מחוברים: המעשייה החסידית על נועה קירל

זוכרים את הפרק של "הבית של פיסטוק" ליום ירושלים? בטח שאתם זוכרים. זו פנינה תרבותית שאי אפשר לשכוח. רגע (ציפי מור) ופיסטוק (ספי ריבלין, עוד לא המציאו אז את הקראנץ') שומעים שהדודה חנה חולה, והם נוסעים לבקר אותה. בדרך הם מחליטים לעבור בכותל, כדי לטמון פתק לרפואתה בין אבניו. כשהם מגיעים לרחבה, המוני ילדי גן לבושים לבן נותנים ידיים במעגלים גדולים, ודודו זר אחד, שיצא מ"פרפר נחמד", אומר בקולו המתוק: "שלום לכם, ילדים יקרים, וברוכים הבאים ליום ירושלים".

הסאונד בדיסטורשן, כי ככה היתה החינוכית באייטיז, והמצלמה עוברת בקאט לגננת, ששרה לנו משיר ציון ובמקביל נותנת הוראות לצוות ולזאטוטים גם יחד. זה נשמע ככה:

"בשער־ה־ה־ה־היך, מחיאות!

ירוש־ל־ה־ה־ה־הים, ירושל־הים ה־בנו־יה־ה־ה, ירושל־הים ה־בנוי־יה,

ולקום ולסדר מעגלים,

שחוברה לה יחדיו.

כעיר שחוברה לה חוברה לה יחדיו.

כעיר שחוברה לה; כעיר שחוברה לה. כעיר שחוברה לה. יחדיו!"

אני לא יודעת מי את, גננת יקרה שאולי כבר היתה בת 40 כשאני הייתי בת 4 וצפיתי במשדר. אבל היו לך קוקו גבוה, תודעת שליחות חינוכית ואהבה לעיר הבירה. אולי היית מותשת מהמוני הקטנטנים בבוקר ההוא, ואולי את בכלל מדריכה פדגוגית - תדעי שבחיים של ילדי משפחת קור מתל אביב את דמות מכוננת. מעולם לא שמעתי מישהו שר את השיר ששוררת שם, ודורות על דורות התחנכו ועודם מתחנכים אצלנו על הטקסט המדויק שציטטתי למעלה. עיר שחוברה לה יחדיו, על מלא.

כשפיסטוק (ספי ריבלין, אז עוד לא המציאו את הקראנץ') הגיע לכותל, הוא פגש ילדים לבושים לבן רוקדים במעגלים, ודודו זר אחד, שיצא מ"פרפר נחמד", אמר בקולו המתוק: "שלום לכם, ילדים, וברוכים הבאים ליום ירושלים"

"ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים" - זה פסוק מספר תהילים. מי שמכיר את ירושלים הפשוטה, היומיומית, יודע שזה נכון. בהשפעת יום ירושלים, ובלי להתאמץ, הנה דוגמאות כלל־ישראליות מהשבוע האחרון שישמחו את ירושלים ואותנו ביום חגה:

1. דרכונים ונהנים

אמנם אין סיבה לצאת מהארץ - יש פה הכל, וזה - אבל לפעמים אין מנוס. את התורים הארוכים בלשכות האוכלוסין, שכמעט התחרו בפיצוץ האוכלוסין, התחילו השבוע לפתור.

תזכורת: הקורונה גרמה לכך שאנשים לא יצאו מהבית גם כשלשכות האוכלוסין היו פתוחות. בערך מיליון איש, שבמצב רגיל היו פוקדים את הלשכות האלה, ניסו לקבוע תורים כשהקורונה נגמרה. כלומר, למיליון האיש הרגילים שמנסים לקבוע תור בשוטף נוספו מיליון שהמתינו מאז המגיפה.

מי שהרים את הכפפה הוא השר הש"סניק משה ארבל. לפי פוליטיקת הזהויות הישראלית, זה לא סביר שדווקא השר החרדי יהיה זה שיחליט בתוך זמן כל כך קצר מרגע היכנסו ללשכה להשיק פיילוט, שבמסגרתו ארבע הלשכות הגדולות יעבדו רצוף מ־7:30 בבוקר עד 22:00 בלילה, ויתרכזו רק במתן דרכונים.

הסטיגמה הרגילה מניחה שחילונים נוסעים לחו"ל לנופשונים של בטן־גב, בטח ביולי-אוגוסט, או לפגישות עסקים זריזות כאלה - ולא ישראל השלישית. וכשחרדים טסים, כך חופר פילוח הפוליטיקה התת־מגזרי המכאיב - הם האשכנזים, ולא האלקטורט של משה ארבל.

ש"סניקים טסים פחות? מה זה משנה! משרד הפנים עושה כל ישראל לחברים. במהלך לאומי גדול, ותמורת שעות נוספות, גויסו לתגבור כל עובדי מינהל האוכלוסין - שלפי החוק הם היחידים שרשאים להנפיק דרכון ביומטרי.

ביום רגיל, לשכה גדולה מנפיקה כ־2,000 דרכונים. ביום מורחב, כמו השבוע, הונפקו בלשכה כזאת כ־7,000 דרכונים בממוצע. ומי שהזדמן השבוע ללשכה מרכזית לקראת סגירה ראה שבסוף כל יום, מאיישי העמדות - נשואים טריים, הורים צעירים, גמלאים שפרשו וחזרו לעבוד לרגל המבצע וגם אנשי מטה שבדרך כלל לא עובדים בשטח - מצטלמים למזכרת מעוד יום של עשייה מחוץ לקופסה.

2. אין התיישנות

הח"כים שמחה רוטמן ופנינה תמנו שטה ערכו השבוע דיון משותף לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדה למעמד האישה, שבראשן הם עומדים. זאת, כדי לדון בשתי הצעות חוק שנועדו לעצור את ההתיישנות על עבירות מין בתוך המשפחה: הצעה אחת של ח"כ אפרת רייטן מהעבודה, הצעה שנייה של אליהו רביבו מהליכוד.

דווקא השר הש"סניק משה ארבל פותר את משבר הדרכונים הגדול, בניגוד למה שפוליטיקת הזהויות הישראלית היתה חוזה. השבוע הנפיק משרד הפנים 65,309 דרכונים, כמעט כפול מהמכסה הרגילה

הדיון נפתח בעדות של הילה צור על האונס שביצע בה אחיה הבכור, הטייס (כפי שנחשף בתוכנית "המקור"), והמשיך בעדותו של ח"כ ארז מלול מש"ס. מלול, כשמצידו האחד ח"כ טלי גוטליב ומצידו האחר ח"כ מירב כהן, דיבר על משפחה המוכרת לו מקרוב ועל גילוי העריות האכזרי שהתרחש שם. הדמעות לא אפשרו לו להסביר כמה הכרחי הוא ביטול ההתיישנות נוכח הטראומה המהדהדת, גם לאחר שנים. כל הנוכחים בדיון בכו איתו, ללא הבדלי מפלגה, דת, גזע, מין והיכרות אישית עם הנפגעים.

היו"ר תמנו שטה אמרה: "חבר הכנסת מלול, בא לי לחבק אותך" - ואף אחד לא כעס על צניעות או על חוסר צניעות. רק תחושה פשוטה של סולידריות עמדה באוויר.

3. נועה קירל והרב רימון

ואיך אפשר בלי המעשייה החסידית שהתקיימה בראשית השבוע, כשכוכבת האירוויזיון ביקשה סלפי מהרב של גוש עציון, שלא זיהה אותה? מי שאהבת ירושלים מפעמת בו יכין פוסטר מהתמונה הזאת, ויתלה אותה על כותל המזרח בסוכתו. יחד שבטי ישראל.