.

כמו בדיקטטורות מהסוג שברק מבקש לכונן פה, גם בישראל הכוונה היא לא רק לייתר את הבחירות אלא לבטל אותן. ברק כבר עשה פעולות בכיוון, בית המשפט תחתיו הפקיע את ריבונות הכנסת, את ריבונות האזרחים בדיני חוזים, את סמכות הרמטכ"ל לנהל את צה"ל ובעצם ניכס לעצמו את האופציה להפוך את מלוא כל הארץ משפט, או נכון יותר מלוא כל הארץ אהרן ברק. כעת זו יצירתו האחרונה, המונה ליזה שלו, אקט הסיום שישלים את המהפכה וייתן לבג"ץ את הכלים להכריז על עצמו כשליט יחיד ופוסק־על בכל תחום, לרבות בתחום הבחירות.

עילת הסבירות וביטול החוק שצמצם אותה הם רק המתאבנים מבחינתו, הכלי בדרך להשגת מטרת־העל שהיא ביטול חוק הנבצרות, ומאוחר יותר הוצאת נתניהו לנבצרות בצו שיפוטי. כך תושלם ההשתלטות השיפוטית על כל המתחולל במדינה, כולל ההכרעה הפוליטית בדבר מי ינהיג אותה.

העתירות בנושא כבר מונחות על שולחן בית המשפט. האקדח המשפטי טעון, כעת חסר רק פסק ההלכה שיאפשר להתנקש באמצעותו בדמוקרטיה הישראלית, והאדמו"ר ברק מספק אותו ונותן את האות שבשלה העת לביטול הבחירות החופשיות במדינה ולהוצאת הדמוקרטיה הישראלית לנבצרות.

פנטזיה צבאית

נקודת הזכות היחידה העומדת לזכות ברק היא שלפחות את ניסיון ההפיכה, ההשתלטות העוינת והכחדת הכרעת העם, הוא מבצע באמצעים אלגנטיים, עטופים בכסות של שיח אינטלקטואלי. אלגנטיות שלא ניתן לייחס לברק אחר, אהוד ברק, שמפנטז גם על הפיכה ועל ביטול הבחירות ותוצאותיהן, אך עושה זאת מהכיוון הצבאי.

השבוע שיתף אהוד ברק סרטון שבו מושווה נתניהו להיטלר. אמירותיו על גופות בירקון מוכרות, והוא מפציר השכם והערב בכוחות המזוינים ובארגוני הביון לעשות מעשה. הדברים ברורים, המטרות מסומנות, והיעד האהוד־ברקי הוצב. אין מנוס מלהתגונן מול ה"היטלר" היושב בבלפור, להדיח אותו ולמנוע את בחירתו הנוספת בכל דרך, גם צבאית.

מול מתקפת הברקים המשולבת הזאת על הדמוקרטיה הישראלית עומד הימין ומנמנם. ניתן אולי להבין את הנמנום, האיום כה בוטה ומופרך עד שקשה להאמין בו. אך מדובר באיום אמיתי. הנבצרות על השולחן, ההפיכה אפשרית ואף רצויה מבחינת אהוד ברק, וכנופייתו ואהרן ברק וצלייניו השופטים.דרושה התנגדות ציבורית רחבה נגד כוונות הזדון הללו, ואמירות ברורות כי דבר מסוג זה לא יעבור בכנסת וברחובות. כי מהנמנום הכמעט נאיבי של הימין ובוחריו אנו עשויים להתעורר לסיוט.

בעולם אידיאלי קריאה כזו היתה נכונה גם לנבחרי הציבור מהשמאל. אך גנץ, לפיד, סער ויתר גוש הסירוב מוכנים לוותר על סמכות הכנסת, על זכות העם לקבוע את גורלו ולבחור את מנהיגיו. הם מתמסרים לכוונות לבטל את הבחירות איש־איש מטעמו.חלקם סבורים שהדבר יטה את מאזן הכוח לטובתם, אחרים ספוגי שנאה וקנאה, וחלקם מסרבים לקבל את הכרעת העם ומעדיפים להסתמך על "רצון עם" מדומיין שנהגה בין שתי אוזניו של אהרן ברק.

מפגן חולשה שכזה לא נראה פה מעולם, והשלכותיו הרות אסון.אלו ימים שבהם עצם ריבונותו של האזרח עלולה להישלל ממנו על ידי דמויות הסובלות משיגעון גדלות. אהרן תוקף בחזית המשפטית, אהוד לקח על עצמו את חזית ההפיכה הצבאית. נבחרי הציבור מימין קפאו, אלו משמאל מבקשים לקבל עליהם את השליטה ועול מלכות בג"ץ. אם כיוון הרוח לא ישתנה, צפויים לכולנו בקרוב ימים נוראים.