עת חיבוק הגיעה: כשהמשפחה מסוכסכת - הצדדים חייבים להתפשר

עליתי לארץ לפני 30 שנה. גדלתי במשפחה גדולה. ברוך השם, מגדל לא מעט ילדים. כמו משפחה, גם חברה היא מגוונת ושסועה לעיתים, אך תוססת בדרך כלל ומחבקת תמיד. אין לי ארץ אחרת לגדל את משפחתי, אין לנו ארץ אחרת, ואין לנו חברה אחרת. יותר מדי זמן אנחנו מקדישים לשסע - עת חיבוק הגיעה.

יש צלקות ופצעים, יש צורך בתיקון. חבריי סוחבים עדיין את הטראומה של בית המשפט מההתנתקות, של חוסר ייצוג הולם בהרכבים ועוד. חבריי זועקים היום נגד עריצות הרוב ועל מחסור באיזונים ובלמים. אלו ואלו חבריי, את אלו ואלו אני מחבק. אלו ואלו דברי אלוקים חיים.

חובה לומר - בשלושת העשורים האחרונים בית המשפט לקח לעצמו סמכויות וחרג מהפרדת הרשויות. וחובה לומר - הדרך המהירה של "זבנג וגמרנו" אינה בריאה, וגם לא מבטאת דרך ארץ שקודמת לתורה. לא בונים משפחה בהכנעה של אלה את אלה.

נשיא המדינה, יצחק הרצוג, צודק בהבחנה שלו: כולם כואבים. יש שסוחבים כאב עשרות שנים, ויש המפתחים כאב חדש. לאלה זכויות הפרט הן אות הדמוקרטיה, ולאלה קביעת הרוב. לאלה יהדות כזאת, ולאלה יהדות קצת אחרת.

אבל משפחה אחת אנחנו. וכשהנשיא, המבוגר האחראי, קורא לשבת ולהגיע בדרך ארץ למתווה מוסכם מתוך תהליך, הגיעה העת להקשיב ולכבד דעה שונה - גם אם היא קשה לנו, וגם אם תיבות התהודה שמחפשות את המפריד משמאל ומימין ברשתות החברתיות ייצרו רעשי נגד.

האמת והשלום אהבו

בהיסטוריה של עם ישראל אין שני בתי מדרש שונים כל כך כמו בית שמאי ובית הלל. ועדיין, כל בית מדרש הכיר בפסיקה של רעהו וכיבד אותה. בתוספתא נאמר על מחלוקתם: "לא נמנעו בית שמאי לישא (לשאת) נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי, אלא נהגו האמת והשלום ביניהן שנאמר 'והאמת והשלום אֱהָבוּ'". לשם אנו שואפים.

בתלמוד הבבלי הוכרע כבית הלל, על פי בת קול שיצאה מן השמיים ואמרה: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים, והלכה כבית הלל". מתן הלגיטימציה לשתי הגישות בונה אתוס של דיון־ויכוח, והלקח לדורות הוא שהאמת אינה בצידו האחד של המתרס. לכל גישה יש נקודת משען שצריך להבין ולהכיל.

לקח חשוב נוסף הוא שההלכה לדורות נקבעה כבית הלל, כי בית שמאי סירבו לקבל את הנחת היסוד ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים" וסירבו להעמיק בהבנת בית הלל. בית הלל נענו לקריאה לאחריות. הנשיא זעק "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", בואו נקשיב לו.

נתעלם מהשוליים הקולניים

אם נוותר על השיח, יש גם סוף פוטנציאלי אחר לסיפור: שלא כמו ההתנהלות הנעימה המתוארת "כמחלוקת לשם שמיים", בתלמוד הירושלמי מסופר על אירוע שונה לחלוטין. ביום בהיר אחד מצאו עצמם בית שמאי עם רוב בבית המדרש (הפרלמנט), והחליטו לנצל את ההזדמנות.

באמצעות כלי הדמוקרטיה ההלכתית הם גזרו בבת אחת 18 גזירות התואמות את שיטתם ומחייבות את כלל הציבור. אם לא די בכך, התברר שכדי לשמור על הרוב ולמנוע מתלמידי בית הלל להצטרף לדיון ולסכל את המהלך, הרגו בית שמאי באנשי בית הלל שניסו להיכנס לבית המדרש. כפי שתואר בתלמוד הירושלמי: "תלמידי בית שמאי עמדו להן מלמטה, והיו הורגין בתלמידי בית הלל".

מה בין הסיפורים הרומנטיים על בחורים מבית שמאי שנשאו עלמות מבית הלל, לבין רצח על רקע מחלוקות דתיות־פילוסופיות־אידיאולוגיות? במילה אחת: כלכלה. השפעות כלכליות בעקבות הגזירות בתקציבים של רוב חדש, מכסות שמשמרות מונופולים ועמדות השפעה, וגם איומים כלכליים מנגד - גורמים לאלימות.

רגע לפני שנופלים שוב לשסע ולאלימות, תהדהדו "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". בואו נתעלם מהשוליים הקולניים, ובאחריות נגיע למתווה שיחזיק מעמד זמן רב מעבר לממשלה זו או אחרת. ראיתי מקרוב מאוד את מאמצי הנשיא בשבועות האחרונים. הוא משקיע את נשמתו. רדו מהגג, תשבו, תקשיבו, תכילו שיש אמת בצד שני, ותגיעו למתווה טוב יותר שיועיל לחוסן הלאומי ולצמיחה כלכלית.

היענו לקריאת הנשיא

לפני כשבועיים, בפגישה של "אנשים מהעולם הכלכלי" עם ראש הממשלה, ביקשתי לסיים את המפגש בדבר תורה לכבוד שבת. הזמן לכניסת השבת כבר דחק, ואמרתי בקיצור: "בתקופת שלמה המלך היו עשרות שנים של שגשוג כלכלי. נכרתו בריתות בינלאומיות, הסכמי אברהם דאז, עם מדינות האזור ואפריקה. ואז התחלף השלטון.

"המלך החדש, מלווה בחברי הקואליציה החדשה, הגיע לעיר שכם - תל אביב של הימים ההם, הבירה הכלכלית של ישראל. העם ביקש שירפה מעט מהלחץ עליהם, יקל את המיסוי והם יהיו אזרחים נאמנים לו ולממשלתו. הוא התייעץ עם המבוגרים האחראיים, שאמרו לו להקשיב לרחשי לב הקהל, אבל הוא הקשיב לקואליציה הצעירה שיעצה לחזק את הגזירות ולרדות בעם".

המשכתי: "רחבעם המלך, בנו של שלמה המלך, אמר: 'אבי...' - ובנקודה זו עצר אותי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, והמשיך את הפסוק: "ייסר אתכם בשוטים, ואני אייסר אתכם בעקרבים". הוספתי: "עוד לא התאוששנו מאותו פילוג".

אני סמוך ובטוח שראש הממשלה נתניהו מבין את גודל השעה ואת ההיסטוריה הטרגית של פילוג יהודה וישראל. מהיכרות רבת שנים, אני קורא לו: ענה לקריאת הנשיא ועצור להקשיב. כך תחזק את כלכלת ישראל ובכך גם את ביטחונה, בדיוק כפי שכתבת בביוגרפיה שלך.

אני קורא במקביל לחבריי המוחים ולנציגיהם: חובה להבין שמערכת המשפט זקוקה לתיקונים ולעדכונים, לשופטים שייצגו חלקים ודעות אחרות בעם, ולאיזונים ולבלמים מסוג חדש. היענו לקריאת הנשיא. ובעיקר חובה לומר בקול גדול: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים".

הכותב הוא איש עסקים, שותף מנהל בקרן ההון סיכון אלף