אין ספק שהחברה הערבית עוברת את אחת התקופות הקשות ביותר מאז קום המדינה. האזרחים הערבים, שעימם אני נמנה, מרגישים חוסר אונים מוחלט לנוכח מקרי הרצח המחרידים שהכניסו פחד אימתני בכל בית ערבי בישראל. פחד מכל ויכוח על שטויות שנגמר ביריות, ולא סתם יריות - אלא יריות מכוונות לראש כדי להרוג כאן ועכשיו, ובלי היסוס.
כמעט שנתיים ארורות של מוות מקורונה מצד אחד, ומיריות קטלניות מצד שני, מביאות אותנו האזרחים הערבים אל נקודת האל-חזור של ייאוש חברתי, בריאותי וקיומי. אין לנו כבר כוח לבכות ולצעוק מרוב כאב, ואין לנו כבר אמון שנראה אור בקצה המנהרה רוויית הדם החם שזורם מגופם של צעירים וצעירות, שנרצחים בדם קר על לא עוול בכפם.
צעירים כמו הנער אנאס וחוואח החייכן מלוד, שרק סיים את לימודי התיכון בהצטיינות ובהתנדבות לקהילה והתחיל לחפש את דרכו בלימודי רפואה בחו"ל, שאליהם התקבל רק לפני כמה ימים. הוא בטח בחר בחו"ל כדי להגשים חלום רחוק ממציאות הדמים שהוא חי בה ביומיום, אך לא תיאר לעצמו, לא הוא ולא הוריו המסכנים, שזה יפגע בו כ"כ חזק ובלי רחמנות כבר בשלב כ"כ מוקדם בחייו. זהו בעצם סיפורם של רבבות הנרצחים, שנה אחרי שנה, מהחברה הערבית. סיפור בלהות שלא ייגמר עד שלא יונף דגל אדום לרוצחים השפלים, דגל אדום של מלחמה בכל העוצמה כנגד הפשע המאורגן בחברה הערבית.
נשאלת השאלה - מי יניף את הדגל האדום? יש האומרים שהאזרחים הערבים עצמם חייבים לעשות זאת ולא לחכות לשום גורם רשמי, כי כולם כבר נכשלו. האומנם? האם באמת המשטרה עשתה את כל מה שביכולתה כדי למגר את האלימות הנוראית בחברה הערבית?
אין לי ספק שהמשטרה בעצמה יודעת שאין כך פני הדברים. כי הרי היא הצליחה לעשות זאת באזורים שונים כמו נתניה ונהריה, שהיו מעוז הפשע המאורגן והטילו את אימתם על כל החברה הישראלית. אין זה גורע, כמובן, מהאחריות הבסיסית של האזרחים עצמם להתמודדות עם הפשע הנורא שקוטל בילדינו, ע"י שיתוף פעולה אמיתי עם גורמי האכיפה בחברה הערבית והכללית כאחד.
יש האומרים כי רק השב"כ יכול להתמודד עם הפשע המאורגן ע"י שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ומודיעין מוצלח, כפי שהם מצליחים לעשות בשטחים. אם כך הדבר, אז מי שואל אותנו בכלל? מדוע לא עשו זאת עד כה? האם זה עדיין עניין של החלטה, או שבעצם הם מפחדים להיכשל היכן שהמשטרה נכשלה גם כן, כי אז זה ייראה רע מבחינה ביטחונית?
יש שאומרים שהחינוך הוא הפתרון לאלימות בכלל ובחברה הערבית בפרט, על רקע הדשדוש שיש במערכת החינוך הערבית זה עשרות שנים, והנשירה הרבתית מבתי הספר שיש לנוער הערבי. נשירה שמביאה ללא ספק לפריחה של ילדים אלימים, שיהפכו מהר מאוד לפושעים ורוצחים צעירים ומתוסכלים מהחיים. אי אפשר שלא להסכים לכך, ועל כולם לפעול דרך מערכת החינוך למיגור האלימות כבר בבתי הספר היסודיים, ולא לחכות עד שהילדים התמימים יהפכו לרוצחים שפלים בגלל חסך בחינוך בסיסי בחייהם. אלא שהשפעת החינוך היא לטווח הארוך, ובינתיים נרצחות רבבות של צעירים וצעירות ע"י אותם רוצחים שפלים.
אז מי יניף את הדגל האדום? בימים האחרונים נפל לי האסימון כשראיתי את כל הגורמים, החל מהשר לביטחון פנים, דרך המפכ"ל ועד לראש השב"כ, מתייצבים לישיבת חירום כדי לחשוב עוד פעם מה עושים. אז הבנתי שבעצם אין אף גורם שלוקח אחריות מלאה על העניין, וכולם בעצם מתחלקים באחריות ולכן אין את מי להאשים בסוף, כשנכשלים שוב ושוב במשימה. אין מפקד עליון ביצועי שיפקח על כולם ויתריע תוך כדי משימה על כישלונות נקודתיים כדי שיטופלו מיידית.
כך הוא הדבר במלחמה כנגד הקורונה, וכך צריך להיות במלחמה הזו, מלחמת ההישרדות נגד הפשע המאורגן. ראש ממשלה הוא לא כוח ביצועי, וכך גם השר שרק מתווה מדיניות, ולא מעבר לכך. לכן נדרש פרויקטור ביצועי רציני שיאחד את כולם תחת שרביטו, וידאג להצבת מטרות ביצועיות עד להשגתן. ואם הוא לא ישיג את המטרות - אזי הוא הכתובת לכישלון, והוא יצטרך לתת דין וחשבון ציבורי חד-משמעי. למען הצלחתו, נדרש מכולם להבין שיש לשים את האגו בצד ולהיכנס כולם תחת אותה אלונקה, שתעוצב ע"י אותו פרויקטור, כדי שהדימום של החברה בכלל והחברה הערבית בפרט ייפסק לאלתר.
את השאלה מי ראוי שיהיה פרויקטור נשאיר לגורמים הרלוונטיים. אלא שחשוב לדאוג שתהיה לו גישה מלאה לכל זרועות אכיפת החוק, והוא יצטרך לקיים שולחנות עגולים עם המועצות המקומיות ואנשי הקהילה, אשר יתרמו את חלקם במאבק. פרויקטור כזה יצטרך להיות אסרטיבי במשימות, אך קשוב לאזרחים הערבים וללא התנשאות מיותרת, כדי שיוכל לבנות אמון עם כל הסובבים. הוא גם יידרש להציג מטרות ספציפיות שבועיות שתוצאותיהן תבואנה לידי ביטוי מעשי, ולא רק במילים. אדם כזה יצטרך להבין שמדובר בתפקיד חיוני ביותר להצלת החברה מקריסה כללית שתפגע בכולנו, ללא הבדל דת, גזע ומין. פרויקטור שיצליח במשימה מורכבת שכזו יזכה לחסד אלוהי לפני שיזכה לחסד פוליטי או חברתי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו