בסוף הקרב, אזרחינו יצילו אותנו מידי מנהיגינו

היום תגיע לשיאה ההצגה הטובה ביותר בעולם, שהפעם היא על חשבוננו. ההצבעות על ביטול עילת הסבירות יחלו, וזה מול זה יתייצבו ברחובות שני מחנות: המתנגדים לרפורמה שיקיפו את הכנסת בסיומה של צעדת העלייה לירושלים, וכשיא של 30 שבועות רצופים של מחאת קפלן, ומולם תומכי הרפורמה שיקיימו הפגנה בתל אביב, שאותה הם מכנים הפגנת ענק.

בתווך עומדת אומה, קרועת לב אך עדיין נושמת, מצפה לנס שימנע את הקרע הסופי. נושאת עיניים למחאה ברחוב ובמילואים מחד, ולנשיא המעצמה הגדולה בעולם, ג'ו ביידן מאידך, היא מקווה שהלחץ המשותף יעצור את הממשלה ואת העומד בראשה - שחושבים רק על עצמם.

וראש הממשלה בנימין נתניהו אמר שהוא נכנס לאירוע, והיה אמור להתוות דרך לטובת כל אזרחיו. נתניהו לא פועל כמאמר בן־גוריון שאמר: "לא אכפת לי מה רוצה העם, אכפת לי מה העם צריך". רה"מ פועל כמי שלא אכפת לו מה העם רוצה או צריך, אלא רק מה הוא, נתניהו, צריך. אנחנו פשוט לא מעניינים אותו. דוגמה לכך קיבלנו בהודעת לשכתו כי רה"מ ייצא לביקור מדיני בקפריסין ביום שלישי, יחזור ברביעי, ולמחרת (בעיצומו של צום ט' באב), כבר ימריא לטורקיה. המדינה בוערת, כמעט יד איש בצוואר חברו, וראש הממשלה מהדק את חגורת המושב. נראה שמגובה הטיסה הכל נראה קטן, ופחות מפחיד. הוא כידוע לא מתעסק בדברים קטנים, אלא רק בעניינים שברומו של עולם.

ננסה לרגע להיכנס לראשו: נתניהו יודע שמייד לאחר שהחוק יעבור - אלא אם האנשים הטובים בליכוד יעמדו על רגליהם האחוריות - הכנסת יוצאת לפגרת קיץ. אין כינוסי מליאה ואין חקיקה עד אוקטובר. הוא משוכנע שפרק הזמן הזה יחסל את המחאה. והוא אומר לעצמו - נחסל את המחאה, ואחר כך נראה.

הוא טועה, כי בעוד כל זה מתרחש - החיים עצמם קורים. מספר הנרצחים בחברה הערבית הגיע ל־129 מתחילת השנה, הפיגועים רודפים זה את זה, משבר מילואים בצבא, קריאות בקואליציה לכלוא את אנשי המילואים שאינם מוכנים להמשיך להתנדב, יוקר המחיה נוסק. רשימה חלקית. כשחשבו שנישבר, קם עם וצעד בשלושת הימים האחרונים לירושלים, והזכיר בעוצמותיו איזה עם נפלא אנחנו, ושזו המדינה של כולנו. הזכיר שיש כאן סולידריות חברתית שקשה למצוא במקומות אחרים, שהערבות ההדדית קיימת, ושלא ניתן לגנוב לנו את הדמוקרטיה. אם יש מישהו להודות לו על כך זו קואליציית נתניהו, שהזכירה לכולנו על מה חשוב וצריך להילחם.

בסוף הקרב הזה, שבו חיילינו־אזרחינו (כי הרי כל העם צבא) יצילו אותנו מידי מנהיגינו, כפי שנהג לומר בעל עיטור העוז, אלוף (מיל') יוסי בן חנן, חייבים לשבת ביחד ולנסח אמנה חדשה ברוח הדמוקרטיה ומגילת העצמאות. כי מה שהיה - אסור שיחזור.