מקרה של ירושלמי שהתעורר, בבוקר רגיל אחד, והתארגן לעבודה. עם צאתו מהבית, כשכוס הקפה שבידו כמעט ונשפכת מהחיפזון, מגלה אותו ירושלמי כי הכביש שמחוץ לביתו חסום, ושאין בו תנועה של תחבורה ציבורית כלל, לא ידוע עד איזו שעה כיוון שהצג המראה את תנועת האוטובוסים מוסתר על ידי מדבקות. אותו ירושלמי לא מתייאש ופונה לכיוון רכבו, שחונה במורד הרחוב. כשמתקרב, ריח שתן חריף ממלא את נחיריו, והוא דורך על המוני מודעות, בקבוקי פלסטיק ושלטים המודבקים על מוטות עץ.
גם בגשם: אלפי מפגינים נגד הממשלה בירושלים // יוני ריקנר
ובכן, אין מדובר בהתחלה של סיפור קצר או של תסריט למחזה אבסורדי, אלא במציאות חייהם של אלפים מתושבי ירושלים בעת האחרונה, שחיים בסמוך למוקדי ההפגנות ונאלצים, לדבריהם, לשלם את המחיר.
"סובלים כבר חמש שנים מהפגנות איומות"
החל מהשבוע שעבר, שטפו את הבירה עשרות מחאות. קטנות, בינוניות, גדולות; כאלה של עשרה אנשים וכאלה של אלפים, שעסקו בעיקר בסוגיית פיטוריו המתוכננים של ראש השב"כ רונן בר על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו.
כשנראה היה שהמהלך עומד לקרום עור וגידים, החלו המוני מפגינים לעלות לירושלים, לצעדות מחאה גדולות כשהמרכזיות שבהן היו ברחוב עזה בשכונת רחביה, וברחוב קפלן – בסמוך לכנסת ולמשרד רה"מ. לאורך הימים הללו חסמו המפגינים צירי תנועה מרכזיים, ולא פעם בשעות העומס. בין המוקדים הללו ניתן למנות את צומת גשר המיתרים בכניסה לעיר, את כיכר אגרנט, את כיכר פריז ועורקי תנועה תחבורתיים מרכזיים נוספים.
כתוצאה מהחסימות, קווי האוטובוס בעיר נאלצו לשנות את מסלולם ופעמים רבות לא הגיעו כלל לתחנות בהן המתינו נוסעים. פקקי התנועה שהעיר בורכה בהם רק התעצמו, והתושבים שניסו לשמור על שגרת יומם? פשוט לא הצליחו לעשות זאת.
במשטרה, אגב, הוציאו במהלך הימים המתוחים הודעות חוזרות ונשנות על כך שזאת תאפשר את קיום ההפגנות תוך מאמץ גדול לפגוע כמה שפחות במרקם החיים של שאר תושבי הבירה, דבר שלא נרשם כהצלחה כלל.
התלונות של תושבי העיר בדבר שיבוש חייהם החלו להיערם וקבוצות הפייסבוק והווטסאפ השכונתיות הוצפו בסיפורים על תלמידים שלא הצליחו לחזור מבית הספר, ועל קשישים שלא הצליחו להגיע לבדיקות רפואיות הכרחיות. היום (שני), קבוצה קטנה החליטה להרים את הכפפה ולהתאחד סביב הנושא, עד שיימצא פתרון לסוגיה.
"אנחנו סובלים כבר חמש שנים מהפגנות איומות מתחת לבית, ובשבוע האחרון זה הגיע לרמה שלא הכרנו", מספרת ל"ישראל היום" אודליה, תושבת שכונת רחביה מזה מספר שנים. "אנחנו כלואים. האוטובוסים לא מגיעים כיוון שיש פה חסימות כל הזמן, אז הם מדלגים על השכונה. יש פה קווים ישירים לבתי חולים ומבוגרים לא מצליחים לעלות עליהם, אז מצבם הולך ומתדרדר. בתחנות שכן יש אוטובוסים, הודבקו מדבקות מחאה על הצגים כך שלא ניתן לדעת מתי האוטובוס מגיע, ופניות לעירייה בנושא לא הניבו פתרון".
"שום דבר לא מתואם באמת"
למעשה, תושבי השכונה העלו סברה לפיה בעיריית ירושלים מכירים את הנושא ובוחרים שלא לטפל בו, זאת בשל העובדה ששם יודעים כי ההפגנות במקום עתידות להימשך, כך שטיפול נקודתי באותו המפגע לא רלוונטי כיוון שזמן קצר לאחר מכן – המדבקות יודבקו פעם נוספת.
"החצרות של הבניינים שלנו הפכו לבתי שימוש של כל מי שנשארים פה במשך שעות שלמות, מה שמעלה ריחות נוראיים. שום דבר לא מתואם באמת, המפגינים חוסמים את הכבישים איפה שרק בא להם. צריך להבין שהדבר הזה משפיע על תנועת התחבורה בכל רחבי העיר. רק בשבוע שעבר כמה מפגינים יצאו במכוון מהרכבים שלהם באזור כיכר פריז, ניתקו את המצברים ועצרו את התנועה לשם המחאה".
ואכן, במהלך ההפגנות בבירה בשבוע שעבר שוחח אחד המפגינים עם "ישראל היום" תוך כדי שקיבל דוח, והודה כי הוא לא חושש מפעולות האכיפה נגדו בשל העובדה שדומם את רכבו באמצע ציר תנועה מרכזי. "אנחנו לא לחוצים מהמהלך ומהאכיפה של העירייה", אמר אז. "יש עורכי דין שמתנדבים ומצליחים לבטל את הדוחות הללו. זה מה שיקרה בסבירות גבוהה גם כעת".
אודליה, אם לילדים קטנים, מספרת על הקושי לנהל שגרה בצל ההפגנות מחוץ לביתה. "אפילו בשבת הפריעו ועשו רעש לכל אורך היום. אנחנו רואים בקבוצות המחאה שיש משמרות מאורגנות מהבוקר עד הלילה, כאשר בכל פעם מיעוט אנשים מגיע ועושה רעש לא נורמלי. הגענו למצב שאנחנו חיים ברעש אכזרי, בלתי-פוסק. אלה חיים לא נעימים, בלשון המעטה", היא מציינת.
"אני אמא לילדים קטנים, ואני לא מצליחה להשכיב אותם לישון בשעה סבירה בשום ערב. גם אני אזרחית במדינה, וגם לי מגיעה הזכות ללכת לישון בשעה נורמלית, בלי שיפריעו לילדים שלי עד הלילה, או שאוכל לצאת לעבודה בלי להיתקע בכביש, שנשאר מטונף מכל הלכלוך והאשפה שנזרקת. בפועל, זכויות האזרח שלי ושל התושבים פשוט נרמסות. זו התעמרות בנו".
אודליה ממשיכה ומותחת ביקורת חריפה על המשטרה, אליה מעידה כי פנתה מספר פעמים אך התייאשה מלהמשיך ולעשות כן: "אנחנו לבד. כשאני מתקשרת למשטרה הם אומרים שהם שם ומגלים הרבה אמפתיה, אבל הם לא עושים שום דבר רציני. לכן, אני מתקשרת אליהם רק כשיש אירוע קיצוני כמו אלימות, כי להתקשר 'סתם ככה' זה כבר לא ישנה דבר. אני שואלת את עצמי - המשטרה עובדת עבור המפגינים? הם אזרחים ששווים יותר כי הם מפגינים ואני לא?"
"בסך הכל דורשים מהעירייה להסדיר את העניין"
בשל המורכבויות, החליטו תושבי רחביה והסביבה לפתוח קבוצת ווטסאפ בשם "ירושלמים נגד הפגנות", שמאגדת בתוכה מאות מתושבי ירושלים שינסו ליצור לחץ ציבורי שיסדיר את הנושא.
"אנחנו לא מבקשים להפסיק באמת את ההפגנות או להפסיק להביע דעה", הם מבקשים להבהיר. "אנחנו בסך הכל דורשים מעיריית ירושלים שתעזור לנו להסדיר את העניין מול המדינה, כדי שהמפגינים יזוזו מעט ממקומם, וכך כל הצדדים יתרצו".
בתוך כך, אחת הפעילות בקבוצה, שביקשה להישאר אנונימית, ציינה בפני "ישראל היום" כי גם בעיריית ירושלים נותרים חסרי אונים, בעיקר מול פניות של תושבים.
"ביום שישי האחרון המפגינים הקימו מאהל בגן העצמאות וברחביה", מתארת. "התקשרנו לעירייה כדי להתלונן, ובתגובה המוקדנית ענתה שהאירועים הללו מאושרים על ידי איציק לארי, מנכ"ל העירייה, שכנראה שעובדת אצל קומץ מפגינים שמגיעים לעיר באוטובוסים, והם בכלל לא מפה".
האוהלים בגן העצמאות, אגב, מאושרים מזה חודשים מספר ובגדר ״אוהלי לינה״ בלבד. האוהלים ברחוב עזה, לעומת זאת, לא מאושרים ועל פי גורמים יודעי דבר - גם לא אושרו מעולם על ידי אנשי המקצוע, מה שהופך אותם לבלתי חוקיים. זאת ועוד, חשוב לציין שההחלטה בדבר קיומם של האוהלים על מיקומיהם השונים ברחבי העיר מתקבלת אחרי בחינה של אנשי המקצוע בעיריית ירושלים בנידון, שמעבירים את ההמלצות למנכ״ל, שחותם עליהן כחלק מההליך הבירוקרטי. אותם גורמים הוסיפו בשיחה עם ״ישראל היום״ לציין כי מאז סוף השבוע האחרון לא הותרו בקשות להקמת מאהלים נוספים, בין היתר בשל ההפרעה למרקם החיים הציבורי.
השיחה של אחת מתושבות השכונה למוקד העירייה. באישור אישי של המנכ״ל//אורן בן חקון
"אני תושבת העיר, משלמת מיסים וארנונה", מוסיפה הפעילה בכעס, "אני מצביעה בקלפי, וראש העיר פשוט בוגד בנו ועובד אצל אנשים שבכלל לא גרים בעיר שהוא עומד בראשה. אני מתוסכלת, זה פשוט מאכזב". חברי הקבוצה, שרק הולכת וגדלה, דורשים מהעירייה שתעזור להם מול המדינה בנידון, וטוענים כי תקדימים שכאלה כבר התקיימו בעבר. נכון לכתיבת שורות אלה, בעיריית ירושלים לא מאשרים ולא מכחישים הצטרפות לקריאה של התושבים מול ערכאות משפטיות, ונראה כי זאת מחכה להתפתחויות נוספות בעניין.
"כשהיו הפגנות מול הבית של בנט או של מנדלבליט, העיריות הלכו לבית המשפט מה שגרם למוקדי ההפגנות לעבור למקומות סבירים יותר. ב-1994, בג"ץ פסק שאי אפשר להפגין ברחביה כיוון שיש שם תושבים, והעביר את ההפגנות לגן הוורדים. אנחנו מצפים מהעירייה שתהיה, פעם אחת, פה עבור התושבים. שתיזום הליכה לבית המשפט, ושתסייע לתושבים שלה באמת".
מעיריית ירושלים נמסר: "עיריית ירושלים שומרת על חופש הביטוי וחופש המחאה ברחבי העיר כיאה לעיר הבירה של מדינת ישראל. יחד עם זאת, העירייה פועלת באיזונים המתאימים כדי לצמצם למינימום את הפגיעה והמטרד לתושבי ומבקרי העיר ירושלים.
לצד הרצון לאפשר את חופש הביטוי, ישנה חובה על הרשות המקומית לדאוג לסדר ציבורי ולמרחב ציבורי זמין, נקי ופנוי לרווחת תושביה ומבקריה של בירת ישראל.
"אין בסמכות עיריית ירושלים לאשר ו/או לא לאשר הפגנות וסגירת כבישים לאור מחאות שונות, והסמכות הינה באופן בלעדי של משטרת ישראל. ככל שמתאפשר מצד משטרת ישראל והשב״כ, העירייה מבצעת ניקיון באזורי ההפגנות, גם במהלכן וגם אחריהן.
לגבי ניקיון הצגים בתחנות ההסעה - העירייה מקפידה לטפל בתלונות על מדבקות שהודבקו על שלטי הכוונה, שלטי רחוב וכד׳. התלונה אודות תליית מדבקות על צגים בתחנות ההסעה ברחביה תיבדק ותטופל".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: חופש המחאה הינו זכות בסיסית במדינה דמוקרטית ומשטרת ישראל מחויבת לאפשר מחאות כל עוד הן מתקיימות כחוק, זאת לצד מציאת האיזון המירבי בין זכות זאת לבין שמירת מרקם חיים באופן מירבי ככל הניתן.
כך פועלת המשטרה במהלך השבועות האחרונים בפרט, זאת תוך מימוש חופש המחאה בגבולות החוק, לצד מכלול שיקולים נוספים - החלטות בימ"ש על ערכאותיו בעניינן, היבטים ביטחוניים, צפי מודיעיני, הסדרי הביטחון והבטיחות הנדרשים ועוד.
בתוך כך, פעלה ופועלת המשטרה לאפשר את חופש התנועה בכלל רחבי העיר, תוך יצירת חלופות ככל שניתן לתושבים ומשתמשי הדרך.
טענות אלו העולות לא אחת מצד תושבי האזור, מוכרות לנו היטב ואינן נופלות על אוזניים ערלות, תוך שבלא מעט מקרים אלו מובאות באופן ישיר בשיח עם תושבים.
