ערב ההתנתקות מגוש קטיף, נפגשתי עם אחד מקציני צה"ל הבכירים. "אם אחרי שנפנה את גוש קטיף העזתים יירו מרגמה אחת לשטח ישראל - הם יחטפו מנה אחת אפיים", אמר לי בנחרצות גנרלית. אין צורך להכביר במילים על מה שקרה מאז. גוש קטיף פונה, את מספר המרגמות והרקטות שארגוני הטרור שיגרו לשטח ישראל כבר קשה לספור, אבל אותו קצין, שבינתיים הפך לאזרח ולפוליטיקאי, ממשיך לפזר הבטחות ללא כיסוי בכל מה שקשור לצעדים שיש לנקוט, והם - ורק הם - יחזירו לציבור את תחושת הביטחון.
את מה שמתחולל בשבועיים האחרונים אפשר לתאר במילה אחת - בושה. ארגון שלם המופקד על הביטחון של כולנו ממתין שהפוליטיקאים יסגרו ביניהם איזו עסקה, שלפיה, כתנאי להקמת ממשלה, לא רק שיקוצצו הכנפיים למפכ"ל - אלא ישפילו אותו בכך שהוא ייאלץ לשמוע חצאי מילים בתקשורת על הכוונה לשנות את פקודת המשטרה כדי לפגוע בתפקודה ובעצמאותה.
האם זו הדרך? זה באמת מה שמטריד את הציבור עכשיו? זה באמת מה שיפתור את בעיותיה של המשטרה הקטנה בעולם, שמוטלות עליה המשימות הגדולות בעולם? עם כל הכבוד לשר החלומות, המיועד לכהן כשר לביטחון הלאומי, חלומות לפעמים מתגשמים - והרבה פעמים לא. ועל כן, מה שנדרש בימים הללו זו קצת צניעות.
מי שמכיר את בעיותיה של המשטרה מבין שהעיסוק בלקיחת סמכויות ובהוראות הפתיחה באש, ולא בהוספת אלפי שוטרים ובשיפור תנאי עבודתם, מעיד על חוסר הבנה. לא רק שהמשטרה קטנה על מידותיה ומשימותיה, היא סובלת בשנתיים האחרונות מגל של התפטרויות ומתקשה לגייס שוטרים חדשים. השוטרים שמשרתים לא רק סובלים מתת־תנאים, אלא גם לא זוכים להכרה הציבורית שראוי היה שיקבלו על עבודתם כפוית הטובה. לא פעם הם נדרשים להקריב את חייהם לטובת הגנה על אזרחים, ורגע אחרי הם נאלצים לספוג עלבונות מצד אזרחים שעוברים על החוק.
בן גביר בזירת הפיגוע בירושלים: "צריך לגבות מחיר מהטרור" // צילום: יוני ריקנר
מה שרואים מכאן לא רואים משם
לזכותו של איתמר בן גביר נזקפת העובדה שהוא רואה בביטחון האישי חלק מהביטחון הלאומי, אך הצהרותיו על כוונתו להקים "משמר לאומי", כשזה כבר הוקם והפך למבצעי מבלי להבהיר את דבריו, תמוהים בלשון המעטה. דרישה מצה"ל אחריות ישירה למג"ב איו"ש, הכוח הכי מאומן כיום במלחמה בטרור ובהפרות סדר, בלי להבהיר מדוע לדעתך מתכונת ההפעלה הנוכחית כשלה ועל כן נדרשת הפעלה אחרת - מעוררת תמיהה וקונספירציות מיותרות.
לזכותה של הממשלה היוצאת, נזקפת העובדה שאצל מקבלי ההחלטות נפלה ההבנה שביטחון הפנים הוא חלק אינטגרלי מהביטחון הלאומי, ולראשונה נבנה תרחיש ייחוס לאומי לאירועי הפרות סדר והתלקחות אזרחית שהוצג ואושר בקבינט המדיני־ביטחוני.
ההצלחה של בן גביר תימדד לא בהצהרות ובלקיחת סמכויות, אלא ביכולתו להעצים את הארגון בשוטרים ולשפר את תדמיתו הכל כך ירודה בציבור. כמו קודמיו, גם הוא יגלה שמה שרואים מכאן לא רואים משם, שקל יותר לגייס שליח וולט מאשר שוטר סיור לתחנת אום אל־פחם, ובכלל הוא יגלה מהר מאוד שהמצוקה אינה נחלתה הבלעדית של המשטרה, אלא היא קיימת גם במערך הכבאות ובשירות בתי הסוהר.
האמירה "לעולם אל תצטער על מה שלא אמרת" חלה גם, ובעיקר, על פוליטיקאים. הצהרות ונטיעת תחושה בציבור שכל מה שנאמר בקמפיין הבחירות יקרה, עלולות להתברר כחרב פיפיות. כדי שהמשטרה תוכל למלא את משימותיה, היא צריכה תוספת מיידית של כ־3,000 שוטרים. אם בן גביר יצליח להביא מיליארדים - אז שאפו. עד אז, קצת צניעות לא תזיק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו