תודה, שלדון.
שלדון אדלסון היה יהודי שאהב את עמו ואת ארצו אהבת נפש. הוא היה חבר טוב־לב ונאמן, וכואב לי מאוד על פטירתו. כואב גם לחשוב על הקושי שעובר על מירי, רעייתו, שכל כך דאגה לו - ועל משפחתו האוהבת. הנחמה של כולנו כעת היא שמעשיו יירשמו בדברי הימים של העם היהודי הנצחי.
שלדון אדלסון אמנם לא היה יהודי שומר מצוות, אבל מעשיו הראויים לטובת המדינה והעם היו לשם שמיים. אני זוכר שבאחת הפגישות שלנו הוא ראה בטלפון שלו שמניית החברה שלו עלתה. הוא אמר לי בחיוך: "שמע, הרווחתי כרגע 150 מיליון דולר", אבל אז מייד השלים: "וכל פרוטה תלך למען העם שלי".
מעטים יודעים עד כמה פעל שלדון אדלסון יחד עם רעייתו למען ביטחון מדינת ישראל, למען שלמות ארץ ישראל ולמען המשך קיום שרשרת הדורות היהודית. אלו נשמעות מילים "גדולות", אך זוהי האמת.
כולם מכירים את תרומתו לפרויקטים כמו "תגלית", לאקדמיה הישראלית ולאוניברסיטת אריאל בשומרון והפקולטה לרפואה שזכינו יחד להיאבק למענה ולהקים, ועוד פרויקטים רבים. כל אלה הם רק החלק הגלוי. הוא עשה הרבה יותר באופן נסתר מן העין.
אדלסון פעל בכל מאודו להעברת השגרירות האמריקנית לירושלים, אפילו כשהיו מנהיגים בישראל שהיססו. בכך, למעשה, שבר הפילנתרופ היקר הזה את תקרת הזכוכית של ההכרה בירושלים כבירת מדינת ישראל. הוא קיים אינספור שיחות ופגישות עם כל מי שאפשר, כדי לצאת מהסכם הגרעין הרע שנחתם עם איראן, ופעל להכרה האמריקנית ברמת הגולן - ועוד פעולות רבות ועלומות.
שלדון יקר, אתה כבר שם למעלה. נוח על משכבך בשלום, ודע שאנחנו נמשיך בעזרת ה' לשמור על המדינה והעם שכל כך אהבת. יהי זכרך ברוך.
הכותב הוא יו"ר ימינה, לשעבר שר החינוך ושר הביטחון.