הרפורמה היא סכנה קיומית, המאבק בה הוא לא פחות ממלחמה בשדה הקרב

לא, לא אתייחס לדברים שאמרה שרת ההסברה גלית דיסטל אטבריאן נגד טייסי המילואים שהודיעו שלא יגיעו לאימונים. כי יש התבטאויות שאפילות ההתייחסות אליהן היא מיותרת. עם זאת, אני חש אחריות להסביר את המהלך של אותם מילואימנקים, גם לאנשים הטובים שתומכים ברפורמה.

אני מרשה לעצמי לחשוב שאני יכול לדבר בשמם של הטייסים. לא רק בשמם, אלא בשמם של כל אלה שהתנדבו ליחידות מובחרות ותוך כדי שירות בסדיר, בקבע ובמילואים, שנשלחו למשימות המסוכנות ביותר, כשידעו שיש סיכוי גדול שלא יחזרו מהן.

הייתי שם, התנדבתי לטיס, באחת מהמשימות להן יצאתי בהתנדבות – חילוץ נווט מלוע הארי המצרי – הסיכויים שנחזור היו קלושים ביותר. כששאלו אותי: 'מה הרגשת, למה התנדבת למשימה הזו?' עניתי שיש משימות שהן חשובות לקיומה של המדינה, הבית שלנו, יותר מהחיים. גם אם לא היינו חוזרים, המסר שלא נוטשים לוחם בשטח אויב חשוב לקיומו של צבא ושל המדינה - חשוב יותר מהחיים.

לאנשים אלה, כמו לאנשי 8200, אנשי ההיי-טק וכל מאות אלפי המפגינים, מדינת ישראל חשובה. מדינת העם היהודי יכולה להיות רק מדינה דמוקרטית. העם היהודי, שבניו היו תמיד מבין המובילים בתנועות החופש, לא יכול לחיות במדינה שהיא משהו אחר מדמוקרטיה.

מכאן שהסכנה במהלכים של ממשלת רוטמן ולוין (ואיננו אומר ממשלת נתניהו כי מהיכרותי את נתניהו הוא, בגדול, בדעתי, בדעת כולנו) היא סכנה קיומית. אנחנו, שיודעים את גודל אחריותנו בהגנה על המדינה הזו, מרגישים שמאבק בשינויים הללו הוא לא פחות ממלחמותינו בשדה הקרב.

ולמי שיגידו שזו "ממשלת רוב, והרוב קובע" - זו כבר איננה ממשלת רוב. היא נבחרה כממשלת רוב, אבל היום היא ממשלת מיעוט. הרבה מבוחריה כבר אינם תומכים בה. בין המפגינים נמצאים מי שהצביעו ליכוד, לכל מפלגות הקואליציה ואפילו למי שהצביעו לבן גביר. אני שומע אותם בהפגנות אומרים שממשלת הרוב הונתה את בוחריה והיא היום ממשלת מיעוט.

הדורסנות בחקיקה, ההתעלמות מהנזקים שהשינויים המוצעים יביאו על מדינת ישראל - במרקם החברתי, בכלכלה, בבריחת הון, בעצירת השקעות חוץ, ובמקומה של ישראל במשפחת העמים, דברים שהם תנאי להמשך קיומה של מדינת ישראל, מצביעים על כך שלא רפורמות אמיתיות עומדות לנגד עיני לוין ורוטמן, אלא נקמה. על זה כולנו נלחמים, ועל זה נלחמים אלה שאומרים שיפסיקו לשרת במילואים שבין המלחמות.

ומילה אחרונה על רה"מ נתניהו. אינני יודע מה עובר בראשו של האיש הזה, שרתם את לוין ורוטמן שיחוקקו חוקים שיחלצו אותו מהמשפט. הוא שיחרר שדים ועכשיו נראה שהוא הפך להיות כלי משחק בידיהם.

במדינה מתוקנת מי שהואשם יהיה זכאי עד שהוכחה אשמתו. עם זאת, כשמדובר במנהיגות, מנהיג יהיה חייב להתפטר כל זמן שלא הוכח שהוא זכאי. מנהיג שהואשם ועומד למשפט, יעזוב את החיים הפוליטיים, ילחם על חפותו, וכשיצא זכאי יחזור למקום בו שירת את המדינה. כך בכל העולם, ככה חונכנו בצה"ל. כך צריך להיות כדי שייצר ההישרדות של המנהיג לא יגבר על אחריותו כמנהיג מדינה.