"אדם צועק את שחסר לו", כתב מאיר אריאל.
"חסרה לו ריבונות? מפגין ריבונות"
מתגובתו של איתמר בן גביר לפיגוע הכפול בירושלים ניתן להתרשם שהוא כבר עמוק בתוך הקואליציה. מתגובתו של סמוטריץ' - ניתן להבין שהוא רחוק משם.
בן גביר הגיע לזירה והתנהג כמי שהמינוי לשר לביטחון הפנים כבר מונח בכיסו; גם התקשורת מתנהלת בהתאם - כשעמר בר־לב מגיע לזירה, כתבים צריכים להזכיר לעצמם שמדובר בשר הבט"פ בפועל, הרי בן גביר כבר קיבל תדרוך מהמפכ"ל, שכנראה גם הוא סבבה לגמרי עם המינוי החדש. כגובה ההפחדות - רוחב החיבוק.
כל המיקרופונים בזירה הופנו אל בן גביר, שנתן את ההצהרה הנכונה במקום - טקסט מתבקש, אבל מילים שהאוזן הישראלית למודת קלישאות הפיגועים לא שמעה שנים רבות.
בן גביר לא ביקש איפוק, לא הסית את הדיון אל זהות הרוצחים, אף שהכתבים שאלו מה ידוע על המפגע, וגם לא דיבר על "הפרטנר", אלא הזכיר שהרצח הוא תוצר של שרשרת פיגועים שלא התחילה היום, ומנה את התחנות הקודמות של הרצף הנוכחי - אריאל וקריית ארבע. פתאום אין הפרדה בין דם שנשפך ב"שטחים" לבין דם שנשפך בירושלים. קו בצבע ירוק ודם בצבע אדום אינם כלים במניפולציה פוליטית מתמשכת. ואיך אפשר בלי משילות? המשפט האחרון בסינק המתוזמר כלל את מילת הקוד הזאת.
בסרט המופלא והחשוב "הבלתי רשמיים" של אלירן מלכה, יצירה המבוססת על סיפור הקמתה של תנועת ש"ס, יש סצנה שבה שולי רנד - לכאורה מנהיג תנועה חרדית ספרדית שהתאמץ רבות כדי להקים אותה - עורך עם עצמו חזרה מול הראי על הרגע שבו החזון יהפוך למציאות. הוא מדקלם הצהרה קטנה לעיתונות, מה יגיד לרפי רשף כשהדבר האמיתי יגיע, איך יסדר את המילים בפיו כשיידרש להתייחס למצב לאחר הבחירות.
בן גביר דיבר אמת פשוטה שרוב העם מאמין בה וכוחות הביטחון משוועים למימושה, ואני תהיתי אם גם הוא תרגל את הטקסט כמו שולי רנד בסרט, עד שזה נשמע כמו הדבר האמיתי. הוא לא צועק, בשנים הקשות למד איך להתנהל. עכשיו הוא קוצר.
ימין על מלא־מלא זמן
"אדם צועק את שחסר לו:
חסר לו ביטחון - צועק ביטחון,
חסרה לו הדדיות - צועק הדדיות"
בצלאל סמוטריץ', שותף קואליציוני מיועד, הגיב לפיגוע בכך שחייבים לזרז את הקמת הממשלה.
סמוטריץ' עובר לינץ' תקשורתי שמלבה דווקא המפלגה שעברה את הלינץ' התקשורתי הכי קשה שיש - הליכוד. היינו חושבים שזה יגרום לחמלה מסוימת, לרצון לא להשתלח בשותף שהיה תומך נתניהו מוחלט לאורך כל הדרך, אבל בליכוד מתעקשים להראות שהיחס שקיבלה איילת שקד לא היה ייחודי - אפשר לעשות איילת שקד גם לסמוטריץ'.
אולי אם סמוטריץ' היה מראש בוחר נישה שאף אחד לא חפץ בה, כגון הנישה שבחר בן גביר, לא היינו מגיעים למצב הזה. כפרפרזה לפתגם הידוע, ניתן לומר שבן גביר לא נכנס לפינות שסמוטריץ' לא מצליח לצאת מהן. ייתכן שאם היה מחליט למתג את עצמו כ"מר תחבורה", כפי שהצליח בעבר, היה מתקדם ציבורית ופוליטית; ואולי לא - נתניהו שועל פוליטי, ואם היה רוצה לסגור ממשלה היא כבר הייתה סגורה. אבל זה הדפוס של נתניהו, וגוש הימין מקבל את מרותו. הבטיחו ממשלת ימין על מלא־מלא - התכוונו על מלא־מלא זמן שלוקח להקים אותה, שמא גם מלא־מלא ספקות?
שתי אפשרויות: או שנתניהו לא אוהב להיות הדמות הכי שמאלנית בקואליציה, ואולי הוא עדיין מפנטז על שותפות עם גנץ ומושך זמן כדי לנסות לפרק את המחנה הממלכתי לפירורים שישלימו לו קואליציה עם תדמית ימנית פחות; או שסמוטריץ' הוא השעיר לעזאזל התורן, זה שנתניהו יגיד בעבורו לאנשי הליכוד - לא יכולתי להשאיר לכם כלום, הציונות הדתית גנבה לי הכל.
אבל בחיים עצמם זה לא עובד. הפיגוע בירושלים וחטיפת הגופה שאירעה במקביל צריכים להחזיר את נבחרי הציבור אל קרקע המציאות. זה אכן או סמוטריץ' או גנץ.
בישראל מתפתחת אינתיפאדה בפועל, בין השאר כי ממשלת השינוי זנחה את הסכמי אברהם וחיפשה בפחים שאריות אוסלו. לפיד וגנץ החזירו את אבו מאזן לשולחן הדיונים ולמעמד ציבורי שנתניהו עצמו מזער. אם נתניהו רוצה להקים ממשלת ימין שתתקן את המצב, הוא יכול.
בין דם לדם
אריה שצ'ופק המתוק קם בבוקר, סירק את הבלורית והלך ללימודים, למרות שלא הרגיש טוב. בצהריים כבר טמנו אותו אבא ואמא באדמה יחד עם מי שהספיק להתארגן ולהגיע ללוויה האיומה הזאת. יממה קודם לכן נחטף מבית החולים הצעיר הדרוזי טירן פרו, וגופתו הוחזקה בג'נין לשם מיקוח. בדליית אל־כרמל החליטו שהם לא פראיירים, התפרעו בכמה מוקדים, והרשות הפלשתינית החליטה להתערב. הפלא ופלא, כשאבו מאזן מעוניין, הוא לוחץ על הנקודות הנכונות ושערי ג'נין מתגמשים.
גופותיהם של הדר גולדין ואורון שאול בשבי חמאס כבר יותר משמונה שנים. דמיינו מה היה קורה אם בקורונה ישראל הייתה מתנה העברת חיסונים לעזה בהחזרת גופותיהם ארצה. יותר משצריך סמוטריץ' את נוכחותו בממשלה, זקוק לה נתניהו. הבוחרים לא מתעניינים במשחקי קואליציה, הם מבקשים חזון ברור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו