"בזמן החטיפה גדי לא ידע שאפרת כץ, בת זוגתו נרצחה, הוא שמע על זה ברדיו בעזה, הבין את זה מהחדשות": כך סיפרה היום (שלישי) אפרת מצ'יקווה, אחייניתו של גדי מוזס ששוחרר מהשבי ביום שבת. "זה היה מאוד קשה, הוא כאב והתאבל עליה בשבי", הוסיפה.
"אפרת הייתה אישה מקסימה, לכולנו היה קשה מאוד", סיפרה. על פי דבריה, גדי לא ידע על החטיפה של אפרת, דורון כץ ושתי ילדותיה - שהן נכדותיו. על עצם חטיפתן למד רק כאשר שמע דיווחים על חזרתן בעסקה הראשונה: "זו הייתה הקלה גדולה עבורו". "הוא אומר שחייבים להוציא משם את כל החטופים, שאנחנו לא נוכל להמשיך הלאה בלי שכולם יחזרו", אמרה.
"שמע רדיו וראה מעט טלוויזיה, הרכיב פיסות מידע"
גדי בן ה-80 מניר עוז שהבטיח לחזור לשקם את הקיבוץ, נחטף מבלי לדעת מה עלה מה עלה בגורלו ובגורל המדינה. "הוא שמע רדיו, ראה מעט מאוד טלוויזיה, גם אל-ג'זירה וגם תחנות ישראליות, את ממדי האסון הוא גילה דרך התקשורת. הוא גילה את המציאות כמו בפאזל, הרכיב פיסות מידע. בכל פעם שנחשף לאמצעי תקשורת הוא הבין שזה היה נורא, הוא לא ידע בהתחלה", סיפרה אפרת.
"הוא שמע את בני המשפחה שלו דרך הרדיו, בכל פעם שמע בן משפחה אחר וככה הרכיב את התמונה, שכן כשנחטף לא בדיוק הבין מה קורה. בכל פעם ששמע מישהו הוא הבין שהמצב ממש לא טוב. גדי ידע שאנחנו נאבקים עליו וזה מה שנתן לו את הכוח. עכשיו הוא מתחיל לחזור לפגוש חברים והוא באמת רוצה לשקם את ניר עוז, הוא מבין את ממד הזוועות, הוא איש מאוד בעל חזון, תמיד היה וזה ממשיך להיות אותו גדי".
את התמונות של חמושי חמאס, מאות מחבלים מתגודדים סביבו ביום השחרור לא היה ניתן לפספס. למרות החיוך הקטן שהבליח בשפתותיו מספרת אחייניתו: "הוא הרגיש פחד איום ונורא, הוא דאג מאוד לארבל ולאזרחים התאילנדים, שלא יפגעו בהם. הוא דאג לעצמו. זה היה מאוד מפחיד".
מוזס הוא הוא סב ל-14 נכדים. אפרת כץ, אגרונומית שנרצחה בידי המחבלים הייתה בת זוגו במשך יותר מ-20 שנה. בתה של אפרת, דורון כץ־אשר, ושתי בנותיה, אביב ורז, נחטפו לעזה ושוחררו במסגרת עסקת החטופים הראשונה.
ב-7 באוקטובר נחטפה גם בת זוגו לשעבר, מרגלית מוזס והיא שוחררה בעסקה בנובמבר 2023. אחייניתו של גדי מוסיפה ומספרת על הפגישה עם דורון כץ, הבת של אפרת. "זו הייתה פגישה מאוד אוהבת, הוא מאוד שמח לראות שהיא בהריון, ועכשיו היא תוכל ללדת בשקט כשסבא גדי חזר".
על המפגש עם ארבל יהוד רגע לפני השחרור סיפרה: "זה היה מפגש מאוד מרגש עבורו, גם ראינו את החיבוק. זה אותו קיבוץ (ניר עוז). ארבל היא בת של חברים וותיקים שלו, כמו בת עבורו. הוא לא ידע שהוא הולך לפגוש אותה – הם מאוד הופתעו לראות אחד את השנייה.
גדי שעבד בחקלאות מדינות בדוברות ערבית הגיע לשבי עם אוצר מילים קטן בערבית, וכך תקשר עם החוטפים: "לא היו לו איתם הרבה שיחות, הוא הצליח לתקשר עם מעט המילים שיש לו. הוא אדם של אנשים, עם הרבה ניסיון חיים והצליח. הוא כל הזמן שמר על עצמו בתזוזה ועסק בפסיכולוגיה חיובית, חשב כל הזמן עם עצמו על רגע המפגש ובמחשבות טובות של שדות ועשייה. לאורך השבי המחבלים נתנו לו ספר אחד באנגלית אך לקחו לו אותו, הם גם לא נתנו לו לקחת איתו דבר".
אפרת פירטה את תנאי השבי של גדי: "הם היו מורטי עצבים וקשים מנשוא, אין לנו את אוצר המילים לתאר עד כמה קשים התנאים וכמה קשה ההתמודדות הפיזית, הפסיכולוגית, המנטלית. מה שהוא עבר זה מזעזע".
על פי דבריה, מספר השומרים ששמרו עליו השתנה מפעם לפעם, העבירו אותו מספר מקומות תוך כדי שהוא 'מחופש' והלבישו אותו בבגדים שונים כדי שלא יזהו אותו. "שמרו עליו מאוד, אף אחד לא היה יכול לנחשב שזה הוא. הוא כל הזמן היה תחת פיקוח, הסתירו אותו מאוד. כל דבר הכי קטן שהיה צריך לעשות היה צריך לקבל אישור. נלקחה ממנו החירות שלו. הוא הוחזק רוב הזמן לבד והרגיש מאוד בודד".
הקריאה לעתיד: שחרור החטופים ווועדת חקירה
לדברי אפרת: "היכולת שלנו לדמיין את המציאות עם כל כך הרבה רוע ושנאה היא בלתי אפשרית ואחרי השיחות עם גדי אתה מבין שיש דברים שהם מעבר לדמיון, הוא עבר דברים מאוד קשים – התנאים, הבדידות, הזמן והידיעה שלא החזירו אותך הביתה היו מאוד קשים. כשאתה שומע את זה אחרי חזרה מתוך התופת כל מה שאתה יכול לעשות זה לחבק את גדי וגם להבין שכל מה שאמרנו – צדקנו".
כעת, לאחר השחרור, למשפחה יש מסר חד וברור: ראשית הם קוראים לעסקה מיידית שתשחרר את כל החטופים, ושנית קוראים להקמת ועדת חקירה לאסון 7 באוקטובר. "אנחנו צריכים להניע את העם בקול מחאה ששלב ב' ושלב ג' ייעשו בבת אחת. המילים תופת והגיהנום לא מספיק קשות כדי לתאר מה שהחטופים עוברים שם. זו חובת המדינה להחזיר אותם, הם לא יכולים להיות שם יותר. יש עדיין חטופים וגם חברי קיבוץ מניר עוז שלא חזרו. אין לנו ספק שצריכה לקום ותקום ועדת חקירה ממלכתית, אין שום ספק. אנחנו קיבלנו נס, כשגדי נחטף הפסקתי את החיים שלי כדי להיאבק עליו, עצרתי הכל אני הקדשתי את כל החיים בשביל המאבק והיה שווה כל רגע".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו