טור פרידה

ספטמבר 2008. לא מזמן חזרתי ארצה ממאוריטניה, אחרי ארבע שנות כהונה כשגריר ישראל במדינה המוסלמית המיוחדת הזו. לא רק לארץ חזרתי, אלא גם לכור מחצבתי: מקצוע העיתונות. אחרי שנים ארוכות ב"מעריב", ב"ידיעות אחרונות", עם הפסקה בשירות הדיפלומטי, הצטרפתי לעיתון צעיר, בקושי בן שנה, "ישראל היום" שמו.

חשבתי שאני עוצר בעוד תחנה בקריירה, לא דמיינתי שאני עומד לפתוח את הפרק המקצועי החשוב בחיי: 14 שנים של כתיבה ועריכה בעיתון ימני־לאומי בתפוצה ארצית; עיתון כמו שפיללתי בצעירותי. כמו שרבים כמוני, אנשי המחנה הלאומי, קיוו לראות בישראל. עיתון שלא יחשוש מהביטוי "כוחותינו" כשהוא כותב על חיילי צה"ל. עיתון שלא יתבייש לייחל להחלת ריבונות בלב ארצנו, ביהודה ושומרון. עיתון שלא שוגה בחלומות על חלוקת הארץ - ועיתון שלא מפחד לבקר, כשצריך, מוסדות עתירי כוח שרבים התרגלו לראות בהם מקודשים וחסינים.

אחרי שנים ארוכות ככתב וכעורך חדשות החוץ ב"ישראל היום", נפלה בחלקי באפריל 2017 הזכות הגדולה: להתמנות לעורך הראשי של עיתון הימין של מדינת ישראל. ולא סתם עיתון הימין - אלא גם העיתון המוביל במדינה. במשך כמעט חמש שנים היו לי הכבוד והזכות לשרת מורשת, להיות חלק מבשורה, לשרת את מקצוע העיתונות שבו צמחתי ושאני עדיין רואה בו שליחות מקודשת, לשרת את צוות העיתון - עמיתיי הכותבים, העורכים, אנשי התוכן המרשימים, שהיתה לי הפריבילגיה לעבוד לצידם, לשרת את משפחת אדלסון שקידמה חזון של עיתון אהוב שכזה - אבל לפני הכל, לפני כולם, לשרת אתכם, הקוראים. יש עורכים שמחכים לרגע ההורדה לדפוס כדי לקחת נשימה וליהנות מפרי היצירה שלהם.

אני חיכיתי בכל שבוע לימי שישי בבוקר, שבהם אני נוהג, עד היום, לשוטט בין נקודות החלוקה של "ישראל היום" באזור מגוריי, בצפון תל אביב. כן, גם שם נעמדים בתור מדי בוקר כדי לאסוף את העיתון שאתם מחזיקים ביד. המראה הזה, של קוראי העיתון הנאמנים, ותיקים וחדשים, העניק לי את הכוח ואת ההשראה להמשיך בתפקיד היומיומי הזה, שרק יום הכיפורים משחרר אותך ממנו.

אתמול פורסמו נתוני סקר TGI העדכני, המצביעים על הגדלת הפער בין "ישראל היום" למתחרים, בימי חול ובסוף השבוע. הקוראים אוהבים את העיתון, וזו התודה הגדולה ביותר שאני יכול לבקש. לא כולם מקבלים שכר כזה לעמלם. אני זכיתי. חמש השנים שבהן עמדתי בראש מערכת "ישראל היום" היו עמוסות ומשמעותיות. מה לא היה לנו בהן? מבצע צבאי וגל מהומות, מגיפה עולמית, סערות פוליטיות ומשפטיות, ארבע מערכות בחירות, חילופי שלטון רעשניים בישראל ובארה"ב, אירוע הקפיטול שבו העורך הראשי היה שליח העיתון במקום, הסכמי שלום דרמטיים וראיונות בלעדיים עם הנשיא טראמפ בחדר הסגלגל. סיקרתי אפילו הכתרה של קיסר חדש ביפן. והיו עוד רגעים מרגשים, רבים מספור, כמו הראיון הבלעדי עם חברי יהונתן פולארד, שאיבד אתמול את רעייתו האהובה אסתר, ולצידו ליוויתי אותה בדרכה האחרונה.

היו לי הכבוד והזכות לשרת מורשת, להיות חלק מבשורה, לשרת את מקצוע העיתונות שבו צמחתי ושאני עדיין רואה בו שליחות מקודשת

"קשה - זאת אומרת אפשר", אמר ז'בוטינסקי בהקשרים אחרים. קשה לעזוב את המקצוע שאנחנו כה אוהבים - אבל זה אפשרי. אבל יש לי חדשות בשבילכם, אולי אפילו כותרת: הפרינט לא מת. להפך, הוא ממשיך לשרת את המוני הקוראים, צרכני אקטואליה ותוכן ערניים, סקרנים וביקורתיים. הוא ממשיך לקדם סדר יום, והוא ממשיך לשמש זירה לחילופי רעיונות ודעות. בעולם המשתנה שלנו, כמו זה של שטפן צווייג, הכיוון הכללי הוא דיגיטל - אבל הוא יהיה שם בחסות העיתון ובחסות מקצוע העיתונות - ולא במקומם. התחלתי את המסע המופלא הזה לפני 14 שנים, והוא הוביל אותי לעולמות חדשים ולמקומות מרתקים - על הגלובוס וגם בעולמות התוכן, המחשבה והיצירה. ואחרי חמש שנים על כס העורך הראשי, אני לא מתבייש לומר: לפעמים צריך גם להזרים דם חדש למערכת.

אני יוצא בתחושה של סיפוק עצום ושל הוקרה אינסופית כלפי כל מי שעבדו לצידי לאורך השנים. וכשאני מסתכל על אינספור הודעות הפרגון והתודה שקיבלתי ביממה האחרונה מעמיתים בעולם התקשורת והעיתונות, כולל מתחרים, אני גם יודע עד כמה "ישראל היום" הוא נכס משמעותי, עם נוכחות, עם אמירה ועם זהות מובחנת. וכן, אני יודע שרבים ממי שאמורים להיות עמיתיי בברנז'ה העיתונאית לא נתנו לנו את הקרדיט ותקפו אותנו, מתוך השקפת עולמם השונה, ומשום שהצלחנו.

שמעתי גם את הקולות האלה. אבל מי שמכיר אותי יודע היטב שמעולם לא הסתרתי את השקפת עולמי, ושנתתי לה ביטוי כן ומלא מעל דפי העיתון - לצד מגוון רחב של דעות נוספות, לעיתים מנוגדות - מימין ומשמאל. גם כשלא הסכמנו, השתדלנו לעשות זאת בנועם. ואולי על דבר אחד יסכימו אוהדיו ומבקריו כאחד: "ישראל היום" לא הותיר אתכם אדישים.  אני רוצה לומר לכם, קוראים נפלאים ויקרים, תודה רבה על האמון, על הנאמנות, על התגובות שלכם, על העצות ועל החברות. מקווה להתראות שוב, בעתיד.