המחאה איבדה את הצפון: מרוב מטרות הלכנו לאיבוד בתוך היער

השבוע ימלאו 34 שבועות למחאה נגד ההפיכה המשפטית, שעלולה לפגוע בדמוקרטיה. עשרות אלפים מגיעים מדי מוצ"ש למוקדי ההפגנה, דגל ישראל בידם או עוטף את כתפיהם. הם צועדים וצועקים בזכות הדמוקרטיה ובגנות הבושה. אבל בתום 34 שבועות אפשר לומר - המחאה איבדה את דרכה בים המטרות שנוספו לה בדרך.

ההפגנות מציבות מראה מעוותת מול פני ראשיה. מפיחות תקווה שהנה עומד לקרות משהו. הן מאפשרות למוחים לשחרר קיטור, וזה מיתרגם בטעות כאילו יש להן כוח. אין להן. אם הכוח הזה לא ייתרגם למעשה פוליטי, המחאה הזאת תיעלם מבלי להשאיר סימן. חייבים לזכור שהפוליטיקה שרוצה לשנות את המציאות לא נעלמה, וכנגד כוח פוליטי יש לתת תשובה פוליטית. להקים מאגר שמות ונתונים של המוחים. לתקוע יתדות לעומק החברה, ולא להתבשם במחאה. השגת המטרה מחייבת אורך נשימה וריצה למרחקים ארוכים. 

ראוי שילמדו מה נותר מהמחאה החברתית של 2011, שקמה בגלל נושא חשוב, התייקרות שכר הדירה, הוציאה מאות אלפים לרחובות, ולא נותר זכר לאותה מחאה. לא מפלגה ואפילו לא ארגון למען שוכרי דירות בישראל. אם לא יילמד הלקח, לוין את רוטמן ינצחו.

המחאה החלה כאירוע ספונטני יומיים אחרי שלוין הציג את עיקרי הרפורמה המשפטית. המילה המכובסת לא הצליחה להסתיר את הכוונות האמיתיות שמאחוריה, וגרמה לעשרות אלפי ישראלים להגיע לקפלן ולזעוק שעומדים לחטוף להם את המדינה כפי שהכירו.

התאהבו באור הזרקורים

במהרה התייצבו בראשה אנשים מרשימים כפרופ' שקמה ברסלר, משה רדמן ומספר אנשי עסקים, שתרמו מכספם כדי לספק דגלים וחולצות ממותגות. השבועות הראשונים עמדו בסימן התנגדות לרפורמה. הכריזו שהמחאה א־פוליטית ושאין להם עניין בפוליטיקה בהפלת הממשלה, אלא בהפלת הרפורמה.

אלא שבכל שבוע נוספה מטרה: הקהילה הלהט"בית, הדרת נשים, שוויון בנטל, מאבק נגד הכיבוש, וכמובן - הפלת הממשלה.

כל המטרות חשובות. אין חופש לקהילה ללא דמוקרטיה, ואין חברה ללא שוויון בנטל, ומניעת הדרת נשים היא מטרה נעלה. אלא שמרוב מטרות הלכנו לאיבוד בתוך היער. על משקל תפסת מרובה - לא תפסת. בעצם, פספסת.

ריבוי המסרים התאפשר בגלל שהמחאה התאהבה בעצמה ובהגעה לקפלן. זה הפך למועדון חברתי. פוגשים מכרים. מתחבקים. קובעים להיפגש שוב בשבוע הבא, וחוזרים הביתה מרוצים.

ראשי המחאה התאהבו באור הזרקורים, ויש המשתעשעים בהקמת מפלגה. הם רק לא שמים לב להידלדלות ניכרת במספר האנשים שמגיעים. ביקורת נשמעה על מצעד הנשים לבני ברק, גם הרדיפה אחרי שמחה רוטמן בחופשתו בצפון מיותרת, כך גם המצור על היישוב שבו נפשו רה"מ ואשתו. לא זה מה שיגרום להם לסגת מהרפורמה.

המחאה צריכה לחזור לדבוק ברעיון המכונן. להפגין סביב בית המשפט העליון כשידונו בביטול עילת הסבירות. להפגין מול ביתם של לוין ורוטמן ונתניהו. ללא רגע מנוחה, עד שיבינו שהמחאה רצינית בכוונותיה למנוע את ההפיכה המשטרית ולשמר את הישגיה. כשמטרה זו תושג, אפשר לנוע לעבר המטרה הבאה.