הרס בשם התורה: אל תנסו לפגוע בסטטוס קוו

יש לי הערכה רבה לרב חיים דרוקמן. פרט לסימפטיה האישית, אני זוכר היטב את פועלו ארוך השנים למען ההתיישבות ביו"ש, לצד הגישה הפרגמטית שלו בנושא הגיורים ופריצת הדרך שהוביל בתחום הזה בצה"ל. דווקא לכן הצטערתי במיוחד לקרוא את האמירה שלו ל"ישראל היום", ולפיה הוא לא מבין מה רע בהפיכת ישראל למדינת הלכה, חוץ ממה שכל אדם עושה בתוך הבית שלו.

מדובר באמירה מטלטלת, בעלת פוטנציאל הרה גורל, שמצטרפת לקו המדאיג שמובילה מפלגת הציונות הדתית. תחת ההנהגה של בצלאל סמוטריץ' מיישרת המפלגה קו עם קיצוני המחנה החרדי, דבר שניכר בדרישה המשותפת שהועלתה השבוע לחקיקה שתעגן את חוקיות ההפרדה המגדרית. יישור הקו מתבטא בשורה של הצהרות נוספות מפי סמוטריץ' וסביבתו בענייני דת ומדינה, והכי חמור - התמיכה בדרישות החרדים להעברת כספים לאזרחים שלא משרתים ולא עובדים.

הקו הזה סותר את הגישה המסורתית של הרב דרוקמן וסביבתו הרעיונית, כמו גם את גישת הרב קוק עצמו. זו שהטיפה לממלכתיות, שירות המדינה וקירוב לבבות בין דתיים וחילוניים. אותה גישה שגורמת לרב דרוקמן גם היום לצדד בסמכות רבני הערים לגייר, בניגוד לתפיסה החרדית־חרדל"ית. נדמה שבאמירה לגבי מדינת הלכה בתחום הציבורי הושפע הרב דרוקמן מרוח הכפייה המנשבת ממעגלים מסוימים בחברה החרד"לית, מבלי להבין את עומק החומרה שגלומה בכך. כי מי שינסה להנהיג מדינת הלכה בפרהסיה שלנו, מחוץ לשכונות החרדיות והדתיות, יכריז מלחמה על רוב הציבור הישראלי, כולל רבים בימין - חילונים, מסורתיים וגם דתיים.

אפשר בהחלט להבין את הביקורת על דיקטטורת המחשבות וההתנהגות בענייני מגדר. בייחוד על הניסיון לכפות נורמות פרוגרסיביות מיובאות, המטשטשות את הזהות המינית, את הגדרת האדם ואת מהות המשפחה. אפשר גם להבין את מי שרוצה לקיים אירוע תרבותי פרטי, בין גברים או נשים בלבד. בעניין הזה חצה הייעוץ המשפטי לממשלה את הגבול וגרם להנהגת כפייה בשם החירות.

אבל משמעות השלטת חוקי ההלכה על הפרהסיה שלנו היא דיכוי אורח החיים של מרבית אזרחי המדינה, וביניהם רבים המעוניינים בערכים ובזהות יהודית לאומית אבל עדיין לא שומרים מצוות. רוצים לצאת לים, למסעדה או לקולנוע בשבת, שואפים לקיים את חייהם על פי דרכם, לא בערכי גולדקנופף־סמוטריץ'. ואגב, חלק משימור אורח החיים הזה הוא קיום תחבורה ציבורית בשבתות מחוץ לשכונות דתיות וחרדיות, לאלו שאין כסף או חשק למכונית פרטית.

מי שדוחף לחנוק את הפרהסיה במדינת ישראל בשבתות, מי שרוצה לקבוע שמותר להושיב נשים מאחור בתחבורה ציבורית, להפריד את הביקור בקופת חולים בין אישה לבעלה, לייחד מדרכות נפרדות לפי מין - מוביל לאסון. לא רק שמדובר בכפייה, בפגיעה בחירות ובדמוקרטיה, אלא בצעד שיהפוך לבומרנג. בנשימה אחת דוחפים להפיכת ההשתמטות החרדית לנורמה, בעוד ציבור קטן והולך נאלץ להמשיך לשרת, להסתכן ולפרנס את הציבור החרדי הגדל והולך. במקביל, רוצים לאסור על אלו שנושאים על גבם את כל הנטל לחיות על פי דרכם. זה מתכון מובטח לפיצוץ.

ואגב, זהו לא רצון הרוב. התוצאה המספרית בבחירות היא 60:60, ובמחנה המנצח, בעיקר בליכוד ובין מצביעי עוצמה יהודית, קיימים חילונים ומסורתיים רבים שלא יסכימו שישליטו עליהם מדינת הלכה.

לא פחות חשוב מכך - לסמוטריץ' ולחבריו יש כיום משימת ענק בעלת חשיבות היסטורית: להתמקד בתחום שיכריע את הוויכוח שמרעיל אותנו מאז 1967 על עתיד "השטחים". לנצל את מצוקת נתניהו וליצור מציאות בלתי הפיכה בירושלים, במשילות בנגב ובגליל, בהתיישבות ביו"ש. זו צריכה להיות השליחות של גורמי הימין האידיאולוגי בממשלה, שאסור לערבב אותה עם מהלכים שיגרמו לזעם ציבורי מוצדק. זעם שיפיל בסופו של יום את הממשלה או שישליט את השמאל בסיבוב הבא. דווקא עכשיו, ובמיוחד על רקע המשימות האמיתיות, נדרשות סובלנות וסבלנות בתחום הדת והמדינה. 

המהפכה האמריקנית החדשה

השבוע נערך דיאלוג סמוי בין דברים שנאמרו בלאס וגאס לבין המו"מ הקואליציוני בירושלים. על הפרק - המהפכה התודעתית שמתחוללת בצמרת המפלגה הרפובליקנית בארה"ב, שניכרה במיוחד בכנס הרפובליקנים היהודים שנערך בסוף השבוע. בזה אחר זה עלו מובילי המפלגה, במיוחד נושאי התקווה לעתיד, והמחישו את המהפכה האמריקנית החדשה.  

הכרוניקה העיתונאית דיווחה על משפט סתום מהנאום של מושל פלורידה, רון דסנטיס, בהקשר ליו"ש. אבל דסנטיס אמר הרבה יותר מכך, והוא לא היה לבדו. למשל, סגן הנשיא לשעבר מייק פנס, מועמד פוטנציאלי לנשיאות, שהדגיש את הישגי ממשל טראמפ־פנס עבור ישראל. בין היתר במאבק נגד הרשות הפלשתינית ואש"ף, בהעברת השגרירות לירושלים, הריבונות בגולן, הסנקציות על איראן ועוד. אבל הכי מעניין הוא הזרקור שהאיר על שורשי המהפך הרפובליקני כלפינו: "אנחנו עומדים עם ישראל משום שיש לנו מטרות וערכים דומים. מאבקה הוא מאבקנו". בהמשך לכך עיגן את השותפות בין המדינות במורשת של אברהם אבינו, ובנבואת הנביא ירמיהו להחזרת העם היהודי לארצו.

קו התמיכה הזה ניכר היטב גם בדבריה של ניקי היילי, השגרירה לשעבר באו"ם ומועמדת לנשיאות בפני עצמה. היילי התגאתה בהיותה המושלת הראשונה שאסרה בחוק על פעילות ה־BDS ושעמדה לצד ישראל נגד בריוני האו"ם. מסרים דומים נשמעו, כמובן, מפי מייק פומפיאו, מי שכשר החוץ האמריקני ביקר ביישובי יו"ש והזדהה באופן מוחלט עם ערכי הימין הישראלי.

אבל מי שהדגים את המהפך התודעתי הוא המושל הכריזמטי של פלורידה, דסנטיס, שהמחיש מדוע אנחנו צריכים להחזיק לו אצבעות כמועמד המוביל בבחירות הבאות. הוא הביע את הקשר האידיאולוגי העמוק שלו ושל צמרת המפלגה לישראל כשסיפר: "אנחנו (פלורידה) המדינה הראשונה אי־פעם שערכה אירוע ציבורי ביהודה ושומרון (ג'ודיאה אנד סמאריה)". וגם הסביר מדוע: "כי אנחנו מבינים את ההיסטוריה, ויודעים שיש לחבלים האלו קשר של אלפי שנים לעם היהודי. לא אכפת לי מה אומרים במחלקת המדינה, אלו לא שטחים כבושים".

סיכום דברי כל הדוברים, הצמרת הרפובליקנית להווה ולעתיד, ממחיש תמיכה נחרצת בכל היעדים של ישראל, ומעל הכל בלגיטימיות האחיזה וההתיישבות היהודית בירושלים וביהודה ושומרון. זוהי מהפכה דרמטית שנובעת ממעיינות עמוקים של תפיסת עולם, מוסריות ותודעה, הרבה לפני האינטרסים. לכן, אם תימצא הדרך לכך שדונלד טראמפ לא יפריע, הנשיא הבא של ארה"ב יהיה רפובליקני - אחד מדוברי הוועידה השבוע. והוא צפוי להנחיל מהפכה מוחלטת במערכת היחסים שלנו מול מדינות העולם. זה נכון לגבי איראן, האג ומועצת זכויות האדם, אבל זה קריטי מבחינת הבטחת הישיבה שלנו בערש המולדת.