יוסי טהר בכלל לא היה צריך לצאת לפעולה בדרום. כסגן מפקד היחידה המבצעית של השב"כ, הוא היה צריך להיות במקום בטוח בחפ"ק ולפקד משם על הלחימה. אבל אז הגיעה שיחת טלפון מאחד הלוחמים שלו שגר בדרום, שנפגע מכדור בגרון מרכב חולף של מחבלים.

בשיחה לחפ"ק אמר הלוחם "אני לא שורד את זה, תבטיחו לי שתשמרו לי על אשתי והילדה". יוסי לא יכול היה להישאר אדיש לזה. נוסף על העובדה שכבר בשעות המוקדמות של הבוקר כבר הבין את גודל האירוע, הוא הרגיש שהוא לא יכול להישאר בחפ"ק המוגן, אז הוא קפץ על הרכב הראשון שמצא, לקח איתו לוחם ולוחמת ויצא דרומה.

הוא הגיע לאזור שדרות, צומת שער הנגב. שם הם נתקלו באפוקליפסה: רכבים שרופים, גופות על הכביש, מראות שרואים רק בסרטים. יוסי הצליח לאתר את הלוחם הפצוע באמצעות איכון הטלפון שלו, העניק לו טיפול ראשוני בשטח והזניק מסוק שלקח אותו לבית חולים. פעולתו של יוסי הצילה את חיי אותו לוחם. על המסוק הוא העלה גם את הלוחמת, שתטען לימים שהוא הציל גם את חייה.

"עבד" על המחבלים בקשר

ארז, אחיו של יוסי המבוגר ממנו בשש שנים, מספר שמשם המשיך אחיו לצומת שער הנגב, לכיוון קיבוץ מפלסים. על הכביש הגיחה מולם טויוטה לבנה עם מחבלים שירו לעברם. יוסי ביקש מהלוחם לעצור את הרכב בזווית, הוציא חצי גוף מהחלון, ירה על המחבלים צרור והרג אותם.

הוא לקח להם את מכשיר הקשר שלהם ווהשניים המשיכו רגלית תוך דילוגים בוואדי לכיוון מפלסים. יוסי סיפר למחבלים בערבית בקשר שלא כדאי להם להגיע למפלסים כי יש שם המון חיילים ויהרגו אותם. הוא הסיט אותם לאנדרטת החץ השחור, העלה זיק (מטוס חמוש ללא טייס) וירה עליהם שם.

ארז טהר, אחיו: "בכניסה למפלסים היה קרב מאוד רציני. בדרך היו הרוגים ופצועים לאורך כל הכביש. כל מי שהיה חי, יוסי הצליח לקחת אותו לטרסה ממול, נתן לו טיפול ראשוני ואמר לו לא לזוז משם. הלוחם שהיה איתו סיפר שהם הצילו 15-8 איש בדרך הזו"

"בכניסה למפלסים היה קרב מאוד רציני. בדרך היו הרוגים ופצועים לאורך כל הכביש. כל מי שהיה חי, יוסי הצליח לקחת אותו לטרסה ממול, נתן לו טיפול ראשוני ואמר לו לא לזוז משם. הלוחם שהיה איתו סיפר שהם הצילו 15-8 איש בדרך הזו.

"אני לא יודע לאתר אותם ולכן אני לא יודע מה עלה בגורלם. כשיוסי, חברו ולוחמים אקראיים שהתקבצו אליו בדרך הגיעו למפלסים, הם בלמו את המחבלים בכניסה. במקביל, הם הצליחו לשחרר 15 תאילנדים שמחבלי הנוחבה כפתו לטרקטור.

"בשלב הזה כמעט נגמרה ליוסי וחבריו התחמושת והם היו מעטים מול 60-40 מחבלים. יוסי ובחור נוסף רצו לאגף את המחבלים ולירות עליהם מזווית נוספת, אז הם רצו בשדה חשוף, ולצערי, כדור של צלף פגע באחי בחזה והרג אותו במקום. כוח נוסף הגיע 7-6 דקות לאחר שהוא נפל, והקיבוץ ניצל".

"נלחם עד הכדור האחרון"

ארז מספר שמאז שאחיו נפל הוא מקדיש את חייו ליוסי ולמשפחתו. "חשבנו מה ישקף את דמותו. לפי סיפור זה רואים איזה אדם הוא היה: הוא חתר למגע. היו לוחמים בשטח אבל לא כולם חתרו למגע. כשיורים עליך הרבה אש, זה קשה. הוא הציל אזרחים, וקיבוץ מפלסים בהכרח ניצל בזכות הפעולות שלו.

הוא נלחם עד הכדור האחרון. לא רק ביומו האחרון, אלא לאורך כל חייו הוא פעל למען עם ישראל בפעולות הרואיות, גם כשהיה בשייטת וגם בשב"כ. הוא היה שותף בכל כך הרבה פעולות, לכן אסור לפרסם את התמונה שלו".

"הייתי מפקד צוות של יוסי בצבא והייתי מאוד קרוב אליו", מספר איתן בן צבי, מזכ"ל "התנועה החדשה", תנועת הנוער מבית השומר החדש, שבמסגרתה הוקמה תוכנית המנהיגות. "המטרה שלנו היא לחנך למנהיגות את בני הנוער לאור הערכים של יוסי: אהבת הארץ, חיבור לאדמה ומנהיגות.

המשפחה של יוסי מאוד מעורבת משלב הרעיון דרך התכנים. התוכן החינוכי עשיר, מגוון ואיכותי. התוכנית מיועדת לנערים ונערות בכיתות י' עד י"ב. אנחנו רוצים לפתוח עשרים סניפים של התוכנית במועצות אזוריות ומקומיות של 50-40 בני נוער בכל קבוצה. בני הנוער ייפגשו פעם בשבוע לשמוע הרצאות מפי מפקדים בכירים בצה"ל ובשירות הביטחון ואפילו ספורטאים מובילים, ויעברו הכנה פיזית ומנטלית לצבא".

לנתב את כוחות הנפש

יוסי ז"ל הותיר מאחוריו את אשתו ליאת שור־טהר, מהנדסת באחת מהחברות הביטחוניות המובילות בארץ, ואת ארבעת ילדיהם, עומר וזיו, תאומות בנות 9, רון בת ה־7 ושחר בן ה־6. היא נזכרת איך הכירו בתיכון. "יוסי היה ילד ונער שובב, היה מגיע לבית הספר לא בשביל ללמוד, אבל תמיד עם חן וטוב לב.

ליאת שור־טהר, אלמנתו: "הרגשתי שהדור של היום פחות מתעניין בשירות קרבי ובמקומו מתמקד בסייבר, כי זה הכיוון שהעולם הולך אליו. אבל אני מרגישה שהמוטיבציה לקרבי חזרה מאז 7 באוקטובר. התוכנית הזאת משתלבת עם המגמה הזאת באופן מיטבי"

"גם כשעשה שטויות המורות אהבו אותו. כבר מההתחלה המנהל דאז, מנשה סמירה, זיהה את הפוטנציאל שהיה ביוסי. גם המחנכת שלנו, מרים גונן ז"ל, לקחה אותו תחת חסותה ונלחמה שהוא ישתבץ במגמת עיוני מורחב.

כך יצא שבכיתת המדעים שהיא חינכה היה תלמיד של הרחבת ערבית (יוסי). באותה כיתה הכרתי את יוסי לראשונה. במשך שנתיים הוא חיזר אחריי, ובכיתה י"ב הפכנו לזוג. מאז היינו יחד".

היא רוצה שהתוכנית הזאת תהיה עבור הצעירים המשתתפים בה כמו שמנהל ביה"ס והמחנכת היו עבור יוסי, ותדע לנתב את כוחות הנפש שלהם לאפיקים חיוביים. היא מספרת בהתפעמות על המפגש הראשון על החניכים.

"היה כיף, מרגש, והרגשתי גאווה גדולה. שמחתי מאוד על ההיענות הגבוהה, שהיתה כפולה ממה שתכננו. בשנים האחרונות לפני 7 באוקטובר הרגשתי שהדור של היום פחות מתעניין בשירות קרבי ובמקומו מתמקד בסייבר, כי זה הכיוון שהעולם הולך אליו. אבל אני מרגישה שהמוטיבציה לקרבי חזרה מאז 7 באוקטובר.

התוכנית הזאת משתלבת עם המגמה הזאת באופן מיטבי. הלוואי שהיא באמת תגיע לכמה שיותר חבר'ה צעירים ותיתן להם את הכלים, הידע והניסיון שיתרמו להם לשירות משמעותי".

היא מספרת על בעלה ועל דמותו רבת הפנים, מצד אחד לוחם ומנהיג מקצועי וחסר פחד, מצד שני איש משפחה מדהים, ומצד שלישי שטותניק מצחיק. מבחינתה, התוכנית לא תקיף את כל אישיותו, כמובן, "אבל היא משקפת חלק גדול ממנו, את הערכים שעליהם גדל ולאורם חי, את הלוחם והמנהיג שהוא היה.

התוכנית הזו באה לקחת חבר'ה, לעודד ולכוון אותם להנהגה. התוכנית מיועדת לנערים ולנערות כאחד. לשמחתנו, בבאר טוביה כבר יש לנו 50% בנות".

"שיהיו המון 'יוסי'"

"אנחנו רוצים לשכפל אותו, שיהיו המון 'יוסי'. כאלה עם הכריזמה של יוסי, התעוזה, החברות. אנחנו רוצים לקחת בני נוער כאלה ולהנחיל להם את מורשתו של יוסי, את הרוח שלו. לעבור איתם מסע שבקצה, אם ילד כזה יתגייס ליחידה משמעותית, הוא יגיד - אני התחלתי את הדרך שלי בתוכנית למנהיגות ע"ש יוסי טהר.

זאת תהיה סגירת המעגל שלנו כמשפחה. התחלנו את התוכנית במועצה האזורית באר טוביה, שם יוסי נולד, גדל והתחנך, במושב עזריקם. את חייו הבוגרים בילה במושב ביצרון, שם גר עם אשתו ליאת, ארבעת ילדיו, חמיו וחמותו.

התוכנית המרתקת תכלול ניווטים, הכרת הארץ, את הים שיוסי אהב והמון תוכניות העשרה. על החולצה שכל צעיר מקבל כתוב משפט שיוסי היה אומר 'הארץ הזו, האדמה הקדושה הזו, נועדה למי שיילחם עליה ויהיה מוכן למות ולחיות למענה'", מסכם ארז בכאב ובגאווה.