תופי המלחמה של אהרן ברק

כחודשיים חלפו מאז נערכו הפגנות מול ביתו של נשיא בית
המשפט העליון לשעבר אהרן ברק. תומכיו וסביבתו התחלחלו אז עד עמקי נשמתם. הפרופ' ברק, כך הסבירו, הוא אדם קשיש בשנות ה־90 לחייו, שאינו מעורב בדבר, שאינו בוחש ואינו קשור לעניינים הפוליטיים. הוא הרי עזב לפני יותר מעשור וחצי את תפקידיו הציבוריים. בכלל, הוא אינו הכתובת הראויה למחאה, ואין לראות בו גורם שאחראי או מניע מהלכים ציבוריים שנויים במחלוקת.

והנה, השבוע ברק חזר למרכז הבמה. מתברר שהוא מנהל מגעים עם השר רון דרמר כדי לבדוק אפשרות של פשרה, מייעץ לגורמים באופוזיציה, משוחח עם הנשיא יצחק הרצוג. כל זאת מעבר לראיונות בתקשורת, טפטוף המסרים והפעלתנות שלא היתה מביישת אדם בימי נעוריו.

וברק אינו סתם פעיל ותזזיתי, הוא ממש שש אלי קרב, ולא בהכרח במובן המטאפורי. שופט העליון לשעבר הצהיר כי אם תועבר חקיקה בכנסת הנוגעת לרפורמה במערכת המשפט, הדבר יהיה עילה למלחמה.

זו אינה הפעם הראשונה שבה משתמש ברק בביטויים קשים ולוחמניים. עם פרסום כוונות הממשלה לבצע את הרפורמה המשפטית, הוא זרק לאוויר דימויים כמו "חרוזי רעל", הצהיר שהוא מוכן לעמוד מול כיתת יורים כדי שהחקיקה תתבטל, ובעבר הרחוק מעט יותר תיאר כיצד יכריעו טנקים את המאבק בין רשויות השלטון בישראל.

ברק אינו היחיד שהטרמינולוגיה המיליטריסטית מתגלגלת על לשונו. גם באופוזיציה, בתוך הכנסת ומחוצה לה, הלהג הצבאי הולך ומתפשט. יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ, רמטכ"ל לשעבר, לא היסס להזהיר מפני מלחמת אחים והבטיח "להרעיד את המדינה" אם תחודש החקיקה.

למה בדיוק גנץ וברק מתכוונים כשהם כבר שומעים לדבריהם את תופי המלחמה? חשוב מכך - מהו בדיוק הקזוס בלי שלהם? השאלות האלה מתחזקות לאור העובדה שהימין מוכן ללכת כברת דרך ארוכה ולהציע ויתורים דרמטיים כדי לנסות לפתור את המחלוקת בדרכי שלום.

בקואליציה מחפשים פשרה

בממשלה מתכוונים להביא בקרוב הצעה חדשה לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, על פי המתווה של השר דודי אמסלם. על פי ההצעה, הוועדה תורכב ממספר שוויוני של נציגי אופוזיציה וקואליציה, שני הצדדים יוכלו להציב אנשי מקצוע מטעמם כדי לבחור את השופטים, ובלבד שיהיו בעלי כשירות לשרת בבית המשפט העליון. כך, למשל, האופוזיציה תוכל לבחור את הנשיאה חיות ביום שלאחר פרישתה. למעשה, אם יחפצו בכך, יוכלו לבחור באהרן ברק עצמו כנציג מטעמם.

מדובר בהצעה הוגנת ומאוזנת, שתמנע את ניגוד העניינים של ישיבת שופטי העליון בוועדה, תוציא מתוכה את חברי לשכת עורכי הדין ותמנע את סחר הסוסים במינויי השופטים. בקואליציה מבינים שהדבר יעכב את השוויון ואת גיוון הדעות בעליון, אך מוכנים לחיות עם זה בהנחה שבטווח הארוך יושג האיזון הראוי.

הצעה אחרת של הממשלה נוגעת להתנהלות בית המשפט עצמו. הקואליציה תבקש לחוקק כי מינוי ההרכבים בבית המשפט יהפוך לאקראי ולא יהיה נחלתו של נשיא בית המשפט העליון. כיום, בכל תיק שמגיע לפתחו של בית המשפט העליון, נתונה לנשיא האופציה להחליט מי ידון בו. בקואליציה מתכננים שמעתה מחשב יבצע את הבחירה, וועדת החוקה של הכנסת תפקח על ההליך. להצעות אלו יש להוסיף את צמצום עילת הסבירות על פי מתווה השופט נעם סולברג, באופן שבו היא לא תחול על החלטות בנושא מינויים ומדיניות הממשלה.

בראש של ברק וגנץ הדבר מצדיק אולי את תנועתם של טורי שריון כדי למנוע את החרפה. כל הצעה נענית בהכרזות חסרות אחריות על מלחמת אין ברירה. גנץ - מטעמים פוליטיים מובהקים, וברק - בשל רצונו למנוע את קריסת מפעל חייו ולגדוע את השפעתו. מדובר במשחק באש, בחוסר שיקול דעת ובחוסר הגינות. בעוד בקואליציה מוכנים לשלם מחירים אלקטורליים ואידיאולוגיים, באופוזיציה מחפשים רק להתעמת.

ההבטחה של אפי נוה

הבחירות בלשכת עורכי הדין הוכרעו השבוע כשעורך הדין עמית בכר הביס את יריבו אפי נוה. הבחירות היו אמורות לשעמם את רוב הציבור, אך הפוליטיקה הפכה אותן למוקד עניין. בקרוב ייתכן שהן ישובו להיות משעממות אם ישונה הרכב הוועדה למינוי שופטים.

עם זאת, נותר דבר אחד לא פתור. מדובר בהצהרתו של אפי נוה כי בידיו הקלטות וחומרים שירעידו את המדינה אם ייחשפו. יו"ר הלשכה לשעבר, שעמד במרכז פרשות בעייתיות ובמגע עם ראשי מערכת אכיפת החוק, אינו אדם פרטי. כאיש ציבור נדרש ממנו לחשוף את מה שידוע לו.

לאזרחים מגיע לקבל את המידע הזה. אם מדובר בהצהרות שווא, טוב עשו עורכי הדין שהתחשבו גם בעניין ולא מינו מחדש את אפי נוה לתפקיד הרם.