הבטן הרכה של הקואליציה

קשה היה שלא לחוש במפח נפש בחלק מכלי התקשורת ובקרב כמה פוליטיקאים, לנוכח סיומם של ימי הזיכרון והעצמאות הממלכתיים ללא אירועים מיוחדים משמעותיים, למעט תקריות בודדות בשוליים. זה היה אמור להיגמר אחרת.

שבועות ארוכים הדהדה התקשורת, בחשש מהול בתקווה, כי הימים הקדושים הללו יישטפו בגל המחאה, וההיערכות היתה בהתאם. ניידות שידור התמקמו בעמדות מפתח, וכתבים עשויים ללא חת נשלחו למשימה: לתעד חילול של העלייה המסורתית לבתי הקברות או הפרעה חתרנית בטקסים הממלכתיים של הדלקת המשואות וחלוקת פרסי ישראל. גיבורי המקלדת הנועזים ציפו לראות את העם נגרר אל הוויכוח הפוליטי הסוער, קורע את עצמו מעל קברי בניו ובנותיו ובין ענני המנגל בפארקים.

היה זה מחזה אבסורדי, חרף כישלון המאמץ לצבוע ימים של אחדות בפלגנות ובפרובוקציות. אנשי תקשורת, ששירותם הצבאי התרכז בעיקר בלגימת אספרסו בבית הקפה ברחוב יהודה הימית ביפו, שבו ממוקמת תחנת גלי צה"ל, או שהעבירו את ימיהם המנומנמים בשוחות הדסק של העיתון "במחנה", התייצבו בפנים חמורות סבר. הם הסבירו מדוע אסור לאפשר למי שלא חירף את נפשו במלחמות להתייצב בבתי הקברות ולנאום בימים הלאומיים.

תחינותיהם לא נענו, ועם ישראל רק ביקש לשמוח בעצמאות המדינה ולכבד את זכר יקיריו. בחדשות 13 סירבו להשלים עם ההפסד, ובשביל רסיס של ניצחון פיצלו מסך בצוהרי יום הזיכרון, בעיצומה של תפילת "אל מלא רחמים" בטקס הממלכתי לחללי פעולות האיבה. כל זאת כדי לעבור למריבה בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. לאחר מכן, בערב הם בחרו שוב לפצל את המסך בזמן שידור טקס המשואות המרגש ולשלב את התכנסותם של המפגינים ברחוב קפלן.

"העם הזה הוא עם חכם ונבון", אמר בגין בכנסת לאחר מהפך 1977. מתברר שהעם נותר חכם ונבון כשהיה, וסירב לשתף פעולה עם הטלת הרבב בימים הלאומיים. זו לא היתה רק מפלה תקשורתית, אלא גם רגע פוליטי. צבא המקלדות ביקש להנציח את המחאה ואת ראשיה כמי שידם בכל, שאינם ניתנים לעצירה, שלא יבחלו בדבר בקרב על הדמוקרטיה - אבל המאמץ הזה נכשל.

חרדים במקום רפורמה

כעת באופוזיציה נדרשים ללקק את הפצעים ולהפנות את המאמץ לכיוונים האחרים. היעד החדש יהיה חוק הגיוס. בשבועות האחרונים כבר החלו בני גנץ וגדי איזנקוט לכוון את האש לעבר חוק הגיוס המתהווה, בגיבוי תקשורתי ובחיפוי אווירי פובליציסטי כבד.

הגל"צניקים ואנשי "במחנה", שביכו את אי־שירותם של השרים בניסיון להדיר אותם מאירועי הזיכרון, מבכים כעת את השתתפותם בהכרעה הפוליטית. אך הם אינם מוצאים פגם בכך שאותו גנץ מינה בזמנו לממלאת מקום מפקדת היחידה הצבאית של גלי צה"ל דמות שלא שירתה, ולו יום אחד, בצבא.

העניין פשוט: גדוד הרגמים התקשורתי גילה שצבא המחאה שניסה לגייס אינו קיים, וכעת הם מנסים את סיסמת הגיוס. רפורמה משפטית אאוט, סימון חרדים אין. בהתאם לכך, בשבועות הקרובים ישתנה מקצב תופי המלחמה ויוחלפו קריאות הקרב בכיכרות. אכן, נדרש שיח עמוק עם אנשי המגזר החרדי בנוגע לשותפות שלהם בצה"ל ולהשתלבותם בחברה הישראלית, אבל המטרה כאן אינה לשלבם - אלא להשתמש בהם כקרדום פוליטי לחפור בו.

תזכורת: לפני כמה חודשים, ערב הבחירות, פרסם גנץ תמונה שבה הוצגה ממשלתו הפיקטיבית עם השותפים אריה דרעי וחברי המפלגות החרדיות האחרות. איש לא ראה בכך איסור שהוא ייהרג ובל יעבור, אלא ההפך.

משום מה לוחמי המקלדת עודדו אז את שותפות החרדים העתידית בממשלת השמאל האפשרית, דרבנו את הנבחרים החרדים ללכת בנתיב האחדות וההסכמות עם החילונים, זה שהם מנסים לצעוד בו כרגע, וחיבקו חיבוק עז את אלו שהם בזים להם, מקניטים אותם ונוזפים בהם כיום.

האפשרויות מוגבלות

אך בקואליציה מבינים כמה רכה הבטן החרדית בשותפות בממשלה, ומעריכים כי גל המחאה כנגד השותפים החרדים יתעצם ויהפוך לנושא המרכזי שעליו יישענו גנץ, לפיד ובוודאי ליברמן ומיכאלי, בניסיון שלא לאבד מחר את המומנטום המחאתי שהחל על רקע הכוונה לחוקק את הרפורמה המשפטית.

אפשרויות התגובה אל מול כוונות האופוזיציה מוגבלות. חוק הגיוס, מבינים שם, הוא רק תירוץ נוסף לנסות לבצע תמרון פוליטי. איש אינו נאיבי מספיק כדי לחשוב שאם מחר יחליטו גפני וגולדקנופף לבצע מעבר אל הגוש שמנגד, יסרבו אנשי גוש השמאל להצעתם בנימוס וישלחו אותם אל בסיס הקליטה והמיון, במקום להקים איתם ממשלה חלופית.

אלו עומדים להיות ימים מכוערים, רעילים, רוויים בהכפשה ובכינויי גנאי נגד הקואליציה תוך שימוש בנוכחות החרדית בממשלה. הדבר עשוי להניב רווחים נאים לטווח הקצר למפלגות האופוזיציה, ובייחוד למחנה הממלכתי, ששם ראש המפלגה לפחות יכול להתפאר בעברו הצבאי כרמטכ"ל, בניגוד לחבריו לפיד, ליברמן ומיכאלי, ובוודאי בהשוואה לאיימן עודה ולאחמד טיבי.

בחירת הרוב

אלא שימי הזיכרון והעצמאות הוכיחו כי לטווח הארוך, כשהציבור נאלץ לבחור בין התמסרות לממלכתיות לבין כניעה לפילוג, הרוב מעדיף לשמור על קו מתון ועל מסירות לדגל ישראל ולמוסדותיה, גם בלב הוויכוח הסוער ביותר.

זה כמובן לא יעצור את גיבורי המקלדת. הם ימשיכו ויחריפו את הקרב, נשענים על ניסיונם הקרבי בתחנות השידור ובעיתונים צבאיים. לא מן הנמנע שלצד הישגים, יספגו מפח נפש נוסף הודות למתינות העם היושב בציון, שהוכיח שראוי להרים כוס יין לחייו. לחיי העם הזה, שכמה טוב שהוא כזה.