היסטריה צבועה: גם הזעקה הנוכחית על מות הדמוקרטיה הייתה מוקדמת

קדחת החקיקה טרם הקמת הממשלה, שהגיעה לשיאה השבוע, מעלה צונאמי של זעקות שבר על קץ הדמוקרטיה. אנחנו לא מפסיקים לשמוע על אונס הכנסת, על פוליטיזציה של המשטרה, על רמיסת כל נורמה במדינה מתוקנת. על הרקע הזה אולי רצוי להזכיר, על קצה הקצה, מהן הנורמות שהנהיגו בעבר ממשלות הזועקים למיניהם.

היתה זו ממשלתו של יצחק רבין, שהפרה את ההתחייבויות לבוחריה ב־1992 שלא לנהל משא ומתן עם אש"ף, וחתמה על הסכמי אוסלו. כדי להעביר את ההסכמים בכנסת מבלי שהיה לה רוב, היא שיחדה בשיטתיות חלק מהיריבים שלה. את הסכם אוסלו א' היא העבירה בקולות מצביעי מפלגת ש"ס - אנשי הימין. אריה דרעי בגד בבוחרים שלו בתמורה לשוחד פוליטי מרחיק לכת. בין היתר, הוא קיבל מרבין ומפרס חקיקה שהקנתה למעגלי ש"ס ולחצרות החרדיות שליטה בכל יבוא הבשר למדינת ישראל, באמצעות חוק בשר ומוצריו, שחוקק ב־1994, לדרישת דרעי ואנשיו.

את הסכם אוסלו ב' העבירה הקואליציה של רבין בקולות של שני משוחדים ממפלגת הימין צומת - עבריין הסמים גונן שגב והחשמלאי אלכס גולדפרב. וכמובן, הצבעות אוסלו נבנו על קולות המפלגות הערביות - האנטי־ציוניות.

מערכת הביטחון התנגדה למהלך הטירוף של אוסלו, ואז קיבלה הוראה "להחליף את הדיסקט". להתעלם מכל מה שידעו המקצוענים עד אז על אש"ף וערפאת, ולהתמסר לחזון השווא של פונדק וביילין. זה שהתפוצץ לנו, כצפוי, בפרצוף. רק תארו לעצמכם את איתמר בן גביר מורה למשטרה להחליף את הדיסקט ולהתעלם מהמציאות, בפקודה.

אחר כך הגיעה מה שכונה בזדון "ההתנתקות", כאשר אריאל שרון הפר את מה שהבטיח לבוחריו ואחר כך למתפקדי הליכוד. הרמטכ"ל, בוגי יעלון, קבע שמדובר במתן "רוח גבית לטרור", ולכן הוחלף בשרלטן, שקפץ לדום לפי הוראות מועדון החווה. צה"ל הצטווה לבצע הונאה פסיכולוגית של הציבור והמתיישבים, והמהלך הדמוקרטי יצא לדרך.

כדי לחסל את המחאה הציבורית הנרחבת, הפעיל השלטון יד מרסקת באמצעות המשטרה, הפרקליטות וחלק מהשופטים. בהוראת אנשי שרון דרשו הפרקליטות והמשטרה לעצור עד תום ההליכים כל נערה שהעזה להתייצב על הכביש ולהניף כרזה. כך גם מי שעמד על גג בית הכנסת בכפר דרום והניף דגל ישראל. מוחי כפר דרום הוצעדו בקבוצות של 50 למתקן שיפוט מאולתר שהקים השלטון בתוך כלא באר שבע. הם נשלחו לשבעה ימי מעצר אוטומטיים, ללא דיון וכיבוד זכויות אלמנטריות. בד בבד, המשטרה, בהוראת הממשלה, עצרה אוטובוסים ריקים בצפון הארץ והחרימה את המפתחות לנהגים, כדי שלא יסיעו מפגינים לדרום. 

בכלל, הזועקים עכשיו צפצפו על כללי המשחק הדמוקרטי שוב ושוב, למשל בתקופות של ממשלות מעבר. כך אחרי נפילת ממשלתו של אהוד ברק, שניסה למכור את הארץ לפלשתינים בשיחות טאבה, ימים ספורים לפני הבחירות. כך יאיר לפיד ובני גנץ, שיומיים לפני הבחירות האחרונות מסרו שטחים וזכויות אסטרטגיות למדינת אויב - לבנון. בד בבד, הם ניסו לסנדל את הממשלה הבאה במינוי מני מזוז ליו"ר ועדת המינויים למשך שמונה שנים. אכן דמוקרטים לתפארת.

תועבה פרסונלית

למרות כל אלו, גם מה שנתניהו ודרעי מחוללים בימים אלו זועק לשמיים. אמנם החוקים שמובילים בן גביר וסמוטריץ' חשובים ודמוקרטיים לעילא, אבל לא כך הטיהור בדיעבד של העבריין המורשע אריה דרעי, שהערים רק לאחרונה על היועץ המשפטי ועל בית המשפט. ובכלל, עצם מהלך החקיקה שמתנהל עכשיו, לפני חתימת ההסכמים הקואליציוניים והקמת הממשלה, מביך ולא במקום. הוא נובע רק מחוסר האמון המוחלט של השותפים הקואליציוניים בראש הממשלה.

נבלה פוטנציאלית טמונה גם בכל חקיקה או פסקת התגברות שנועדה להציל את גורלם של פוליטיקאים מובילים, או להפלות לטובה את המגזר החרדי. כך גם לגבי מהלכים חקיקתיים מוגזמים, כמו ביטול של עילת הסבירות לגבי מעשים מנהליים של הממשל.

ואולם, התבוננות בהיסטוריה של הדור האחרון, מאז אסון אוסלו, ממחישה עד כמה צבועה וכוזבת המחאה הנוכחית נגד "הרס הדמוקרטיה". לכן צריך לנשום עמוק ולקוות שהעימות הנוכחי בין ההשקפות יוביל לנקודת איזון ולא להרס. כי קיים צורך דחוף בניעור דרמטי של המערכת הדמוקרטית. להנהיג רפורמה יסודית במערכת היחסים שבין הרשויות, בוודאי במערכת הייעוץ המשפטי, במיוחד בענייני יו"ש. גם את המשטרה, הצבא והשב"כ חשוב לטלטל ולהכריח לחשוב מחדש, ללא הדיסקטים קושרי הידיים של עשרות השנים האחרונות. אסור להחריב, וודאי שלא לשרת אינטרסים אישיים של פוליטיקאים מושחתים ומגזרים נצלניים. אבל הדמוקרטיה נרמסה על ידי השמאל כל כך הרבה פעמים והחזיקה מעמד, שסביר כי תחזיק מעמד גם הפעם.

גירוש חמורי כמשל

ממשלת צרפת ודוברי האו"ם אמנם התפוצצו השבוע מזעם, אבל למרות זאת המחבל סלאח חמורי הועלה על מטוס וגורש מפה הרחק לעבר פריז. למרות איומים בינלאומיים בוטים, שרת הפנים הכמעט לשעבר, איילת שקד, השלימה מהלך תקדימי של גירוש מחבל מורשע, תושב ישראל, לאחר ששללה לו את התושבות. חמורי הוא פעיל קיצוני של החזית העממית, שהורשע בניסיון לרצוח את הרב עובדיה יוסף, שוחרר בעסקת שליט והמשיך להיות מעורב בטרור.

המקרה של חמורי אמור לסמן דרך עבור השלטונות הישראליים הנבוכים והנרפים. עד היום גורש מפה בקושי רב, ולאחר עתירה לבג"ץ, רק מובארק עוואד. מי שהטיף למרי אזרחי פלשתיני אף שהיה תייר - אפילו לא תושב. מחבלים מורשעים, בין שהם תושבים ובין שהם אזרחים וגם אם נשלל המעמד שלהם, ממשיכים לחיות כאן ועל חשבוננו, ליהנות מביטוח לאומי, מדמי אבטלה, מקצבאות וכדומה. עד היום, למרות אינסוף יוזמות חקיקה, עדיין לא נשללות אוטומטית מלוא הזכויות של מי שניסו לחסל אותנו - אזרחים ותושבים ישראלים. זוהי, אגב, דוגמה נוספת לסירוס החלטות הכנסת בידי הייעוץ המשפטי לממשלה ובג"ץ. 

דוגמה נוספת לנרפות הישראלית נחשפה השבוע עם המסמך של האיחוד האירופי, שפורסם בערוץ 13. מסמך שמגלה כיצד מדינות וארגונים זרים חותרים בעזות מצח ובהתרסה נגד השלטון והריבונות של ישראל ביו"ש. במקרה הזה מדובר במזימה מאורגנת להשתלטות הפלשתינית על שטחי C, במימון ובהכוונה אירופיים. כך, האירופאים והאו"ם מוחים על גירוש המחבל חמורי בטענה שירושלים היא שטח כבוש, שאין לנו סמכות לשלוט בה. במקביל הם מצפצפים על סמכותה של ישראל ביו"ש.

עד כה עמדו ממשלות ישראל משותקות, אך הגירוש שבוצע השבוע הוא יוצא מן הכלל שמוכיח עד כמה צריך וניתן לשנות כיוון. הממשלה הנכנסת מוכרחה לאמץ את נחישות מהלך הגירוש. כך נתנהג כמו מדינה חפצת חיים, וגם נמחיש לכל מי ששולט בנו מבחוץ שההצגה נגמרה.