הפרחים ישובו לפרוח: משפחת החטוף מקווה לראות את פריחת עצי הדובדבן יחד, כמשפחה מאוחדת

אף עין לא נותרה יבשה: רגע מרגש במיוחד נרשם הבוקר (שבת) בגן הבוטני בירושלים, אליו הגיעה משפחתו של גיא גלבוע-דלאל החטוף בעזה, במטרה לראות את פריחת עצי הדובדבן בגן. זאת, על רקע אהבתו של גיא לתרבות היפנית.

בחדרו של גיא בן ה-24 תלויים פוסטרים של סדרות אנימה רבות, ולמעשה באפריל האחרון אמור היה לטוס ליפן במסגרת הטיול הגדול שלו, ואף למד את השפה לשם כך.

"היה לו כרטיס טיסה לחודש אפריל", מספרת ל"ישראל היום" מירב, אמו של גיא. "הוא תכנן לנסוע לשם, להגיע עם פריחת הדובדבן ולהמשיך לשהות שם. הוא למד יפנית בשביל זה, זה היה החלום שלו". במחברת ייעודית הקפיד גיא על דגשים ועל דקדוק יפני, ובה הוא כתב את המקומות אליהם הוא רוצה להגיע באותו טיול גדול.

"החיבה לתרבות היפנית הגיעה מגל, אחיו הגדול של גיא", ממשיכה מירב. "גל היה רואה אנימה, ובהמשך גיא הצטרף אליו והם היו צופים יחד. אחר כך הם התחילו לראות סדרות ביפנית, והוא פשוט התאהב בתרבות". ומאז, ידע גיא שהוא רוצה להגשים את החלום ולטוס ליפן: "גיא שלי הוא ילד שברגע שהוא אוהב משהו, הוא הולך על זה בגדול. אז הוא התחיל ללמוד את השפה, וידע שהוא טס ליפן כשהוא יודע לתקשר עם המקומיים".

אלא, שבשבעה באוקטובר 2023 נחטף גיא לעזה ממסיבת הנובה ברעים, אליה הלך עם חברים. מאז, בני המשפחה מנסים לקרוא בכל דרך לשחרורו ולשחרור כלל החטופים משבי חמאס ברצועת עזה. "הילד שלי נחטף מפסטיבל של שלום ואהבה, הוא ראה מראות קשים בדרך, ולא הגיע לריפוי. במקום זה הוא הגיע לידי חמאס", מציינת.

אל הפסטיבל בגן הבוטני הגיעו בני המשפחה זו הפעם השנייה, לאחר שבשנה שעברה הגיעו גם כן כדי להרגיש את גיא, לשלוח לו כוחות ולקוות שבפעם הבאה יטיילו יחד איתו, כמשפחה מאוחדת, לאורך העצים המלבלבים.

אל בני המשפחה התלווה נספח התרבות של שגרירות יפן בישראל, שמלווה אותם תקופה ארוכה. "אנחנו מחכים לך, גיא!", אמר. "בשנה הבאה נצטלם פה, יחד איתך, מתחת לעצים היפים הללו".

פעם בשנה נוהגים היפנים לצאת אל הפארקים השונים ולהתרשם מפריחת עצי הדובדבן, הנמשכת כעשרה ימים בשנה בלבד. "זו השנה השנייה שאנחנו מגיעים לאירוע הזה", אומר אילן, אביו של גיא. "לא האמנו שתעבור עוד שנה, שנגיע לכאן וגיא עדיין לא יהיה פה. אנחנו במקום הכי קרוב לחלום שלו, כיוון שהוא היה אמור להיות כבר ביפן, בטיול הגדול שלו".

מירב מוסיפה ש"היינו בטוחים באחת משתי אופציות – או שגיא יטייל פה איתנו, או שהוא יהיה ביפן ואנחנו נחווה פה מעט ממה שהוא חווה בחלום שלו. בשנה שעברה הרגשנו שאנחנו מתחברים לגיא, לאהבה שלו, הרגשנו כאילו אנחנו שולחים לו אנרגיה, והוא שולח לנו כזאת בחזרה. הרגשנו שאנחנו ממש מדברים איתו דרך המקום".

ואיך זה מרגיש להיות פה השנה, כשגיא עדיין לא איתכם?

"השנה הגענו עם רגשות מעורבים. כולנו התרגשנו לראות היום את החטופים שיצאו מהשבי, אבל היינו המומים לראות את המצב הקשה שאוהד, אלי ואור נתונים בו, וכך גם שאר החטופים כנראה. אני תופסת את עצמי ואני פשוט שואלת 'מה?!'. אני כבר שנה וארבעה חודשים לא ראיתי את הילד שלי, לא חיבקתי אותו. לי ולגיא יש הסכם שאנחנו תמיד אומרים 'לילה טוב' אחד לשנייה, לא משנה איפה אנחנו נמצאים. שנה וארבעה חודשים הילד שלי לא אמר לי לילה טוב. פתאום אני מסתכלת על המקום, אני תופסת את הראש ואומרת שזה פשוט לא יכול להיות שגיא שלי לא פה. במקום לראות את ה'סאקורה' שהוא חלם לראות, הוא סובל במנהרות החמאס".

גאיה, אחותו הקטנה של גיא הוסיפה לספר על תחושת הפספוס שפקדה אותה, פעם נוספת, כשהגיעה לגן בלי אחיה הגדול. "אני מתגעגעת לאח שלי, חבל לי שאנחנו פה בלעדיו. זה בעצם החלום שלו. זה משהו שאנחנו עושים בשבילו, ואנחנו שולחים לו כוחות מפה".

באמצע הדברים של השתיים, ניגשה אחת המטיילות בגן למירב, אותה זיהתה מרחוק. "עד שלא כולם חוזרים, אני רוצה שתדעו שכולנו איתכם", אמרה. "אין לזה מחיר, אין מחיר לגיא. אנחנו מצטערים שזה לוקח כל כך הרבה זמן. אתם הכוח שלנו, הוא יחזור". עם חיוך מאוזן לאוזן ותוך כדי שמעניקה לה חיבוק ענק בחזרה, ענתה מירב ש"אין מחיר לאף אחד מהם, אתם העם היפה שלנו שנותן לנו כוח".

על אף התמיכה הזו, אחרי המראות הקשים היום, את מצליחה להישאר אופטימית?

"תראה, אני תמיד אומרת שאת האופטימיות אסור לי לשחרר", מסבירה מירב. "אין דבר כזה. אני חיה כל דקה עם כל-כך הרבה ממנה, ואני רואה, בכל ליבי, את גיא-גו חוזר. ובכל זאת, הקושי העיקרי היה לראות את השלושה יוצאים היום, במצבם הקשה, ולהבין מאיך שהם נראים מה הבן שלי עובר. בכל פעם, זו סטירה לפרצוף – לדעת שהבן שלי עובר התעללות, הוא לא רואה אור יום, לא מקבל אוכל, לא מקבל את האהבה של הבית". "עכשיו אנחנו רואים בדיוק מה עובר על החטופים שחוזרים משם", מוסיף אילן. "הם סובלים שם בכל רגע".

בני המשפחה עוסקים כל העת בהסברה, בארץ ובעולם. גל, אחיו הגדול של גיא, ממנו ירש את האהבה לתרבות היפנית, נמצא בימים אלה בוושינגטון שם נפגש עם מקבלי החלטות. "הוא נלחם על החיים של אח שלו", מציינת מירב. "אנחנו לא מפסיקים להשמיע. אילן וגאיה טסים לגרמניה להסביר על חשיבות שחרור החטופים. אנחנו כל הזמן מדברים, וגם מי שלא רוצה לשמוע, בסוף שומע. אין לי מושג עד כמה זה משפיע, אבל אנחנו נותנים עבודה".

ובתוך כל המסעות הללו, מה את אומרת למקבלי ההחלטות?

"זה פשוט מאוד. אם החטופים לא יחזרו הביתה, משהו רע יקרה לנו כחברה. אנחנו לא נצליח לחזור להיות מה שהיינו. יש משהו מיוחד בעם שלנו, אנחנו ערבים זה לזה. כל חטוף שנמצא שם הוא חלק מאיתנו, עם ה-DNA שלנו. אם לא נחזיר את כולם – איפה הערבות?".

אילן מבקש להעביר מסר גם הוא, דווקא לנשיא טראמפ. "אני רוצה להודות לך על כל מה שאתה עושה עבור החטופים ועבור שחרורם. אני חושב שאתה הסיבה שהחטופים חוזרים הביתה למשפחות שלהם כעת. אנחנו מתחננים אליך שתמשיך, ותעשה כל מה שאתה יכול על מנת להחזיר את כולם חזרה הביתה, כיוון שאנחנו צריכים אותם ואנחנו מתגעגעים אליהם. אנחנו רואים את המצב הקשה של החטופים ששוחררו וזה רק מדגיש את הדחיפות בשחרורם ובהבאתם של כולם חזרה הביתה. אנא, אל תוותר ותעשה כל שביכולתך על מנת להחזיר את הבן שלי אליי, ואת כל החטופים למשפחותיהם".