"הוא היה לוחם, מחנך ופסיכולוג, מקצוען בלתי מתפשר", מספרת תהילה כהן על יהודה, בנה, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה עם שניים מחבריו, שבוע לאחר תחילת התמרון הקרקעי, בקרב גבורה מול חוליית מחבלים. "הוא היה ילד מאוד מוכשר, שעשה הכל בשקט, בצניעות, בלי רעש. והכל התגלה לנו רק אחרי שהוא נפל - כמה הוא עזר לאחרים, כמה היה בקשר עם אנשים".
ב-7 באוקטובר, בעוד גלי הטרור של חמאס שוטפים את יישובי עוטף עזה, נלחם סרן יהודה כהן בקרב על קיבוץ נחל עוז. באותו בוקר היה אמור ללמוד בחברותא עם הרב ניר צוברי, כהרגלו מדי שבת - אך במקום זאת הוקפץ לחזית. כעת, יוזמים במשפחתו מיזם חברותות לזכרו.
יהודה, בן 25 במותו, גדל בשדמות מחולה שבבקעת הירדן, בן לדב ותהילה, אח לשישה. חייו של יהודה התאפיינו בשילובים מיוחדים: "בעוז ובענווה, בפשטות ובגבורה, חיי תורה עם עמל וצבא, אידאלים גבוהים עם חיי מעשה", מספרים במשפחה. הוא היה מחובר לארץ, הם אומרים, ומלא בנכונות לנתינה למען העם והמדינה, "מתוך תודעה של זכות לשוב לחיות בארץ אחרי 2000 שנות גלות, ולהמשיך בה את שרשרת הדורות היהודית".
בטקס כניסתו לתפקיד מפקד פלגה בסיירת גבעתי, עוד קודם למלחמה, אמר: "התחנכתי בהרבה מקומות ולמדתי הרבה מכל מקום, אבל בכל מקום שאליו הגעתי ניסיתי להביא את הרוח הייחודית שעליה התחנכתי מיומי הראשון כאן בסיירת גבעתי – שכוללת שלושה ערכים משמעותיים – רוח לחימה, שאיפה להצטיינות בכל דבר, ורעות ואחוות הלוחמים. אין לי ספק שנעמוד בכל אתגר שיעמוד בפנינו, יחד ננצח".
אחד הסיפורים המרגשים שמספרת תהילה מתרחש בקיץ שעבר, כשנהרג אחד מחייליו של יהודה, שילה עמיר, בפיגוע בסמוך לקדומים. "זה היה שלושה שבועות אחרי שהוא נכנס לתפקיד", היא מספרת. "ופתאום החיילים שלו רואים בלוויה את יהודה ליד הקבר, והוא כהן". יהודה החליט להגיע להלוויה למרות האיסור העקרוני לכהנים להגיע לבית עלמין. "הוא הרגיש שהוא חייב להיות עם החיילים שלו".
אחרי המעשה, מספרת תהילה, העסיק אותו מאוד אם נהג כשורה. "הוא חפר בספרים, התקשר לרב הצבאי הראשי, לרב אריאל". בסופו של דבר, לאחר נפילתו, פורסם מאמר בכתב העת "תחומין" שהצדיק את החלטתו ומצא לה תימוכין הלכתיים.
כעת, במלאת שנה לנפילתו, מקימה משפחתו שני מיזמים להנצחת זכרו ודרכו. הראשון - "עוז ליהודה" - מחבר בין חיילים למתנדבים מקהילתם ללימוד בחברותא בחופשות ובשבתות. "ליהודה זה היה מאוד משמעותי", מספרת תהילה. "הוא למד כל שבת בחברותא, וזה יצר לו עוגן רוחני. הוא כתב שזה עוזר לו להרגיש יותר מחובר, כחלק מעבודת השם היומיומית בצבא".
המיזם כבר החל לפעול בשדמות מחולה ובמספר מקומות נוספים: "שאלנו את עצמנו אם יש בזה באמת היתכנות, אולי זו הייתה האישיות המיוחדת של יהודה", אומרת תהילה. "אבל עכשיו הרבה חיילים נכנסו לזה אחד אחרי השני. הם באים אלינו בשבת ומספרים כמה זה משמעותי להם - שיש להם קשר עם מישהו מהקהילה, איזשהו שיח, חיבור לעולם התורה והאמונה".
המיזם השני הוא הקמת מצפור על שמו בנקודה אסטרטגית בין שדמות מחולה ליישוב מחולה. "אנחנו רוצים לבנות מקום שיאפשר למטיילים לנוח, לצפות על המרחבים, ללמוד על ההיסטוריה של המקום ולשאוב אוויר ואווירה ייחודיים להמשך הטיול ובכלל לחיים".
"אנחנו מרגישים שזה האור המיוחד של יהודה שאנחנו יכולים להפיץ בעולם", מסכמת תהילה. "להמשיך את דרכו של יהודה, להכות עוד שורשים באדמת הארץ וליצור חיבורים עמוקים בין תורה לצבא, בין רוח למעשה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו