כשהפנטזיות של בן גביר קורסות | פרשנות

ביום ראשון האחרון בן גביר עוד פנטז על שינוי המשוואה הפוליטית. בתמרון בסגנון בנט, ביקש השר לביטחון לאומי לאגף את ראש הממשלה נתניהו ואת הקואליציה כולה מימין, ולהציב עצמו כגורם הניצי והנחוש ביותר בממשלה.

התירוץ הרשמי היה כמובן "התגובה הנרפית" של ישראל לירי הטילים מעזה, שנענה בהפצצה בדרג בינוני. אך מאחורי הקלעים עמדו העלבון מכך שלא הוזמן לדיונים סודיים, הסקרים הלא מחמיאים והקושי לממש מדיניות בתחומי האחריות שבמשרד הממשלתי שעליו הוא מופקד.

הטקטיקה הייתה אגרסיבית. החרמת ישיבות ממשלה, השבתת ועדות הכנסת החשובות שעליהן אמונים אנשי מפלגתו של בן גביר, ראיונות צעקניים והתחייבויות ללכת עד הסוף, אם יהיה צורך בכך. נושאי בשורת המרי הפוליטי הקואליציוני היו אמנם חדשים, אך הטקסטים ישנים וזכורים לטוב מימי ימינה העליזים. "זה לא ימין", זעקו המרואיינים.

גם התגובה מצד נתניהו והליכוד הייתה אגרסיבית. בניגוד למדיניות ההכלה הפוליטית המסורתית שלו והניסיונות לייצב את הקואליציה בחתימה נמוכה, שלח ראש הממשלה את בן גביר להתפטר ונזף בו על ילדותיותו והחיפזון שאחז בו.

איש לא האמין שאכן אורבת סכנת התפרקות לקואליציה. אך כמו בקרב צבאי, גם בקרב פוליטי תנאי הפתיחה ידועים, אך הסיום לוט בערפל ולמערכה תנאים משלה. כשעלה השחר על יום שלישי, שונתה המשוואה לחלוטין. בעזה ספרו את בכירי הג'יהאד האסלאמי המתים, ומבצע "מגן וחץ" יצא לדרך. לבן גביר ניתנה האופציה לסגת ולטעון כי המשבר תם, המהלך הצבאי החל.

כשהתותחים רועמים

לאורך הפעילות המוצלחת שניהלו צה"ל ומערכת הביטחון בעזה נדמו החיכוכים בקואליציה. כשהתותחים רועמים, המוזות הפוליטיות שותקות. אך כאשר מספר האזעקות בדרום ובמרכז הלך וירד, וכשנדמה היה שהמבצע מתקרב אל סיומו, החישובים הפוליטיים התחדשו. כמו בסיומן של כל הפעולות הצבאיות הישראליות.

לשותפיו, ובייחוד לבן גביר, הועבר מסר חד וברור. סבלנותו של ראש הממשלה לחישוקים ימניים מועטה ביותר. גם בליכוד לא ששים עוד לרקוד את הריקוד המאוס מבחינתו עם הימין שמימין לימין. גם יתר מרכיבי הקואליציה לא הביעו נחת יתרה ממהלכיו של בן גביר. שר האוצר סמוטריץ' הבהיר במילים דיפלומטיות אך ברורות, שאין מקום להתנהלות קואליציונית פזיזה, ושהפתרון הוא דרך הידברות על המחלוקת ולא באמצעות איומים בסגנון "אני הולך" של רוכלי שלגונים בחוף הים.

חברי הכנסת החרדים עסוקים בקונפליקטים משלהם עם נתניהו ומפלגת השלטון, אך המחלוקות האלה ככל הנראה ייפתרו לקראת העברת התקציב. אולי זאת הסיבה שאף אחד בש"ס או ביהדות התורה לא מיהר לגבות את בן גביר.

נראה שהשר לביטחון לאומי מתקשה לייצר סדר אפילו במפלגתו שלו. בסיעתו גדל לו חישוק ימני בדמות ח"כ אלמוג כהן, שטען השבוע כי הגי'האד האסלאמי נמנע למעשה מירי הודות לנוכחותו בעיר שדרות. בן גביר לומד בדרך הקשה כי הבבשוקה של הימין שמימין לימין לא נעצרת בו, ותמיד מסתתרת בבושקה ימנית יותר.

המשבר כולו הוא סימן מצד נתניהו לשותפיו השרים ולחברי הכנסת של הקואליציה כי הוא מתכוון לתחזק את הקואליציה בעצמו ולשים דגש רציני ביותר באופן אישי על הבטחת הישרדותה של ממשלתו. כך זומן יו"ר ועדת החוץ והביטחון יולי אדלשטיין לישיבת הקבינט. מסר שהוא איחוד בליכוד .

מסר דומה מבקש נתניהו להעביר גם לציבור מצביעי הימין ולאזרחים כולם, ולפיו הוא לוקח את ניהול המציאות לידיו ונכנס לעובי הקורה. אין זה סוד שהליכוד וגוש הימין איבדו מנדטים לאורך התקופה האחרונה בסקרים. אין טעם להכחיש את העובדה כי הממשלה אכזבה בתחומים רבים בפעילותה בחודשים האחרונים והדברים נוהלו באופן חלקי. נתניהו אפשר לשריו להוביל מהלכים בתחומם, בייחוד בתחום המשפטי והכלכלי, כשהוא שותף למהלכים, אך נותן אשראי ומרחב תמרון.

כעת נתניהו חוזר למרכז הבמה ונוטל את ההובלה בתחומי הביטחון, מדיניות החוץ והכלכלה. במוקד עומדים מהלכים אזוריים והשאיפה לגרוף הישג מול סעודיה, היהלום שבכתר הנורמליזציה. כך, גם המבצע שישראל יזמה היה איתות כי עניין הביטחון מוטל על כתפיו, וכי ההכרעות יינתנו על ידיו בצוותא עם שר הביטחון גלנט.

האחרון שיבח מול המצלמה ומאחוריה את הדומיננטיות של נתניהו בקבלת ההחלטות בתקופה ביטחונית מאתגרת ומול הסכנות שעוד אורבות לישראל. היה זה סימן מצידו שהוא מקבל את בכירותו של נתניהו בכל התחומים.

גם בתחום הכלכלי, בייחוד לקראת התקציב ולנוכח התגברות יוקר המחיה והנטל על רבים מאזרחי ישראל, מבקש נתניהו לקחת את המושכות. כבר סמוך לניצחון בבחירות נשא נתניהו נאום, שבו סימן את המטרות הביטחוניות והכלכליות והדרך שבכוונתו להתוות לממשלה. המטרות העיקריות כללו הסכם אפשרי עם סעודיה, החזרת השקט לרחובות, פעילות תוקפנית מול איראן וגרורותיה ומלחמה באינפלציה ובמחירים המאמירים.

חצי שנה אחרי

חצי שנה אחרי הנאום וחבלי הלידה של הממשלה, הגיעה העת מבחינת נתניהו לדאוג באופן אישי שהבטחותיו יקוימו ושיעדיו יושגו.

הדבר ניכר במסיבות העיתונאים בעניין התוכנית לחינוך חינם לגיל הרך ובליווי אישי של כניסת רשת קרפור לישראל. זאת, לצד שיחות שכבר הפכו גלויות בינו לבין האמריקנים והסעודים לקראת הסכם עתידי אפשרי, וכן פעילות הסברתית ודיפלומטית מול נבחרי הציבור בארה"ב ובאירופה כדי לנסות להצר את צעדיה של איראן.