אסור לאף צד להתאהב בפוזיציה

חום יולי אוגוסט הוא לא רק שם של אלבום שכתב שלמה ארצי. זוהי מציאות חיינו בחודשיים הללו בכל שנה בכלל, ובשנה הזאת בפרט. הטמפרטורות הולכות ועולות, הלחות בלתי נסבלת, המחירים רק מאמירים, ההורים ניצבים מול חודשיים שבהם עליהם להעסיק את הילדים בחופש הארוך בחום המעיק, השיחות בבית הנשיא, שנתנו תחושה שאולי באמת רוצים להידבר, התאיינו, הסבלנות עומדת לפקוע - ושום דבר טוב לא מאיים עלינו שיגיע בקרוב.

ובעוד החום עולה, ניצבים זה מול זה שני חלקי העם. תומכי הרפורמה ומתנגדיה. שר המשפטים, יריב לוין, מאבד עשתונות לאחר שהבין שאם יסתכל לאחור, יראה שם את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מתרחק ממנו. שכמעט ולא נשאר שריד ופליט מהרפורמה הגרנדיוזית, שרק לפני שישה חודשים, ב־2 בינואר, הציג פומבית. אין פסקת התגברות, אין ועדה למינוי שופטים במתכונת הראשונית, עילת הסבירות, שהדיונים בה יימשכו גם השבוע בוועדת חוקה בכנסת, תרוכך עד לבלי הכר, וחוק היועמ"שים ימתין לכנס החורף. 64 מנדטים ואפס משילות.

לכאורה, המחאה מחד והלחץ האמריקני מאידך, שנתניהו לא יראה את החדר הסגלגל מבפנים עד שישיג הסכמה רחבה לרפורמה, הובילו לתוצאה שאמורה להביא למינון אחר של המחאה. אבל כנראה רק לכאורה, כי ביום שישי פרסמה שקמה ברסלר שוורצמן, שנמנית על מובילי המחאה, מאמר שכותרתו – הגיע תור המחאה הלא מנומסת.

לטענתה: "מדינת ישראל ניצבת בפני האיום הקיומי החמור ביותר מיום הקמתה. נתניהו ושותפיו הקיצוניים מעוניינים להשליט בישראל דיקטטורה...אנחנו מעצימים את המחאה... איננו מוחים כדי למחות, אלא כדי להציל את מדינת ישראל".

ובמסגרת המחאה הלא מנומסת, מחר הם יסגרו את נתב"ג. המקום שמכניס קצת חמצן לגופם הקודח של הישראלים, שרק מבקשים הפוגה קלה מהלחץ והמתח בישראל. וכעת, גם את זה משבשים. מיותר.

אסור לאף צד להתאהב בפוזיציה שלו. דרושה כעת מנהיגות פשרנית בשני הצדדים. טוב יעשו המוחים אם גם יעלו הצעות מה כן יש לעשות, כי בכל נושא יש דברים שראוי לשנות. ולא לתומכי הרפורמה שחייבים להכיר במגבלות הכוח שלהם, לא לבצע בליץ חקיקה חד צדדי, ולהיות קשובים לאותו חצי עם, שחש פחד אמיתי מהפגיעה בדמוקרטיה. וכל מי שאומר – אם לא נצליח כעת, לא נורא, הדמוגרפיה לטובתנו ונעשה את המהפכה בעוד מספר שנים, טועה. גם בעוד חמש שנים יימצאו מאות אלפים שיצאו לרחובות.

מדרון חלקלק 

בשולי הדברים, מילה על המחאה שהתקיימה בסיום קורס טיס ביום חמישי האחרון. בעוד ראש הממשלה מברך את הטייסים הצעירים, עשרות אורחים בקהל, שייש להניח שהיו אורחים של אותם טייסים, סובבו אליו את גבם.

האם אותם מוחים יקראו להם גם לסרב פקודה כאשר, אותו ראש ממשלה, ישלח אותם למשימה מעבר לקווי אוייב? בעוד המחאה בקפלן חשובה והצליחה, המחאה בבסיס חצרים מובילה אותנו למדרון חלקלק. חכמים, היזהרו במעשיכם ולא רק בדבריכם.