"היה במנהרות מהיום הראשון": אחיו של עופר קלדרון עם פרטים חדשים על תקופת השבי

עופר קלדרון שוחרר בשבת האחרונה משבי חמאס, לאחר 484 ימים בהם לא ראה אור יום במנהרות חמאס. בריאיון מיוחד מספר אחיו ניסן, על רגע המפגש, על התקווה שכמעט אבדה במהלך המאבק הארוך של המשפחה להשבתו, על הביקורת הציבורית שספג בימים האחרונים וכן מעביר מסר חשוב – תגידו בכל יום לאהובים כמה שאתם אוהבים אותך, כי לעולם אי אפשר לדעת.

אחיך עופר חזר אלינו בשבת האחרונה אחרי 484 ימים שהיה בשבי. איך התחושות?

"מטורפות. מטורפות, משוגעות, מחמם את הלב. אני לא יודע אם יש מנעד רגשות כזה שאי פעם שאפשר להרגיש בשנייה הזאת שקורית. נכון, אני גבר ולא ילדתי, אבל הייתה תחושה כזאת שיוצא מתוכי משהו חדש. ועופר פה. עופר חי, חזר, עייף, רזה, לבן, אבל הכל יטופל. אנחנו פה המשפחה האוהבת, חיבק את ארבעת ילדיו, יחזור למסלול חיים וזה ייקח זמן. השיקום יהיה ארוך, אבל כמו שביקשתי – אני לא רוצה סימן חיים, רוצה אותו בחיים, וזה קרה והתגשם, התקווה חזרה, האוויר חזר והצבע לפנים חזר".

היה שלב במאבק שאיבדת את התקווה? שהרגשת שאתה מאבד את זה?

"היו נקודות במאבק שניסו להתיש אותנו והייתה לי תחושה שאני מאבד וזה חומק מבין האצבעות. היינו ביותר מדי פעמים של כמעט עסקה וכמעט ומדברים וכן מדברים ולא מדברים, וכמעט כמעט כמעט זה לא קרה, אבל בסוף זה קרה.וזה מה שחשוב. יותר חשוב, עופר פה והרבה חטופים פה. אבל יש לנו עדיין אחים ואחיות שנמקים שם במנהרות חמאס שסובלים יום יום, דקה דקה וצריך להביא אותם הביתה ומהר, מהר".

בוא נחזור לרגע הזה בשבת האחרונה שפגשת את אח שלך, אחרי 484 שלא ראית אותו. מה אמרת לו? ומה הוא אמר לך? האם הצלחת בכלל לדבר?

"אני חשבתי על טקסט, היה לי איזשהו טקסט בראש, אבל שום דבר ממה שהיה כתוב בטקסט לא קרה בסופו של דבר. תכננתי קודם לבקש ממנו סליחה, לבקש את סליחתו שזה לקח כל כך הרבה זמן והתעכבנו כל כך הרבה זמן. אבל פרץ הרגשות והאנרגיות שהיו שם הוציאו רק דבר אחד ורק דבר חשוב: 'אני אוהב אותך והתגעגעתי אליך', והוא הגיב לי 'חבל שהייתי צריך להגיע לעזה שתגיד לי את זה'.

"וזה מסר מאוד מאוד חשוב לכולם – תגידו, תדברו, תספרו 'אני אוהב אותך', 'אני אוהבת אותך' כל יום, כל רגע. זה לא מובן מאליו. אנחנו חיים באיזשהו לופ כזה של יום יום ואנחנו אומרים 'בוקר טוב' ואנחנו שוכחים את זה, להגיד לאהוב שלך 'אני אוהב אותך'. ואני אומר לו פעמיים ביום 'אני אוהב אותך'. תגידו לילדים שלכם, תגידו לנכדים שלכם, תגידו לבני הזוג ובנות הזוג שלכם, תגידו לשותפים שלכם בעבודה 'אני אוהב אותך'. ומוסיף המון, זה אנרגיות מטורפות".

אנחנו ראינו את עופר מתמודד עם המון הומור לאחר חזרתו מהשבי, כמו למשל מספר ש'תפסו אותו במחבואים בשיח הלא נכון'. איך הוא מתמודד באמת בחזרה הזו?

"תחושות קשות. הוא אמר את זה, 'עברנו שואה', הוא אמר את זה גם לסהר אז. ומי שהיה בעוטף עזה ובשאר היישובים רואה שהייתה שואה. המון השתולל והשמיד, ואף אחד לא הגיע. וזה בלתי נתפס. ובגלל זה המאבק להמשכת המתווה הזה כל כך חשוב. צריך לעצור את כל העיסוקים, להתעסק רק בדבר אחד: השבת והצלת האזרחים האלה בחזרה הביתה".

האם הוא שיתף אותך שהרגיש שלא הצליחו לחלץ אותו מהשבי? האם הוא הרגיש תקווה? האם הוא ידע שתהיה עסקה או שהוא תיאר לעצמו שהוא יישאר שם שנים ארוכות?

"הוא לא ידע כלום. הוא לא ראה תקשורת, הוא ראה רק פריימים שהיה אפשר, הוא לא שמע רדיו. הוא היה במנהרות מהיום הראשון, מתוסכל, עצוב, בלי הילדים שלו, בלי המשפחה שלו, בלי המיטה. המשפחות של החטופים סובלות מהדבר הכי קשה - אין לנו מידע. עד שקיבלנו את הרשימה האמיתית, לא מטלגרם או מאתרים, ועד שחיבקתי אותו - לא האמנתי, כי אני מבין שזה יכול בכל פינה בדרך לקרות משהו".

אתה אומר שגם הוא לא האמין?

"גם הוא לא האמין".

הודיעו לו שהוא ישוחרר במסגרת העסקה?

"לא הודיעו לו שהוא יוצא. אבל הוא הגיע, הוא התקלח והוא פגש אותנו והוא אדם חופשי. הוא היום חופשי להחליט מה שהוא רוצה".

מאז ההצהרה המשפחתית האחרונה שלכם ספגתם ביקורת ברשתות, קיבלתם הודעות נאצה ברשתות החברתיות ובטלפונים. בוא תתייחס לזה רגע - איך זה הגיע לממדים האלו? ומה עמדתך בעניין?

"חשוב להגיד - אנחנו מכירים תודה לכל החיילים, לכל החיילות, לכל השוטרים והשוטרות, לאנשי הביטחון שאנחנו לא תמיד יודעים מי הם. אנחנו מכירים תודה למשפחות החללים ששילמו את המחיר היקר ביותר במלחמה הארורה הזאת. ואנחנו אומרים להם תודה כי בזכותם החטופים האלה פה, בזכותם אנחנו פה כשורדי השביעי באוקטובר מקיבוץ עוטף עזה.

"אנחנו מגיעים פה למחלקת השיקום בשיבא לבקר חיילים שחוזרים מהפציעות הנוראיות האלה, ואנחנו מחבקים אותם ומנשקים אותם. היום פגשתי פה אבא שרצה להביע את ההזדהות עם זה שעופר חזר והוא סיפר לי שהבן שלו פצוע, חיבקתי את הילד ואמרתי לו 'אחי, תודה. תודה ואתה בידיים הכי טובות, יטפלו בך בצורה הכי טובה'.

"מאבק משפחות החטופים הוא לא פוליטי. אלה אזרחים שנחטפו מביתם. עופר נחטף בפיג'מה, לא שאלו אותו מה ההשקפות הפוליטיות שלו, פשוט חטפו אותו מהמקום הכי בטוח - מהבית שלו. אז חבל שמשתמשים בזה. מטה משפחות החטופים והמאבק להצלת החטופים הוא לא פוליטי. אני לא קפלניסט, אני לא שמאלן, אני לא עוכר ישראל, אני אזרח מדינת ישראל שחי 20 שנה בדבר הזה שקראו לו 'טפטופים'. בשביעי באוקטובר הוא התפוצץ לנו בפרצוף".

עופר מודע לסערה הזו שנעשתה סביב ההצהרה?

"לא, לא. אנחנו מגנים עליו, גם בהבנה שעדיין הוא לא בשל להבין את מה שקרה פה ולשמוע את הדברים. אנחנו מונעים את זה ממנו".

הוא מודע למימדי השבעה באוקטובר?

"הוא לא ידע הכול. רוב החטופים לא מודעים לאסון שקרה למדינת ישראל. הוא קרה לכל מדינת ישראל - לא רק למשפחות החטופים והחטופות, והנרצחים, והחיילים שהיום הם משפחות שכולות - הוא קרה לכל מדינת ישראל. אז לשייך את זה לדברים לא נכונים - זאת טעות. ופה המקום שוב להגיד תודה רבה לכל אותם אנשים שגם חלק מהמשפחות שלהם נרצחו בעבר, והיום האנשים הנפלאים האלה חוזרים ואומרים: 'אם אני הצלחתי להביא בן אדם אחד חי כשאהובים שלי כבר לא פה - אז עשיתי את המשימה'. וזה חשוב, להסתכל על הטוב, להסתכל על זה שפה משפחות במחלקות מחייכות, זורחות, מאושרות שקיבלו את היקר להם".

תוכל לספר לנו קצת על התחושות של הילדים של עופר? אבא חזר הביתה, במיוחד סהר שהבטיחה לאבא שלה שהיא תחזיר אותו בחזרה.

"סהר התהלכה חודשים רבים עם הבקשה של עופר להציל אותו. והיא ניצחה, היא הצילה.
היא מרגישה שזה הישג כי עלתה לי כל הזמן השאלה הזאת 'מה יקרה אם זה לא יקרה', וזה קרה והיא ניצחה וזה הניצחון. לא אם השמדנו, אם הרגנו - הניצחון הוא החיים. אנחנו עם שמקדש חיים. ועופר חי, והילדים שלו איתו, והם מחבקים אותו. והדס, שנלחמה המון להחזיר את הילדים, סיימה עם המאבק, החזירה את הילדים וטיפלה בהם בצורה הטובה ביותר - והיא נרתמה בחזרה למאבק להחזיר את עופר.

"יש עוד משפחות של האהובים שלנו, של החברים שלנו, של משפחת החטופים שצריכים לחזור הביתה. אנחנו משפחה חדשה שנוצרה לצערנו עקב האירוע המטורף הזה ואנחנו פה ביחד ואנחנו לא נפסיק להילחם".

יש עכשיו דיבור על המשא ומתן לקראת החלק השני של העסקה. מה אתה מוסר מכאן לקבינט המדיני-ביטחוני ביחס לזה?

"מקבלי ההחלטות צריכים להסתכל לנו בעיניים ולראות כמה אנחנו זורחים, להסתכל להורים שקיבלו את הילדים שלהם בחזרה, את האחים שקיבלו את אחיהם בחזרה. זו הדרך היחידה, ולכל אותם מתנגדים יש הזדמנות להרים את היד בעד, אבל לא להתנופף בזה להגיד 'בזכות זה שאני הצבעתי'. להיות אנושיים, כי הצלת החטופים הוא מעשה אנושי, הוא מעשה יהודי. השבת האנשים האלה הביתה היא מעל לכל דבר אחר, ואנחנו חייבים את זה לעצמנו כבני אנוש".

מה התוכניות שלכם לעתיד כמשפחה?

"אין לנו תוכניות ברורות כרגע, אנחנו בונים את עתידנו מחדש. אנחנו עקב בצד אגודל, יום יום. עופר צריך לעבור שיקום. עופר הצליח להתחזק, לאט לאט בזמן שלו, לפי מה שייקח, כמה שייקח. אין לנו שום צפי, אנחנו גם לא עומדים בדד-ליין כי אנחנו רוצים שעופר יחזור שלם. בטוח, בריא בגופו ובנפשו, והדרך ארוכה. ארוכה מאוד. אבל אנחנו נגיע לשם.

"ב-90% ניצחנו, נשאר 10% - זה לשקם את עופר ולהחזיר את שאר החברים והחברות שלנו הביתה ומהר. עדיין יש שם אזרחים, אחים ואחיות שלנו, ילד ותינוק. אנחנו רוצים אותם פה, ומהר, ובלי תירוצים. ואפשר - עובדה, עשינו את זה, אנחנו עושים את זה ואסור לעצור. אין עתיד למדינת ישראל עד שאחרון החטופים לא יגיע לפה. החיים לשיקום והמתים לקבורה ראויה בארץ ישראל, ולא באדמת עזה".