איך מחלצים את העגלה מהבוץ? בלי היסודות הציוניים - שום דבר אמיתי לא ייבנה כאן

הם טוענים שאנחנו לא קיימים. "הנה, תראה את תוצאות הבחירות", הם אומרים. כמוך - אין. במילים אחרות, אין ימין שלא תומך בנתניהו, אין ימין שמתנגד לסגירת התאגיד, אין ימין שחושב שדרעי הוא עבריין מורשע שלא צריך להיות שר במדינת ישראל. ימין זה הרי מונופול של החרדים על היהדות. זה לדאוג מהמשילות רק כשאתה לא בשלטון. ושמאלנים. לעסוק הרבה בשמאלנים.

וזה בדיוק המקום של הטור החדש הזה.

כי אם המילים שאתם קוראים לא ייכתבו ולא יושמעו, מישהו יאמין שאין בישראל ימין חילוני וליברלי. שאין ציונות דתית שאינה חרד"לית, מסוגם של סמוטריץ' ובן גביר. שיש רק מרכז־שמאל - אבל אין מרכז־ימין. ואם כולם ישתכנעו שאין אותנו - אנשי ימין מדיני, אבל ליברלים בכל היתר - אז קיים סיכון ממשי למפעל הציוני. לא פחות.

כשהכל שחור ולבן, וכשמלחמת אחים רטורית מתחוללת ברשתות, אנחנו בסכנה. ישראל מתפרקת לאוטונומיות, כור ההיתוך נעלם, ואפילו המרחב הציוני מפנה את מקומו לשבטים. מי שמוכר לציבור שיש חצי עם שמאל מול חצי עם ימין - הוא נוכל. יש פה כאוס אידיאולוגי, כמו ב"מטריקס". מה שאומרים הפוך מהמציאות.

היתה לי הזכות להיות בשנים האחרונות בין מקבלי ההחלטות במדינה. אני גאה מאוד בהישגים המקצועיים שלי כשר תקשורת, בפריסת התשתיות ובקידום הכלכלי. זו בעיניי המשימה של פוליטיקאי: להשאיר חותם. להימדד בתוצאות. יש לי אחריות למה שקרה, כולל הטעויות שעשיתי. ועכשיו, כאזרח, יש לי אחריות למה שיקרה. ידי, כמו שאומרים, במעל. תפקיד העיתונות, למי ששכח, הוא לבקר את הממשלה - כפי שאחרים ביקרו אותי. אני לא עיתונאי, אבל אני מתכוון להשתמש בבמה העיתונאית כדי לעשות בדיוק את זה, ביסודיות וברצינות.

מה השתבש

אני אוהב את המדינה הזאת, נלחמתי עליה, ילדיי ילכו לצבא להגן עליה. אני אוהב את הנופים, את האנשים ואת תחושת הביחד ברגעי המצוקה. דווקא בשל כך אני חייב לפתוח את הטור החדש בהסכמה הכי רחבה שנותרה לנו: משהו השתבש. תומכי הממשלה משוכנעים שבית המשפט הוא השיבוש הכי גדול בחייהם בשנים האחרונות, וכל היתר משוכנעים שהממשלה הזאת היא השיבוש.

אף אחד במדינה לא חושב שהמצב סביר. רגוע. נורמלי. אני לא מתכוון מבחינה ביטחונית. אנחנו הרי חיים על חרבנו כבר 75 שנה. מחבלים ערבים מנסים להרוג יהודים ללא קשר לזהות הממשלה. אלא שהשיבוש הוא מה שמתרחש בתוך הבית. נתחיל בתזכורת על הבסיס: ציונות - בית לאומי לעם היהודי, שמחייב הגנה על המולדת, התיישבות, קליטת עלייה. ומעל לכל - חזון של חברת מופת. לא מסובך. כמה מילים שאמורות להילמד בכל בית ספר, אלמלא רוב תלמידי כיתות א' כבר לא היו לומדים בחינוך ציוני.

עכשיו תשאלו את עצמכם: מה בין הוועדה למינוי שופטים, סגירת התאגיד, הוויכוחים הציבוריים - לבין הבסיס? הגנה על המולדת? באיזו תפיסת עולם סבירה 40 אחוזים מהציבור אמורים לסכן את חייהם בהגנה על המולדת - בעוד לכל השאר יש רשות להשתמט? כן - להשתמט. איך זה נשמע סביר שכל ה"בן גבירים" וה"גפנים" שלא התגייסו לצה"ל, או ה"דרעים" ששירתו שלושה חודשים, ישלחו אותי ואת חבריי להילחם בשבילם - ואפילו לא ירכינו ראש?

ישראל השנייה? ההגמוניה? אלה תירוצים שמכסים על כך שלאנשים לא אכפת מערך הערבות ההדדית. האם צעיר חרדי לא יכול לעשות שירות לאומי באחד מארגוני החסד המעולים שיש בחברה החרדית? האם צעירה ערבייה לא יכולה לעשות שירות לאומי ולתרום לאחד הארגונים או המוסדות בקרבה למקום מגוריה?

למה צריך את זה? כי ככה מפתחים הזדהות עם המדינה. ככה אוהבים אותה, ולא רק מחפשים את הפגמים שלה. וכן, אפשר שוב לברוח לשאלה מי אשם במצב הזה. מה זה חשוב? כדי לתקן - צריך ממשלה שמאמינה בציונות. ממשלה ציונית.

שגיאה אופטית

ממשלה ציונית היא ממשלה שגם מחויבת לערך של חברת מופת. מישהו יודע להסביר מאמץ כל כך גדול כדי שעבריין שהורשע פעמיים יחזור לתפקיד שר? משילות? פיגועים, מתקפות על תחנות משטרה, כאוס בכבישי הדרום וירי בלתי פוסק.

ולא, אין בטור הזה כוונה לעסוק בפארסה שמסתתרת במושג "ימין מלא", כאילו ריכזו את כל הטענות מלאות הזעם נגד הממשלה הקודמת אחת לאחת, ובלי למצמץ עשו בדיוק את מה שייללו עליו. או בכך שהמון ישראלים שמוכנים להסביר נגד מי הם, לא מסוגלים להגיד במשפט אחד מי הם עצמם. או באיך שהמחנה הלאומי הפך ל"מחנה האמוני". השאלה החשובה יותר היא איך מחלצים את העגלה מהבוץ ושומרים על מדינת ישראל. והתשובה היא שבלי היסודות הציוניים - שום דבר אמיתי ובר־קיימא לא ייבנה כאן. מקסימום אצבע בעין לשמאל והרבה רעש.

לכן זו שגיאה אופטית לחשוב שאין ימין חילוני וליברלי, שאין ציונות דתית שרחוקה מסמוטריץ' ומבן גביר, או מהתפיסה החרד"לית. זו גם שגיאה לחשוב שאפשר בלעדינו. הטור הזה יעסוק בחלופה הרעיונית. מה שלא ניתן לעשות בכנסת, יקרה כאן ובמקומות אחרים - במילים. ואל תטעו: למילים יש כוח.

פינה טובה

פוליטיקה היא תשלום הכרחי כדי לעשות טוב. כלי - ותו לא. אם פוליטיקאי או מי שעוסק בכך מבחוץ לא יודע לעשות טוב, נשאר לו רק הבוץ שמסביב. לכן בכל שבוע אנסה להזכיר פינה טובה במדינה, ארגון או אנשים שעשו טוב למען מישהו אחר.

והשבוע, דווקא המקום האפל הצמיח חסד גדול: משפחתו של אשר נתן מורלי ז"ל, שנרצח בפיגוע בירושלים, נותקה מהחשמל. קמפיין גיוס התרומות למשפחה הגיע אלי מכל כיוון, במהירות. חברת החשמל, משטרת ישראל והמון ישראלים טובים לא שכחו השבוע מהי המשמעות של ערבות הדדית.