על רקע הקריאות בישיבת הממשלה: ראש הממשלה בנימין נתניהו לא מעוניין לפטר את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה. גם אם היה רוצה לעשות זאת, מדובר בהליך מורכב ולא פשוט שהיה גורם לרעש ציבורי כבד במיוחד וספק אם בסופו של דבר גם היה מצליח.
דוח של ועדת שמגר משנת 2000 קבע את הכללים למינויו, כהונתו ופיטוריו של יועץ משפטי לממשלה. בדוח נקבעו ארבע עילות שונות שבגינן ניתן לפטר יועמ"שית: אם היועמ"ש אינו כשיר עוד לבצע את תפקידו, אם מתנהלת נגדו חקירה פלילית, אם היועמ"ש עשה מעשה שאינו הולם את מעמדו, או אם קיימים חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה ובין היועץ המשפטי, היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל. העילה האחרונה יכולה להיות רלוונטית לממשלה הנוכחית אך זה רק תחילת התהליך.
ראש הממשלה נתניהו בישיבת הממשלה // צילום: לע"מ
שר המשפטים צריך לפנות לוועדה שמינתה אותה. מדובר בוועדה הכוללת חמישה חברים וביניהם שופט עליון, נציג פקולטות למשפטים, נציג לשכת עוה"ד, ח"כ מוועדת החוקה ושר משפטים או יועמ"ש לשעבר. יכול להיות שבוועדה שכזו יהיה רוב להדחת היועמ"שית, אך יכול להיות גם שלא. הוועדה תוציא עמדה כתובה והנושא יעבור לדיון בממשלה, שיכולה לקבל את המלצת הוועדה ויכולה שלא לקבל אותה. ליועמ"ש ישנה זכות שימוע מול הממשלה והוועדה. גם אם הממשלה תעבור את כל המשוכות הללו, בסוף הדרך תחכה פנייה לבג"ץ שעשויה לבטל את החלטת הוועדה והממשלה לפטר אותה.
ההנחה היא שמלבד ההליך הפרוצדורלי המסובך והארוך, הכרזה על פיטורי היועמ"שית תצית מחאה גדולה יותר מזו הקיימת היום - ונתניהו לא מעוניין בכך.
